ע"א 5114/12 מגדל חברה לביטוח נ. גנטוס רגי'א

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר) – שבמסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיב פיצויים בסך של כ-1.4 מיליון ש"ח – עד להכרעה בערעור שהגישה לבית משפט זה. לחלופין מבוקש צו שיורה כי תשלום הפיצויים יבוצע כנגד הפקדת ערבות בנקאית או ערובה אחרת להבטחת הסכומים שישולמו, ככל שהערעור שהוגש לבית משפט זה יתקבל.

2.

כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא, ביום 16.6.2008 אירעה למשיב תאונת דרכים. המשיב, שהיה קטוע רגליים עובר למועד התאונה, התהפך עם כסא הגלגלים שלו, כאשר ניסה לצאת מרכבו באמצעות מעלון. המשיב נפל ונחבל בגדם רגלו השמאלית, פגיעה שבעקבותיה נאלצו רופאיו לבצע קטיעה שנייה ברגלו השמאלית של המשיב (שהייתה קטועה מתחת לברך בעקבות תאונה קודמת שעבר) מעל לברך. המבקשת, חברת הביטוח אשר ביטחה את מכוניתו של המשיב, טענה כי לא אירעה תאונה ושאין אמת בגרסתו של המשיב. בית המשפט קמא קיבל את גרסתו של המשיב, לצד עדויות תומכות נוספות, וקבע כי המשיב אכן נפגע בתאונת דרכים, וחייב את המבקשת לשלם לו פיצויים בסך 1.4 מיליון ש"ח וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 220 אלף ש"ח. לאחר מתן פסק הדין, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט קמא. ביום 27.6.2012 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה באופן חלקי, תוך שהוא מציין שעל פניו סיכויי הערעור באשר לשאלת החבות אינם גבוהים נוכח העובדה כי הערעור מופנה בעיקרו לקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. עם זאת, באשר להיקף הנזק קבע בית המשפט קמא כי אין לשלול אפשרות של התערבות מסוימת בידי בית משפט זה, והחליט על עיכוב ביצוע התשלום של 400 אלף ש"ח מתוך הסכום שנפסק עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור על עצם החבות טובים, שכן הציגה בבית המשפט קמא ראיות שלפיהן נסיבות התאונה כפי שתיאר אותה המשיב אינן סבירות; ונוכח העובדה כי הצהרות מסוימות של המשיב לפני בית המשפט קמא סתרו מצגים שונים שהציג בפני רשויות מינהל אחרות בהליכים נפרדים. לחלופין סבורה המבקשת כי ערכאת הערעור תפחית את סכום הפיצוי שנפסק למשיב במידה משמעותית, שכן הערכאה הדיונית שגתה באופן חישוב הנזק על רקע נכויותיו אשר קדמו למועד התאונה, ואף סטתה לעניין זה מחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, נטען כי מצבו הכלכלי של המשיב בכי רע, וכי אך לאחרונה הוסר עיקול על סך כ-2 מיליון ש"ח אשר הוטל עליו במסגרת תיק הוצאה לפועל, ולכן קיים חשש שמא אם לא יעוכב ביצוע תשלום הפיצויים, לא תוכל היא לקבל את כספה בחזרה מהמשיב, ככל שערעורה יתקבל.

4.

המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, סיכויי הערעור הם נמוכים, שכן הוא מכוון בעיקרו לקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, נטען כי הוא שילם את מלוא חובותיו לנושים, וכי אישורים בדבר סגירת תיקים שהיו פתוחים נגדו בהוצאה לפועל הומצאו למבקשת. אשר על כן, סבור המשיב כי אין ממש בטענות המבקשת.

5.

לאחר בחינת הבקשה, התשובה וצרופותיהן, באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) אלא בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים: הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כך שאם יבוצע פסק-הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של דבר – יהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 5205/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סויסה (לא פורסם, 27.7.2008)). כאשר מדובר בעיכוב ביצועו של חיוב כספי, הרי שזה יינתן רק במקרים חריגים, כאשר הראה המבקש שחוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק. כמו כן יילקח בחשבון לעניין זה גודל הסכום שנפסק, כאשר סכומים ניכרים עשויים להעלות חשש מובנה ליכולת להשיבם בהמשך אף כאשר מדובר במשיב שאין חשש יוצא דופן לחוסנו הכלכלי (ע"א 5511/06 אמינוף נ' לוי השקעות ובנין בע"מ , פסקה 5 (לא פורסם, 30.8.2006)).

6.

מבחינת סיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, עיקר הערעור בסוגיית החבות מכוון לקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית שבהן כידוע לא תיטה ערכאת הערעור להתערב (ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ , פסקה 6 (לא פורסם, 30.8.2009)). אמנם המבקשת מערערת גם על שיעור הפיצוי שנפסק, אולם גם אם אניח לטובתה כי שיעור הפיצוי יופחת במידה מסוימת, הרי שניתן לכך מענה בהחלטת בית המשפט המחוזי לעכב סך של -400,000 ש"ח מן החוב הפסוק. נוסף על כך, המבקשת לא עמדה בנטל להציג תשתית עובדתית מספיקה לתמיכה בטענתה בדבר מצבו הכלכלי של המשיב (ע"א 2074/07 גורן נ' זהבי , פסקה 5 (לא פורסם, 6.3.2007)). טענתה בהקשר זה נסמכת על צווי עיקול נגד המשיב במסגרת הליכי הוצאה לפועל. דא עקא שהמשיב צירף לתגובתו אישור בדבר סגירת כל תיקי ההוצאה לפועל הפתוחים נגדו ואף ציין כי אישור בדבר סילוק העיקול הומצא למבקשת מבעוד מועד. בנסיבות אלו לא מצאתי לשנות מהחלטת בית המשפט קמא, אשר מאזנת בין צרכיו של המשיב וזכותו ליהנות מפירות ההליך המשפטי שבו זכה, לבין החשש שאם יתקבל ערעור המבקשת, כולו או חלקו, תתקשה האחרונה לקבל את מלוא הכספים ששילמה.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.