פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
4751/09 - ג'
בפני:
כבוד הרשמת
דנה כהן-לקח
המערער:
מרדכי יונה
נ ג ד
המשיבים:
1. סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי
3. עו"ד יצחק מולכו
בקשה למתן הוראות לעניין גביית ההוצאות
החלטה
הערעור שבכותרת הופנה כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי להורות על מתן צו כינוס לנכסי המערער במסגרת הליכי פשיטת רגל. בסמוך לאחר הגשת הערעור, הפקיד המערער ערבות בנקאית בסך 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים. ביום 24.10.2010 - בטרם נדון הערעור לגופו - הוריתי על מחיקת ההליך לבקשת המערער. בהמשך, קבעתי כי המערער ישא בהוצאות המשיבים 1-3 אשר הגישו סיכומים בערעור טרם מחיקתו, בסך 2000 ₪ כל אחד (6,000 ₪ בסך הכל).
השאלה המונחת בפניי נוגעת לגורלה של יתרת הערבות הבנקאית בסך 14,000 ₪. בהקשר זה, בקשת המשיבים מיום 4.11.2010 היא להורות כי יתרת הערבות הבנקאית תמומש והכספים והכספים יישמרו בידי המנהל המיוחד על נכסי המערער. לפי הנטען, המנהל המיוחד הוסמך בצו הכינוס לפעול לתפיסת נכסי החייב-המערער. מכוח צו הכינוס האמור, נטען כי המנהל המיוחד מוסמך לקבל לידיו את יתרת כספי העירבון (לאחר תשלום הוצאות המשיבים), באופן שכספים אלה יופקדו בקופת הכינוס. המערער מתנגד לבקשה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין בקשתם של המשיבים להידחות. מהותה של הערבות הבנקאית היא התחייבות עצמאית וחד-צדדית של הבנק שהנפיק את הערבות, לשיפוי מוטבי הערבות – המשיבים בהליך שבכותרת. תנאי ההתחייבות מוסדרים בכתב הערבות הבנקאית. עיקר ההתחייבות של הבנק במסגרת הערבות הבנקאית היא לשפות את המשיבים עד הסכום הנקוב בכתב הערבות, בהתקיים תנאי הערבות שהוסכם עליהם. יודגש כי מדובר בהתחייבות עצמאית ונפרדת מהיחסים שבין המערער למשיבים, ובין המערער לבנק שהנפיק עבורו את הערבות הבנקאית (ראו: ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' ש.מ.פ. לברה קבלנית לבנין בע"מ , פ"ד נח(3) 118, 130 (2004); אברהם וינרוט ערבות בנקאית 31 ואילך (התשס"ז). במקרה דנן, נפסקו למשיבים הוצאות משפט בהליך שבכותרת בסכום כולל של 6,000 ₪. אין חולק כי על הבנק לשפות את המשיבים בגין סכום זה בהתאם להתחייבותו כלפיהם בכתב הערבות הבנקאית.
אשר ליתרה בסך 14,000 ₪ - המשיבים מתעלמים בבקשתם מההבדל המהותי שבין עירבון במזומן לערבות בנקאית. לו היה מדובר בעירבון במזומן, ניתן היה לכאורה לראות ביתרת העירבון שלא חולטה כנכס של המערער. גם אם המערער גייס בשעתו את כספי העירבון ממאן-דהוא אחר, לא היה בכך כדי להפוך את הצד השלישי למי שהפקיד בעצמו את העירבון במזומן, או למי שזכאי לקבלת הכספים ישירות לידיו בתום ההליך (ראו: ע"א 4606/08 צ.א.מ.א הובלת דלק בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 24.10.2010)). ואולם בעניין שלפניי הפקיד המערער ערבות בנקאית. ככזו, הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של המערער. חובה להבחין בהקשר זה בין הבטוחה שדרש הבנק מהמערער או מי מטעמו על-מנת להבטיח את עצמו; לבין הערבות עצמה שהינה התחייבות של הבנק כלפי המוטבים-המשיבים, אשר כאמור הינה התחייבות עצמאית שאינה בבחינת נכס של המערער. אחד הביטויים לכך הוא כי בהעדר פסיקת הוצאות, הסכום הנקוב בערבות הבנקאית אינו מועבר לידי מי שיזם את הוצאת הערבות ומכונה לעיתים "הנערב"; בהעדר מי מוש מצד המוטבים הערבות הבנקאית מתבטלת. בהתחשב בכך, כבר נפסק בעבר כי בעוד שעירבון במזומן ניתן לעיקול על-ידי צד שלישי בהיותו נכס של מפקידו, לא כך הוא הדבר בנוגע לערבות בנקאית שאינה בבחינת נכס של "הנערב" ולפיכך אינה ניתנת לעיקול או למי מוש
על-ידי צד ג' (ראו: ע"א 2082/06 בן עמי נ' עו"ד מ. קידר – מפרק החברה (לא פורסם, 18.6.2007); רע"א 4612/00 חנניה אלקסלסי הנדסה ובניה בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין (בהסדר נושים) (לא פורסם, 1.2.1002); רע"א 7483/95 פ.א. ברקאי חברה לבניין וייזום בע"מ נ' תשבחות חברה להשקעות ישראליות בע"מ (לא פורסם, 6.12.1995)).
בהתחשב בהלכה הפסוקה לפיה הערבות הבנקאית אינה בבחינת נכס של "הנערב" - המערער, ובהעדר פסיקת הוצאות בסכום הגבוה מ- 6,000 ₪ לטובת המשיבים שהינם מוטבי הערבות הבנקאית, עמדתי הינה כי אין מקום להורות לבנק לממש את יתרת הערבות הבנקאית כדי להעבירה לקופת הכינוס לטובת נושיו של המערער.
אשר על כן, בקשת המשיבים לגבי מימוש יתרת הערבות הבנקאית נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז בכסלו
תשע"א (24.11.2010).
דנה כהן-לקח
, שופטת
ר ש מ ת