ע"א 4504/11 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ. דוד מור

לפניי בקשת המשיב 1 (להלן: המשיב ) להורות על מחיקת הסיכומים שהגישה המשיבה 2 (להלן: קרנית ). לחלופין, עותר המשיב לאפשר לו "לחזור ולטעון את נימוקי הערעור כנגד קרנית" כמפורט להלן.

עיקרי העובדות

1.

המשיב נפצע ביום 8.9.1999 בתאונת דרכים בעטיה הגיש תביעת פיצויים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. התביעה הוגשה הן כנגד המערערות (חברות ביטוח) והן כנגד קרנית. ביום 12.1.2004 ניתן פסק-דין חלקי על-ידי בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת רות לבהר-שרון) במסגרתו נדחתה התביעה כנגד קרנית, והתקבלה התביעה כנגד המערערות תוך קביעת חבותן (להלן: פסק-הדין החלקי ). בשעתו, הוגשו לבית-משפט זה מספר הליכים ערעוריים כנגד פסק-הדין החלקי: המערערות השיגו על קביעת חבותן, ואילו המשיב ערער על דחיית תביעתו כנגד קרנית. ביום 16.1.2006 נמחקו ההליכים הערעוריים בפסק-דין של מותב תלתא של בית-משפט זה (כב' השופטים פרוקצ'יה, ארבל וג'ובראן), וכך נקבע:

"...ראוי שערכאת הערעור תידרש לעניין, אם ובמידה שיהא צורך בכך, רק לאחר השלמת בירור המשפט כולו בערכאה הדיונית ולאחר מתן פסק דין כולל בשאלת האחריות והיקף הנזק יחדיו...

למותר לומר כי עם מתן פסק הדין הכולל בשאלת האחריות והנזק, פתוחה הדרך בפני המערערים, או מי מהם, לערער לבית משפט זה על פסק הדין, כולו או חלקו, אם ובמידה שיראו מקום לעשות כן.

על רקע הדברים האמורים, הבקשה והערעורים נמחקים, והענין יוחזר לערכאה הדיונית לצורך הכרעה בשאלת היקף הנזק.

אין צו להוצאות".

(ראו: רע"א 1372/04 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' מור (לא פורסם, 16.1.2006))

בהתאם לפסק-הדין האמור, הוחזר הדיון לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 4.5.2011 ניתן פסק-הדין הסופי (כב' השופטת מיכל נד"ב), במסגרתו נקבע היקף הנזק ושיעור הפיצויים וההוצאות שהמערערות חויבו לשלם למשיב (להלן: פסק-הדין הסופי ).

2.

לאחר מתן פסק-הדין הסופי בבית-משפט המחוזי, ובהתחשב באמור בפסק-דינו של בית-משפט זה מיום 16.1.2006 שנוסחו הובא לעיל, הגישו המערערות את הערעור שבכותרת. הערעור נסוב הן כנגד פסק-הדין החלקי שקבע את חבותן של המערערות, והן כנגד פסק-הדין הסופי שקבע את שיעור הפיצויים וההוצאות בהם חויבו המערערות לטובת המשיב. יוער כי בהודעת הערעור בהליך שבכותרת צוינו הן המשיב והן קרנית כמשיבים לערעור.

לשם השלמת התמונה, יצוין כי לאחר מתן פסק-הדין הסופי של בית-המשפט קמא, נמנע המשיב מלהגיש ערעור מטעמו לבית-משפט זה כנגד פסק-הדין החלקי לפיו נדחתה בשעתו תביעתו כנגד קרנית. ביום 11.7.2011 ניתן צו סיכומים בערעור שבכותרת. לאחר שהמערערות הגישו את סיכומיהן, הגישה קרנית סיכומים בכתב כמשיבה.

הבקשה שלפניי

3.

