ע"א 2505/00 חב' קוביק בע''מ נ. מיקרוסופט קורפוריישן

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת הניה שטיין) מיום 23.3.2000, שלא לפסול את עצמו מלדון בע"א 2002/97 ובר"ע 20069/99.

2.

3.

בפני בית המשפט המחוזי נדונים ערעור ובקשת רשות ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל (להלן: הערעורים). החלטות אלו נתנו במסגרת הליכי הוצאה לפועל שפתחה המשיבה כנגד המערערים לאכיפת פסק דין פלילי, בו הורשעו בעבירה של הפרת זכות יוצרים. במקביל להגשת הערעורים הגישו המערערים עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. בשל הגשתה של העתירה, אשר בעיקרה, העלתה את אותן סוגיות אשר הועלו במסגרת הערעורים, החליט בית המשפט המחוזי להמתין עם שמיעת הערעורים עד להכרעה בעתירה. לפיכך, הורה הוא על דחיית מועדי הדיון בערעורים מדי פעם. ביום 25.10.99 ניתן פסק דין הדוחה את העתירה. בפסק הדין צוין, כי את טענותיהם כנגד יושב ראש ההוצאה לפועל יוכלו העותרים להעלות במסגרת הערעור הנדון בפני בית המשפט המחוזי.

4.

5.

בישיבה שהתקיימה ביום 14.2.00 הורה בית המשפט המחוזי על שמיעת טענות הצדדים על דרך של סיכומים בכתב. הנחיה זו ניתנה על דעת המערער אשר היה נוכח בדיון.

6.

7.

ביום 29.2.00, כשבועיים לאחר הדיון האמור, הגישו המערערים בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בערעור. בבקשה נטען, כי הבקשה הוגשה רק אז, מאחר שהאירועים עליהם הושתתה נודעו למערערים רק לאחר קיום הדיון, שהתקיים ביום 14.2.00. לטענת המערערים, העובדות שהתגלו להם מצביעות על כך שבית המשפט נוהג איפה ואיפה בניהול ההליך, לרעת המערערים. עיקר נימוקי הבקשה התייחסו להחלטות דיוניות שקיבל בית המשפט, או נמנע מלקבל, בבקשות שונות שהגישו המערערים. כן התייחסה הבקשה להודעות שהגישה המשיבה, ואשר התקבלו בבית המשפט. לטענת המערערים, קבלתן של הודעות אלו, היתה שלא כדין, והצביעה על הפלייתה לטובה לעומת המערערים. המערערים הביאו בבקשתם שלושה אירועים, שהצביעו, לדעתם, על הפלייתם: האחד , אי מתן החלטה בבקשה שהגישו המערערים להקלטת הדיון, לפני מועד הדיון (כשאי מתן ההחלטה, כך השתמע מטענות המערערים, נבע מכוונת מכוון). השני , נגע לאופן הטיפול בבקשה שהגישה המשיבה לדחיית מועד דיון. לטענת המערערים, הבקשה נמסרה ישירות לידי השופטת, ורק לאחר מכן הוגשה למזכירות בית המשפט. השלישי , נגע לקבלתה של הודעה מטעם המשיבה, למרות התנגדותו של המערער ולמרות שהגשת "הודעה" אינה הליך תקין. המערערים מוסיפים, כי אין המדובר באירועים חד-פעמיים. לטענתם, בקשתם להקלטת הדיון הנה בקשה חמישית במספר, שלא ניתנת בה החלטה במועד; מסירת הבקשה ישירות לשופטת התגלתה כמקרה שני, וה"מודעה" הייתה ההודעה הרביעית במספר שהגישה המשיבה.

8.

9.

