ע"א 3069/17משרד החינוך נ. עמותת גני חב"ד צפת

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני ) בפר"ק 55237-12-14 מיום 15.3.2017, עד להכרעה בערעור.

1.עובדי המשיבה 1 – עמותת גני חב"ד צפת (להלן: העמותה ) – פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לפרק את העמותה, לאחר שלא שילמה את שכרם. ביום 9.3.2015 ניתן צו פירוק לעמותה, הכנ"ר התמנה כמפרק זמני והמשיבה 2 מונתה למנהלת מיוחדת. המנהלת המיוחדת עתרה לבית המשפט שלפירוק בבקשה להורות למשרד החינוך להעביר לקופת הפירוק תקציב שהוקפא, אשר הוערך בכ-1.3 מיליון ₪. המעניין הוא שמשרד החינוך הקפיא את התקציב משום שהעמותה לא שילמה לעובדיה שכר וזכויות סוציאליות כדין; והמנהלת המיוחדת ביקשה לבטל את ההקפאה מאותה סיבה ממש, כלומר כדי שניתן יהיה לשלם לעובדים. יצויין כי המוסד לביטוח לאומי כבר שילם לעובדי העמותה חלק מתוך השכר המגיע להם.

2.בפני בית המשפט המחוזי נטען כי הסמכות העניינית להורות על ביטול ההקפאה נתונה לבית משפט לעניינים מינהליים ולא לבית המשפט של פירוק. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי הבקשה שהובאה בפניו אינה השגה על החלטה מינהלית אלא בקשה שבמסגרתה משרד החינוך אינו שונה מכל חייב אחר לקופת הפירוק. לגופו של עניין נקבע כי משרד החינוך ביקש מלכתחילה להגן על זכויות העובדים אך בהחלטתו להקפיא את התקצוב התהפכו היוצרות והוא זה אשר מונע מהעובדים את שכרם. בית המשפט הדגיש את חומרת ההתנהלות של העמותה ואת הצורך בפיקוח הדוק ובהטלת סנקציות מתאימות בזמן אמת, אך הבהיר כי בשלב הנוכחי, שבו העמותה עומדת לקראת חיסול, מי שנפגע מההקפאה הם דווקא העובדים. לפיכך הורה בית המשפט למשרד החינוך להעביר את התשלום לקופת הפירוק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובתוספת 20,000 ₪ הוצאות משפט.

3.משרד החינוך סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה הן בסוגיית הסמכות והן לגופו של עניין, ומכאן הערעור, שלצידו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בבקשה שלפניי נטען כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המדינה, משום שהעברת התקציב לקופת הפירוק היא בלתי הפיכה שהרי הכסף יועבר לעובדי העמותה.

בהחלטתי מיום 5.4.2017 התבקשה תגובת המשיבים, וניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע ההחלטה.

המשיבה 2 הביעה את עמדתה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה בסמכות ומבטאת תוצאה צודקת וראויה. אשר למאזן הנוחות נטען שלא הוכח כי צפוי קושי להשיב את המצב לקדמותו, ולרשות משרד החינוך עומדים "כלים חזקים לביצוע הגבייה"; בעוד שעיכוב ביצוע ההחלטה יפגע באופן ישיר בעובדים. לפיכך ביקשה המשיבה 2 לדחות את הבקשה, ולחלופין הציעה להפקיד את הסכום השנוי במחלוקת בקופת הפירוק עד להכרעה בערעור. עובדי העמותה ביקשו להצטרף להליך כמשיבים, והביעו את התנגדותם לעיכוב ביצוע ההחלטה, בדומה לעמדתה של המשיבה 2. הכונס הרשמי הביע עמדה זהירה שלפיה "הערעור מעלה שאלות הנדרשות לבירור", ולא התנגד לבקשה לעיכוב ביצוע.

4.לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור כי יש להמשיך ולעכב את ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. אמנם לכאורה עסקינן בפסק דין כספי, שהנטייה היא שלא לעכב את ביצועו, אך במקרה דנא מתגלות נסיבות מיוחדות.

ראשית , בבחינת מאזן הנוחות נתתי דעתי לפגיעה הצפויה בעובדים כתוצאה מהמשך ההקפאה. ברם, מנגד הציג משרד החינוך שתי טענות בעלות משקל: העובדים כבר קיבלו לפחות חלק משכרם מקופת הביטוח לאומי; ואם הערעור יתקבל צפוי קושי ניכר להשיב את הגלגל לאחור ולהחזיר את הכסף מידי העובדים לקופת המדינה.

שנית , שאלה הסמכות העניינית מעוררת לכל הפחות התלבטות. ב ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ

(9.9.2012) נפסק: " כאשר נקבע בחוק הסדר ספציפי וברור להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטה שנתקבלה על-ידי רשות פלונית, יש לפעול על פי אותו הסדר גם כשההחלטה נתקבלה לגבי חברה המתנהלים בעניינה הליכי חדלות פירעון" ( שם , בפסקה 34 לחוות דעתו של הנשיא גרוניס, וכן בחוות דעתי). בית המשפט המחוזי ביקש לאבחן את המקרה דנא מפסק הדין בעניין רשם הקבלנים , אלא שהאבחון מצריך עיון וליבון במסגרת הדיון בערעור.

שלישית , הנמקתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה תכלית ההקפאה היא שמחייבת את העברת הכספים כיום, אכן שובה את הלב. יחד עם זאת, לא מן הנמנע שהביקורת השיפוטית על ההחלטה המינהלית ראויה להיבחן גם מזוויות נוספות. בין היתר, ומבלי לקבוע מסמרות, ראויה לדיון טענתו של משרד החינוך כי תכלית התקצוב הממשלתי היא הפעלת מוסד חינוכי. בהנחה שהמוסד לא ישוב לפעול, ספק אם יש מקום להזרים תקציב לעמותה בפירוק רק משום שעובדיה לא קיבלו משכורת. זאת, בפרט אם נכונה הטענה שהעובדים קיבלו מהמל"ל שכר עבור עבודתם בשנה האחרונה, כך ש"הפשרת התקצוב" משמעה למעשה תקצוב כפול מקופת המדינה.

5.נוכח שיקולים אלה, מצאתי כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע הבקשה, במובן זה שאם הכסף יחולק לעובדי העמותה יתעורר קושי ניכר להשיב אותו לקופת המדינה. לפיכך החלטתי לעכב את ביצוע ההחלטה, לרבות החיוב בהוצאות משפט, עד להכרעה בערעור. אשר לעמדתה החלופית של המשיבה 2, לפיה התקציב שהוקפא יופקד בקופת הפירוק, לא מצאתי תועלת בכך, וברי כי אם הערעור יידחה – המבקש לא יתקשה להעביר את התקציב.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור לפני חגי תשרי תשע"ח.