לפניי מונחת בקשת המשיב להורות על מחיקת סיכומיה של קרנית. לטענת המשיב, קרנית כלל לא היתה אמורה לשמש כמשיבה לערעור שבכותרת, שכן לא התבקש סעד כנגדה במסגרת הודעת הערעור מטעם המערערות, ואף המשיב נמנע מלהגיש ערעור מטעמו בנוגע לדחיית תביעתו כנגד קרנית. לפי הנטען, משלא מתבקש סעד כלשהוא על-ידי מי מבעלי-הדין האחרים כנגד קרנית, אין לה מעמד דיוני בשלב זה של ההליכים. המשיב הוסיף וטען כי בפתח פסק-הדין הסופי של בית-המשפט המחוזי שעסק בהיקף הנזק ובשיעור ההוצאות והפיצויים בהם חויבו המערערות, לא צוינה קרנית כנתבעת. בהתחשב בכך, לטענת המשיב קרנית חדלה להיות בעלת-דין, ומעמדה של קרנית בערעור שבכותרת הוא כמעמדו של זר להליך. לפיכך, לטענת המשיב, קרנית אינה רשאית להגיש סיכומים מטעמה בערעור.

לחלופין, טוען המשיב כי אם סיכומיה של קרנית יוותרו על כנם, יש לאפשר לו לחדש את טענותיו בערעור שהגיש בשעתו - בגלגולה הקודם של הפרשה בבית-משפט זה - בדבר דחיית תביעתו כנגד קרנית. זאת, היה והערעור שבכותרת שהגישו המערערות (חברות הביטוח) יתקבל.

קרנית והמערערות מתנגדות לבקשת המשיב על כל חלקיה.

ההכרעה

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין בקשתו של המשיב להידחות.

בפתח הדברים יובהר כי בדין צוינה קרנית כמשיבה בפתח הודעת הערעור שהגישו המערערות בהליך שבכותרת. כאמור, הערעור שבכותרת נסוב הן כנגד קביעת חבותן של המערערות במסגרת פסק-הדין החלקי, והן כנגד שיעור הפיצויים וההוצאות בהם חויבו המערערות במסגרת פסק-הדין הסופי (מצב זה התאפשר בעקבות פסק-דינו של בית-משפט זה מיום 16.1.2006 שנוסחו הוּבא בפסקה 1 לעיל). אין חולק כי במסגרת ההליך שהתנהל בבית-המשפט המחוזי ואשר בסופו ניתן פסק-הדין החלקי, שימשה קרנית כנתבעת ואף צוינה באופן זה בפתח פסק-הדין החלקי. משהערעור שבכותרת מופנה גם כנגד פסק-הדין האמור, הרי בהתאם לתקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, חובה היה לציין את קרנית כמשיבה שהרי: "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור". יוער כי העובדה שקרנית לא צוינה כמשיבה בפתח פסק-הדין הסופי של בית-המשפט המחוזי, אין בה בנסיבות העניין כדי לאיין את מעמדה של קרנית כמשיבה בהתאם לתקנה 424 הנ"ל. זאת, בהתחשב בכך שהערעור שבכותרת מופנה לא רק כנגד פסק-הדין הסופי של בית-המשפט קמא, אלא גם כנגד פסק-הדין החלקי במסגרתו היוותה קרנית בעלת-דין.

5.

נקודת המוצא היא, אפוא, כי בדין צוינה קרנית כמשיבה בהליך שבכותרת. לצד זאת, אין חולק כי במסגרת הערעור לא מתבקש סעד כלשהוא כנגד קרנית. אף קרנית ציינה בפתח סיכומיה כי היא בגדר משיבה פורמאלית בערעור, במובן זה שלא מתבקש נגדה סעד. אף-על-פי-כן, ראתה קרנית להגיש סיכומים, נוכח חשיבות הסוגיות המתעוררות בערעור והעניין העקרוני שיש לקרנית בסוגיות אלה – כך לטענת הקרנית.