בית המשפט, בהחלטתו מיום 23.3.2000, דחה את בקשת הפסילה. בהחלטה צוין, כי הדיון בערעורים טרם החל, וכי כאשר ייפתח הדיון, יינתן למערערים יומם בבית המשפט. העובדה כי טרם נפתח הדיון, כך ציין בית המשפט, היא הסיבה בגינה טרם נתנו החלטות בבקשות שהגישו המערערים להקלטת הדיון. עוד הטעים בית המשפט, כי בקשת הפסילה נוגעת בעיקרה בהחלטות משפטיות, או בהיעדרן של החלטות משפטיות, אשר בגינן אין בית המשפט פוסל עצמו, אלא שהן עשויות לשמש נושא לערעור. בית המשפט ציין, כי אם ההחלטות שנתקבלו על ידו לא היו לרוחם של המערערים, היה עליהם לערער עליהן, ואולם המערערים בחרו שלא לעשות כן. עוד נאמר, כי מדובר באירועים שקרו לפני שהצדדים הסכימו בדיון מיום 14.2.00 על סיכום טענותיהם בכתב, ולפיכך, כלל אין מקום לדון בטענת הפסלות באשר לא הועלתה מיד עם קרות המקרה. בית המשפט התייחס לאמירה של המערער לפיה, כך נאמר בהחלטה, כל בקשתו אינה אלא כדי שמראית פני הצדק לא תיפגע. בית המשפט פסק, כי מאחר שהעילה היחידה בדין לפסלות שופט היא קיומן של נסיבות שיש בהן ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, הרי שטענתם של המערערים כלל אינה נכללת בגדר עילה זו, ועל כן אין בה כדי להוות נימוק לפסילת שופט. בית המשפט הוסיף וציין, כי לטעמו אין ולו קצה קצהה של פגיעה במראית פני הצדק. בנוסף, חוייבו המערערים בסך 7,500 ש"ח כהוצאות למשיבה.

10.

11.

מונח בפני ערעורם של המערערים על סירובו של בית המשפט לפסול עצמו, וכנגד החלטתו לחייבם בתשלום הוצאות למשיבה. כן מונחת בפני תגובת המשיבה לערעור. לאחר הגשת תגובת המשיבה הוגשו שתי בקשות נוספות מטעם המערערים: האחת, בקשה להשהות את מתן פסק הדין בערעור דנן עד להמצאת עותק מתגובת המשיבה לידי המערערים, בקשה שהתייתרה בינתיים. השניה, לחקור את המצהיר מטעם המשיבה על תצהירו, ולהתיר לה, הגשת תשובה לתגובת המשיבה.

12.

13.

בערעור חוזרים המערערים על הטענות שהשמיעו בבקשת הפסילה שהגישו. לטענתם, החלטת בית המשפט המחוזי התעלמה מהעובדות והטענות שבבקשת הפסלות: ראשית

נטען, הבקשה לא הושתתה על פגיעה ב"מראית פני הצדק", אלא על הפליית המערערים העולה, כך נטען, מנסיבות חיצוניות ואובייקטיביות, ועל העדר כל סיכוי ממשי לשינוי. שנית , הבקשה הוגשה בגין אירועים שנודעו למערער רק לאחר הדיון, ועל כן שגה בית המשפט באופן בו החיל את ההלכה בדבר מועד העלאת טענות הפסלות. שלישית , כי בהחלטה נפלו מספר אי דיוקים באשר לרקע לבקשה, ובאשר לטענות המערערים. המערערים מביאים בתמיכה לעמדתם, החלטות נוספות של בית המשפט המחוזי, הן החלטות הקודמות לשלושת האירועים שהוזכרו והן החלטות המאוחרות להם, אשר מצביעות, לדעתם, על יחס מפלה של בית המשפט כלפיהם, לעומת יחסו למשיבה. לעניין חיובם בהוצאות טוענים המערערים, כי מאחר שעו"ד קווה לא הציג יפויי כוח מאת המשיבה, הרי שהמשיבה כלל לא התייצבה לדיון. כן נטען, כי מאחר שהמשיבה לא קבלה רשות להגיש תשובתה, הרי שתשובתה הוגשה שלא כדין, וממילא אין לפסוק הוצאות בגינה.

