ע"א 3684/15 עזבון המנוח נדים כמאל ז"ל נ. עזבון המנוחה אניסה נחאס

1.

המבקשים 6-2 הם יורשי עיזבון המנוח נדים כמאל (להלן: המבקשים ; המנוח כמאל ; ראו הודעת המבקשים מיום 22.6.2015 בדבר צו קיום צוואה שניתן בעניינו של המנוח כמאל שלפיו המבקשים הם יורשיו החוקיים). המנוח כמאל היה הבעלים הרשומים של 10/16 ממקרקעין הרשומים בבעלות משותפת ("מושעא") בקריית אתא. בחייו הגיש המנוח כמאל תביעה למתן פסק דין הצהרתי לרישום בעלותו על חלק נוסף של 3/16 במקרקעין מכוח הסכם מכר (להלן: ההסכם ; הנכס ) ולחילופין לסעד כספי של פיצויים בגין אובדן זכויותיו בנכס. ב פסק דין חלקי מיום 26.4.2015 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי ) את התביעה לסעד הצהרתי בקבעו כי הנכס הועבר למשיבים 12-2, הם יורשי המשיב 1 (להלן ביחד: הנכדים ) בעסקת מתנה שהושלמה ברישום קודם להסכם, ובשל כך זכותם עדיפה. כמו כן נקבע בפסק הדין כי המנוח כמאל ישלם לנכדים (ביחד) ולמשיב 13, עורך דין חיים מלכא (להלן: מלכא ), שייצג את המנוח כמאל במועד עריכת ההסכם, שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח.

להשלמת התמונה יוער כי במהלך הדיון בבית המשפט קמא ניתן צו מניעה שאוסר על הנכדים לבצע פעולות בנכס (בהמשך להחלטת בית משפט זה ברע"א 7027/10 כמאל נ' עיזבון המנוחה נחאס (25.10.2010)); וכי ביום 10.5.2015 הורה בית המשפט קמא, בהסכמת המשיבים 9-8 ובהסכמת מלכא, על הארכת צו המניעה האמור עד להחלטת בית משפט זה בבקשה דנן.

2.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין החלקי ובצדו הגישו בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שלפניי. בערעור נטען, בעיקרם של דברים, כי בית המשפט קמא שגה בכך שדחה את העדות מפי המנוח כמאל לעניין הנסיבות שבהן רכש את הנכס; בכך שלא התחשב דיו בעדות המשיבים 9-8 (שעל שמם רשום הנכס) שלפיה הם היו מודעים לקיומה של עסקת מכר עם המנוח כמאל עובר למועד העברת הזכויות בעסקת המתנה; ובכך שלא ביסס את הכרעתו בדבר מועדי העסקאות על המועדים שדווחו לרשויות המס. מכאן, לשיטתם, סיכויי הערעור גבוהים. אשר למאזן הנוחות נטען כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והנכס יימכר לצד שלישי הם יתקשו להשיב את המצב לקדמותו היה וערעורם יתקבל.

3.

התבקשה תשובה. המשיבים 9-8 הביעו התנגדות לבקשה. לדבריהם, הערעור מכוון לקביעות עובדתיות ולממצאי מהימנות שנקבעו בבית משפט קמא ולפיכך סיכוייו נמוכים. עוד נטען כי העובדה שהנכס נושא המחלוקת הוא חלק במושעא – חלק בלתי מסוים בחלקה ולא מבנה מגורים – היא טעם נוסף לדחות את הבקשה. לחילופין נטען כי ככל שיוחלט להיעתר לבקשה דנן יש מקום לקבוע ערבות משמעותית; וכי אין להורות על עיכוב ביצוע תשלום שכר טרחת עורך דין שנפסק לטובתם בהליך שנוהל בבית המשפט קמא משעיכובו לא התבקש. מלכא מצדו מסר כי הוא מסכים לעיכוב הביצוע של פסק הדין במובן זה שהמשיבים 9-8 ימנעו מביצוע פעולות בזכויותיהם בחלקה וזאת עד להכרעה בהליך, אך לא לעיכוב יתר רכיבי פסק הדין, לרבות תשלום שכר הטרחה. משיבים נוספים (שזהותם פורטה בפסק הדין של בית המשפט קמא) לא השיבו לבקשה.

4.

דין הבקשה להתקבל, בכפוף לאמור להלן. ראשית יצוין כי אף שהבקשה הוכתרה "בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין " נראה כי מתאים יותר לסווגה כבקשה לסעד זמני בערעור. בפסיקת בית משפט זה עלו גישות שונות לעניין סעדים זמניים הנוגעים למקרקעין שאינם משמשים למגורי המבקש. לפי גישה אחת, שיקולי מאזן הנוחות במקרים מעין אלה מטים את הכף לטובת מבקש הסעד הזמני, וזאת בשל החשש שלפיו אם יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יימכר נכס המקרקעין לצד שלישי קודם להכרעה בערעור; לפי גישה אחרת, מקום שבו לא מדובר בנכס המשמש למגורים נוטה ככלל מאזן הנוחות לטובת הימנעות מהענקת הסעד הזמני, בשים לב לברירת המחדל שלפיה זכותו של הזוכה ב פסק דין ליהנות מפירות זכייתו (לדיון רחב ראו והשוו ע"א 1755/12 בר שפירא נ' בודה , פסקה 7 (29.3.2012) (להלן: עניין בר שפירא ); ראו גם ע"א 954/15 י.ע. דן סנטר ב.ב. שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ , פסקה 17 (2.7.2015)). בנסיבות המקרה שלפנינו באתי למסקנה כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר היענות לבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. תחילה יצוין כי אף שאין מדובר בדירת מגורים, המנוח כמאל היה הבעלים של 10/16 מחלקת המקרקעין נושא הסכסוך. בנסיבות אלו אפשר שהנכס המדובר – 3/16 של אותה חלקת מקרקעין – נושא ערך מיוחד למבקשים, וזהו שיקול רלוונטי להכרעה בבקשה (ראו דברי השופט צ' זילברטל בעניין בר שפירא , פסקה 8). למול זאת, ולמול החשש כי יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, לא הצביעו המשיבים 9-8 על נזק קונקרטי שצפוי להיגרם להם כתוצאה מהענקת הסעד הזמני המבוקש. האיזון בין השיקולים הצריכים לעניין בנסיבות המקרה שלפנינו מצדיק אפוא היעתרות לבקשה (לאיזון דומה ראו והשוו ע"א 4346/14 עזבון המנוח מג'אדלה נ' עזבון המנוחה מג'אדלה , פסקה 17 (28.8.2014); ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל , פסקה 6 (4.6.2013)).

5.

אשר על כן, אני מורה כי תוקפו של צו המניעה שניתן בהליך קמא יוארך עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה. יחד עם זאת, כדי להבטיח את זכויות הנכדים ראיתי להתנות את קבלת הבקשה בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 75,000 ש"ח לפיצוי הנכדים בגין נזק שייגרם להם, כתוצאה ממתן הצו, אם יידחה הערעור.

הערבות תופקד בבית משפט זה עד ליום 30.7.2015 שאם לא כן יפקע הצו. החלק בפסק הדין קמא שעניינו שכר טרחת עורך דין לטובת הנכדים ולטובת מלכא לא יעוכב.