האם העובדה שלא מתבקש סעד כלהוא כנגד קרנית בערעור שבכותרת מונעת ממנה להגיש סיכומים בכתב? אני סבורה כי בהתאם לדין, התשובה לכך שלילית. כבר נפסק כי לכל בעל דין נתונה הזכות לטעון טענותיו לפני ערכאת הערעור, אף אם הוא עשוי להיחשב כ"משיב פורמאלי". על דרך הכלל, ובלא לשלול קיומם של חריגים, השאלה האם משיב לערעור הינו בעל עניין בהליך או בתוצאותיו אם לאו, והאם הוא מוותר על האפשרות להציג טיעוניו בערעור, היא שאלה שעל המשיב לענות בה. העובדה כי הערעור שבכותרת אינו מכוון לקבלת סעד כנגד קרנית,

כשלעצמה, אין די בה כדי לשלול מקרנית את זכות הטיעון ככל שהיא עומדת עליה (ראו והשוו: פסק-דינו של כב' הנשיא שמגר בע"א 483/86 בירנבך נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו , פ"ד מב(3) 228, 231-232 (1988); החלטת כב' המשנה-לנשיא לוין בבש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ברזילי , פ"ד נה(5) 357, 359-360 (2001); החלטת כב' השופטת נאור בבש"א 8794/05 אינסופקו הספקה לתעשייה בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.12.2005)); עוד ראו והשוו: תקנה 445(ב)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שעניינה בסמכויותיו של שופט בדיון מקדמי בערעור. התקנה הנ"ל קובעת כי הגבלת היקף השתתפותו של משיב בטיעונים שיושמעו בערעור, מותנית בהסכמתו של בעל-הדין הרלוונטי). בהתחשב בכל אלה, לא מצאתי עילה שבדין להורות על מחיקת סיכומיה של קרנית ככל שהיא עומדת על זכותה לטעון בערעור, ובקשתו של המשיב בעניין זה נדחית.

6.

נותרה בקשתו החלופית של המשיב "לחזור ולטעון את נימוקי הערעור נגד קרנית, כפי שנטענו במפורט בע"א 1916/04" - הוא הערעור שהגיש המשיב בשעתו לבית-משפט זה בעקבות דחיית תביעתו כנגד קרנית במסגרת פסק-הדין החלקי בגלגולה הראשון של הפרשה. אין בידיי להיעתר לבקשה זו, ודאי לא במתכונתה הנוכחית. בפסק-דינו של בית-משפט זה מיום 16.1.2006 ניתנה למשיב אפשרות להגיש ערעור על פסק-הדין החלקי עם מתן פסק-דין סופי בתביעה. לאחר מתן פסק-הדין הסופי בבית-המשפט המחוזי, נמנע המשיב מטעמיו-הוא להגיש ערעור על דחיית תביעתו כנגד קרנית. היעתרות לבקשתו החלופית של המשיב כעת "לחידוש" נימוקי הערעור שהגיש בשעתו כנגד קרנית, משמעותה עקיפת המועדים הקבועים בדין להגשת ערעור, בלא שהמשיב ראה להגיש בקשה ערוכה כדין להארכת מועד. לכך לא ניתן להסכים. מעבר לנדרש, אוסיף ואומר כי בנסיבות העניין מתעוררת תהייה האם הגשת סיכומים על-ידי קרנית בהליך שבכותרת, במסגרתם מצטרפת קרנית לעמדת המערערות במישור העקרוני, אמורה לשנות ממערך השיקולים שהיו ידועים למשיב עת החליט שלא להגיש ערעור כנגד קרנית לאחר מתן פסק-הדין הסופי בבית-המשפט המחוזי. שאלה זו אינה דורשת הכרעה בהליך שלפניי, שכן אין לפניי בקשה ערוכה כדין להארכת מועד.

סוף דבר; בקשת המשיב מיום 27.6.2012 נדחית בזאת. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.