14.

15.

המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לטענתה, אין המערערים חולקים על נימוקו הראשון של בית המשפט, כי המדובר בהחלטות שיפוטיות אשר הלכה היא כי בגינן אין בית המשפט פוסל עצמו מלשבת בדין. לפיכך נטען, כי באין ערעור על קביעה זו, הרי שגם לו יתקבלו כל הטענות בערעור, עדיין אין לקבלו שכן קביעתו של בית המשפט תעמוד בעינה. בתשובתה המפורטת נמקה המשיבה מדוע, אין כל בסיס לא עובדתי, או משפטי, לטענות שהועלו בערעור. המשיבה הוסיפה וציינה, כי למרות שהמערערים מיוצגים בפני בית המשפט המחוזי על ידי עו"ד שמואל סעדיה, הרי שאת הבקשה לפסלות ואת הערעור דנן הגיש המערער מס' 2 בשם המערערים בעצמו.

16.

17.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפני הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר טענותיהם של המערערים מופנה כלפי החלטות דיוניות שונות שהתקבלו בעניינם, וחלקן שלא נתקבלו, במהלך הזמן בו הערעורים תלויים ועומדים בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פסק, כי הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת בקשות לרשות ערעור - ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות. אכן, הלכה היא כי אין די בעובדה שבית המשפט קיבל החלטה (או אף שרשרת החלטות) שדעת הצד מבקש הפסילה אינה נוחה הימנה (וראו, לדוגמא: ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ לא פורסם). נראה, כי המערערים אינם חולקים על הלכה זו, ואולם הם טוענים, כי קיבוצן של ההחלטות והישנותן, מצביעה על כך שמדובר בהחלטות הנגועות במשוא פנים. אין בידי לקבל טענה זו. הדרך לתקיפת החלטות דיוניות שדעת צד להליך אינה נוחה מהן היא דרך הערעור. בעל דין אינו יכול לפטור עצמו מהליך זה או להוסיף עליו, על ידי העלאת טענה ערעורית באצטלה של טענת פסלות. ההחלטות שקיבל בית המשפט במסגרת ערעוריהם של המערערים, ואופן ניהול המשפט על ידו, אינם מעוררים את אותו חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים כלפי המערערים (וראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 250). בהעדר חשש ממשי כאמור, לא היה מקום כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין.

18.

19.

אשר לערעור העוסק בחיוב המערערים בהוצאות, הרי שאין זה עניין לערעור לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, הליך אשר יוחד לבדיקת הסוגיה של פסלות שופט, והיא בלבד.

20.

21.

כאמור, המערערים הגישו בקשה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה על תצהירו, וכן להוסיף תשובה על תגובת המשיבה. לא מצאתי, כי יש מקום במקרה זה להיענות לבקשתם של המערערים. תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- מורה, כי נדרשים טעמים מיוחדים לצורך מתן רשות לטעון טענות נוספות. המערערים שטחו טענותיהם באריכות, הן בפני בית המשפט המחוזי, הן בערעור. לא מצאתי בבקשתם של המערערים טעם מיוחד אשר יצדיק מתן רשות כאמור.

22.

23.

בטרם נתנה החלטתי זו הגישו המערערים בקשה נוספת, למתן הוראות. המערערים בקשו להורות על הפסקת הדיון בבית משפט קמא עד להחלטה בערעור דנן. כן בקשו לצרף שתי החלטות נוספות (האחת, בקשה לתיקון פרוטוקול, והשניה, בקשה לתיקון טעות סופר) של בית משפט קמא ולבטלן. עם מתן החלטתי זו, מתייתרת הבקשה הראשונה. באשר לבקשה השניה, הרי שאף ההחלטות הנוספות שצירופן התבקש הנן החלטות דיוניות שקבל בית משפט קמא, והנימוקים שפורטו לעיל יפים אף לגביהן.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בערעור בסכום כולל של 5,000 ש"ח.