ע"א 9336/16וקסמן בועז נ. אמיר לויט

בחנתי בקפידה את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כפי שחזר בית משפט זה וקבע פעמים אין ספור, במסגרת תיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור רשאי בעל דין לכלול אך ורק מוצגים אשר התקבלו כראיה כדין על ידי הערכאה הדיונית. ככל שבעל הדין מעוניין להביא לפני ערכאת הערעור ראיות אשר אינן עומדות בתנאי האמור, עליו להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיות וזו תידון, כך על פי המקובל בבית משפט זה, על ידי המותב הדן בערעור ובמועד הדיון על פה (תקנות 437(א) ו-457(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראו למשל, ב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986); ע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת (21.6.2015); ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ

(15.11.2010)).

בענייננו אין מחלוקת כי מוצג ה' למוצגי המשיב לא הוגש כראיה לבית המשפט המחוזי. העובדה שהמשיב כבר צירף את המוצג האמור לתגובה אותה הגיש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אינה יכולה להועיל לו בהקשר זה. כפי שקבעה כב' הרשמת ל' בנמלך במקרה אחר:

" העובדה שהראיות צורפו על ידי מי מהצדדים במסגרת כתבי בי-הדין שהוגשו לעניין מתן סעד זמני לתקופת הערעור אינה מצדיקה צירופן כראיות במסגרת תיק המוצגים, שכן התכלית של צירופן לבקשת הביניים ולתיק המוצגים שונה היא, והעובדה שהתפתחות מאוחרת לפסק הדין עשויה להיות רלבנטית לסעד ארעי שמתבקש אינה מחייבת את המסקנה כי יש לאפשר לבסס עליה טענה ערעורית על פסק הדין שניתן על ידי הערכאה הדיונית. כמו כן אין מקום לאפשר לבעלי דין עקיפתה של ההוראה לעניין צירוף ראיות בדרך של צירופן לכתבי בי-דין המוגשים בהליכי ביניים במסגרת הליך הערעור " ( עע"ם 3154/13

לאופר תעופה-גהי בע"מ נ' אירוהנדלינג בע"מ (8.7.2013). ראו גם, עע"מ 10216/16 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל

(9.5.2017)).

יצוין כי במקרה שאליו הפנה המשיב (ע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ , פיסקה 6 (17.1.2008)) מדובר היה בבעל דין אשר ביקש להוציא מתיק המוצגים של בעל הדין שכנגד מסמכים שהוא עצמו צירף ל בקשה לעיכוב ביצוע. ברי כי מצב דברים זה אינו דומה למצב הדברים בענייננו.

אף אין ממש בטענת המשיב לפיה המסמך שצורף כמוצג ה' - כתב ערעור אשר הוגש מטעם המערערת 4 לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך אחר - אינו מהווה מוצג כי אם אסמכתא משפטית. נהפוך הוא: עיון בסעיף 39 לסיכומי המשיב מעלה בבירור כי התכלית העומדת בבסיס צירוף המסמך היא הוכחת עניין שבעובדה (כי המערערים ניסו להשיג, במסגרת הליך של ערעור, על קביעות מסוימות שנפסקו על ידי בית משפט השלום) (ראו והשוו למשל, ע"א 6931/13 צ. לנדאו קבלנות והנדסה בע"מ נ' גרינברג

(26.8.2014); ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (20.10.2014); ע"א 8218/16 החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה בע"מ נ' חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ , פיסקה 3 (15.3.2017)). גם העובדה שפסק הדין אשר ניתן באותו ערעור צורף על ידי המערערים כמוצג משנה, שהרי גם המשיב עצמו מודה כי פסק הדין - בניגוד לכתב הערעור - הוגש לערכאה הדיונית.

ומה לגבי מוצג ז' לתיק המוצגים מטעם המשיב? עיון במוצג זה מעלה כי מדובר במסמך הכולל רשימה של פסקי דין, שלצד כל אחד מהם הוסף פירוט לגבי ממצאים שליליים אשר נקבעו במסגרתו כנגד המערערים, כך על פי הנטען. גם מסמך זה לא הוגש כראיה לערכאה הדיונית, וממילא לא ניתן היה לצרפו לתיק המוצגים בערכאת הערעור. זאת ועוד, בניגוד לטענת המשיב לא ניתן להגיש את המסמך גם כרשימת אסמכתאות. רשימה כאמור כשמה כן היא - רשימה של אסמכתאות משפטיות עליהן מבקש בעל הדין להסתמך, ללא כל תוספת או טיעון (ראו והשוו, ע"א 7863/16 גורדו נ' ימין (11.6.2017)). זאת ועוד: העובדה שהמידע המופיע במסמך (ולמצער חלקו) מופיע גם במסגרת תצהיר אשר צורף כדין כמוצג מטעם המערערים, אינה מקנה למשיב רשות לפעול בניגוד להוראות הדין בכל הנוגע לצירוף מוצגים (מה גם שאם כך הדבר, הרי שלכאורה יכול המשיב להפנות לאותו תצהיר ואין לו צורך בצירוף המסמך).

הגעתי אפוא לכלל מסקנה כי המשיב לא היה רשאי לצרף את מוצגים ה' ו-ז' לתיק המוצגים מטעמו. ממילא אף לא היה רשאי להתייחס למוצגים אלה במסגרת סיכומיו (בהקשר זה ראו גם, הנחיה 7(ב)(3) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010)).

הבקשה מתקבלת. המזכירות תשיב למשיב את הסיכומים ואת תיק המוצגים מטעמו והוא יגיש, עד ליום 7.9.2017, סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן בהתאם לאמור לעיל. המשיב יישא בהוצאות בסך 2,000 ש"ח לטובת המערערים בגין הבקשה שלפניי.