ע"א 4085/07דבורה אוזן נ. תבל נכסים והשקעות י.מ (1994)בע"מ

לפניי בקשה למחיקת סיכומי המשיבה ולהוצאת מוצגים מתיק המוצגים שהגישה.

1.

ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 10.4.2007 (כב' השופטת ד' מאיר-קרת). ברקע הדברים בקשה לביצוע שטר שהגישה המשיבה נגד המערערים בגין שיק על סך 4.2 מיליון ₪ שנמשך מחשבונם של המערערים. למערערים ניתנה רשות להתגונן אך לבסוף התקבלה התביעה נגד שני המערערים. המערערים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (ביום 30.10.2007) בקובעו כי לא ייגרמו למערערים נזקים בלתי הפיכים בשל ביצוע פסק הדין. ביום 11.11.2008 הגישו המערערים, במסגרת הערעור שבכותרת, בקשה לבית משפט זה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן.

2.

לפניי בקשה מטעם המערערים למחיקת סיכומי המשיבה. לחילופין מתבקשת הוצאה של ראיות חדשות שצורפו לסיכומים ומחיקת הטיעון העובדתי המיוחס אליהם בסיכומים. טוענים המערערים כי כרך האסמכתאות שצרפה המשיבה הינו למעשה כרך ציטוטים משלימים לסיכומיה. לטענת המערערים, המשיבה לא הסתפקה בהבאת ציטוטים בכרך האסמכתאות אלא הוסיפה הערות מקדימות ועל כך חרגה מהיקף העמודים שנקצב לסיכומיה. בכך נוצר חוסר שוויון אשר הקנה יתרון בולט למשיבה על פני המערערים. לחילופין עתרו כאמור המערערים להורות על הוצאת מוצגים 3 ו-5 מתיק המוצגים שהגישה המשיבה (ביום 5.11.2008) ולמחוק מסיכומיה את סעיפים 4 ו-16 המתייחסים למוצגים אלה. המוצגים בהם מדובר הם דו"ח כונס נכסים בעניינם של המערערים והחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור. המערערים טוענים בבקשתם כי מסמכים אלה לא הוצגו בבית המשפט קמא, וצירופם לתיק המוצגים של המשיבה נעשה שלא כדין. על פי הנטען, דו"ח כונס הנכסים צורף לראשונה כנספח לבקשת המערערים לעיכוב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור, אולם לא הוצג בפני הבית המשפט קמא לצורך מתן פסק הדין עצמו. בדומה, נטען כי החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, אף היא לא הייתה מונחת לפני בית המשפט בעת מתן פסק הדין, שכן היא ניתנה לאחר מתן פסק הדין. אשר לסעיפים 4 ו-16 בסיכומי המשיבה, נטען כי אלה מתייחסים למוצגים אשר הוצאתם מתבקשת ולפיכך יש להורות על מחיקתם מסיכומי המשיבה.

3.

המשיבה בתגובתה טוענת כי לא נפל פגם בכרך האסמכתאות, הכולל מובאות רלוונטיות מתוך האסמכתאות ולא את המסמכים בשלמותם. לטענתה, הדבר נועד לחסוך בנייר ושלא להכביד על בית המשפט. באשר לתיק המוצגים, המשיבה מציינת כי אכן טעתה בצרפה את מוצג 5 לתיק המוצגים ולא לכרך האסמכתאות, שכן מדובר באסמכתא משפטית. אשר למוצג 3, נטען כי זה הוגש לבית המשפט קמא ולבית משפט של ערעור על ידי המערערים עצמם במסגרת שתי הבקשות לעיכוב ביצוע. משכך, מוצג 3 ממילא מצוי בתיק בית המשפט והמשיבה משאירה את ההחלטה לגביו לשיקול דעתו של בית המשפט.

4.

תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), מאפשרת לכלול בכרך מוצגים "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". הכלל הוא כי כאשר מדובר במסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, בעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין, התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345; ע"א 678/99 כהן נ' בעדני , פ"ד נה(2) 678). לעומת זאת, יכול שמסמך יובא על מנת להניח יסוד לטענה נורמטיבית של צד ולא לעניין עובדתי. במצב זה אין המדובר בראיה אלא באסמכתא משפטית, ועל מסמך כזה לא יחולו הוראות הנוגעות להגשת ראיות.

5.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את עמדת המערערים בכל הנוגע ל"כרך האסמכתאות" שהגישה המשיבה ולהורות על הוצאתו מתיק בית המשפט. מנגד, לא מצאתי הצדקה להורות על מחיקת הסיכומים גופם או חלקם, כמו גם על הוצאת מוצגים 3 ו-5 מתיק המוצגים של המשיבה. אכן, אסופת המסמכים שהוכתרה כ"כרך אסמכתאות לסיכומים בכתב מטעם המשיבה" אינה עונה להגדרה של "כרך אסמכתאות". לעניין זה לא ניתן לצרף כאסמכתאות כך ב"מובאות רלוונטיות" או ציטוטים חלקיים של המסמך המשפטי. יש להוסיף כי המשיבה אף לא טרחה לציין בסמוך למובאות את המקור המשפטי ממנו הן נלקחו וחלק מהציטוטים לווו בהערות פרי עיטו של בא-כוח המשיבה. מכל מקום, בעל דין המבקש להסתמך על אסמכתא משפטית נדרש להביאה במלואה בכרך האסמכתאות, בדרך של תדפיס או צילום מלא של האסמכתא. בית המשפט אינו יכול להסתמך על ציטוטים נבחרים שנערכו בידי בעל הדין. הגשת הציטוטים מסרבלת את הדיון, פוגעת בשוויון הדיוני בין הצדדים ומכבידה על בית המשפט. אשר על כן, "כרך האסמכתאות" שהגישה המשיבה בד בבד עם סיכומיה יוצא מתיק בית המשפט.

6.

מכאן לטענות המערערים בעניין מוצגים 3 ו-5 שצורפו לסיכומי המשיבה. כאמור, המדובר במסמכים שסופחו על ידי המערערים עצמם לבקשה לעיכוב ביצוע אותה הגישו לבית משפט זה. אמנם, אין חולק כי מסמכים אלה לא היוו חלק מבסיס ההכרעה שעמד בפני בית המשפט קמא בעת מתן פסק דינו נשוא ערעור זה. אולם המסמכים, שהוגשו במסגרת הליך ביניים בערעור אותו יזמו המערערים עצמם, ממילא מצויים בתיק בית המשפט של ערעור. במצב דברים זה איני רואה טעם להורות על הוצאתם מתיק המוצגים של המשיבה, ואיני רואה טעם לשלול מן המשיבה אפשרות להסתמך על המסמכים, כאשר המערערים עצמם הביאו אותם לידיעת בית המשפט (השוו, תקנה 246 לתקנות). נוכח המסקנה אליה הגעתי איני נדרשת לשאלה האם ההחלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע הינה מוצג או אסמכתא. לעניין זה רק יוער כי למקרא סיכומי המשיבה אין זה נהיר האם המסמך מובא על ידה לצורך הוכחת עניין עובדתי, או שמא על מנת להניח יסוד לטענה נורמטיבית. כן איני נדרשת לשאלה האם יש לראות במוצג 3 "מסמך שהוצג לפני בית המשפט בערכאה קודמת" כמשמעות הדבר בתקנה 437(א) לתקנות, שכן ממילא המסמך הוצג לפני בית משפט זה על ידי המערערים עצמם.

סיכומו של דבר, כרך האסמכתאות שהגישה המשיבה יוצא מתיק בית המשפט. המשיבה רשאית להגיש כרך אסמכתאות כדין תוך 5 ימים. הבקשה להוצאות מוצגים 3 ו-5 נדחית. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.