ע"א 4708/14 י.ח דמרי בניה ופיתוח בע"מ נ. המועצה המקומית גן יבנה

לפניי בקשה מטעם המשיבה להורות על מחיקת הודעת-הערעור שהגישו המערערות, שאורכה 29 עמודים, זאת בשל אי-קיום הוראת תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר לפיה "כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור, ויציין כל נימוק במספר סידורי".

לאחר עיון בטענות הצדדים לא ראיתי להיעתר לבקשה.

המסגרת הנורמטיבית בסוגיה הנדונה הותוותה בע"א 1501/05 כהן נ' מנהל מס שבח תל-אביב (8.5.2005), שם נפסק כי ככלל בית המשפט אינו משמש "עורך-על" של כתבי-הטענות. לבעל-הדין עומדת זכות הטיעון; בידו לקבוע את מסגרת הטיעון, ובידו לנסח ולערוך כרצונו את כתב-הערעור. עם זאת, זכות הטיעון של בעלי-הדין אינה בלתי-מוגבלת, ויש לאזנה אל-מול אינטרסים אחרים ובהם: זכותו של בעל-הדין שכנגד להבין את גדר המחלוקת ואת הטיעונים שמפניהם עליו להתגונן; האינטרס בקיום שוויון דיוני ומהותי בין בעלי-הדין; והאינטרס בדבר ניהולו היעיל של ההליך המשפטי.

ככלל, אף שבית המשפט אינו נרתע מלהורות על תיקון הודעת הערעור במקום שבו ניכרת חריגה בולטת מדרישת התמציתיות, הרי שהשי מוש בסמכות צריך להיעשות בזהירות ראויה, זאת בשים לב לחשיבות המוקנית לזכות הטיעון של בעלי-הדין ו"ריבונותם" על כתבי טענותיהם. בסופו של יום, השאלה היא אם קיים חשש ממשי לפגיעה באינטרס מוגן של בעלי דין אחרים או בתפקוד המערכת השיפוטית (ראו עע"מ 4573/08 איזוטופ בע"מ נ' עיריית אשדוד (16.7.2008)).

בענייננו, לאחר עיון בתיק ובטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אף שהודעת-הערעור יכולה הייתה להיות מנוסחת באופן תמציתי יותר, הרי שלא מדובר בחריגה המצדיקה לסווג את המקרה שלפנינו כאחד מאותם מקרים שבהם נדרשת התערבותו של בית-המשפט באופן ניסוחו של כתב-הערעור. כמובן, שני הצדדים יידרשו לערוך את סיכומיהם בהיקף שנקבע בצו הסיכומים, ובנסיבות העניין סבורני כי יש בכך כדי ליתן מענה הולם לצורך באיזון דיוני. למען הסר ספק יש להדגיש – והדברים רשומים במפורש בצו הסיכומים מיום 27.7.2014 – כי "הסיכומים לא יכללו טענות על דרך של הפניה להודעת הערעור או לסיכומים בהליך דלמטה".

אציין כי במסגרת הבקשה שלפניי מוסיפה המשיבה וטוענת כי הודעת הערעור כוללת טענות חדשות המהוות הרחבת חזית. אולם ככלל, המדיניות המקובלת היא כי הקביעה אם מדובר בטענות חדשות או בשינוי חזית, כמו גם ההחלטה האם להתיר את העלאתן, מסורה לשיקול דעתו של ההרכב שידון בתיק. על כן, איני נדרש לסוגיה זו עתה, והטענה שמורה למשיבה.

סיכומם של דברים: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות.