ע"א 5925/06 אלי בלום נ. אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת רונן ), בתיקי ה"פ 1356/95 וה"פ 1427/05 מיום 25.5.06, בגדרו נקבע כי המשיבה הייתה זכאית להודיע למבקש על ביטול הסכם הזיכיון בין הצדדים. בית משפט זה מתבקש לעכב את ביצוע פסק הדין וליתן צו האוסר על המשיבה להפסיק או לבטל את הסכם הזיכיון שחתמה עם המבקש, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש. לחלופין, מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 (להלן – התקנות ), שעניינה סעד זמני לתקופת הערעור, ולהורות על שמירת תוקפו של הסעד הזמני שניתן למבקש בבית המשפט המחוזי ( סגן-הנשיא

זפט ) ביום 8.1.06, בבש"א 25289/05 ובש"א 26615/05.

2.המשיבה הינה רשת משרדי תיווך. כל אחד ממשרדיה מנוהל באופן עצמאי, תוך שימוש בסימני המסחר והשירות של הרשת. הרשת מתקשרת עם זכייניה בהסכמי זכיינות. המבקש, יחד עם אדם אחר, התקשר בהסכם זכיינות עם המשיבה ביום 11.1.79 (בפועל החלה תקופת הזכיינות כבר בשנת 1976). מאז שנת 1994, המבקש הוא בעל הזכויות היחיד בזיכיון. המבקש היה מעוניין להעביר את הזיכיון למפעיל אחר. המשיבה, מצדה, לא הסכימה להעביר את הזיכיון כמות שהוא, אלא דרשה כי הסכם הזיכיון החדש יהיה מוגבל בזמן. המבקש התנגד לדרישה זו. במקביל למחלוקת זו, טענה המשיבה כי המבקש מזניח את הזיכיון וכי אינו מקיים את דרישותיה החל משנת 2002. המשיבה פנתה למבקש בכתב מספר פעמים בעניין, ודרשה ממנו לנקוט בפעולות לפיתוח משרדו. ביום 2.4.03 הודיעה המשיבה למבקש על הפסקת הסכם הזיכיון, החל מיום 31.12.03.

3.בתובענה שהגיש, ביקש המבקש כי בית משפט קמא יצהיר כי המשיבה אינה רשאית להפסיק או לבטל את הסכם הזיכיון. המשיבה, מנגד, הגישה אף היא תובענה ובה ביקשה כי יוצהר שההסכם הופסק כדין. בית המשפט פסק, כי למרות שהסכם הזיכיון אינו מוגבל בזמן, וקיימות בו תניות הקובעות את המקרים בהם תהיה רשאית המשיבה לבטל את ההסכם, הרי שהלכה היא כי מקום בו לא נקצב מועד סיום לחוזה, חזקה כי כל צד רשאי לבטלו על ידי מתן הודעה זמן סביר מראש. כן קבע בית המשפט, כי אף אם קיימת הוראה מפורשת בחוזה, לפיה צד אינו יכול להביא לסיום של חוזה שמועדו אינו קצוב, עדיין יוכל לבטלו בהתקיים "נסיבות מיוחדות". זאת ועוד, לפי קביעת בית המשפט, אפשר שלמשיבה קמה זכות להפסיק את ההסכם גם מכוח ההוראות שבהסכם גופו. סעיף 18 להסכם הזיכיון קובע כי למשיבה זכות ביטול במקרים ספציפיים המצוינים בו, וכן במקרה של הפרת ההסכם על ידי המבקש. עוד קבע בית משפט קמא, כי הסכם זיכיון דורש מידה של אמון בין הצדדים. ככזה, יש לפרשו ככולל זכות ביטול למשיבה במקום בו יחסי אמון אלו נפגעים. מן הכלל אל הפרט, קבע בית המשפט, כי אף אם נדרשו "נסיבות מיוחדות" לביטול החוזה על ידי המשיבה, הרי שנסיבות כאלו נתקיימו, וגם אם זכות זו קמה רק במקום בו המבקש הפר את החוזה, הרי שהפרה כזו התקיימה. בדרכו למסקנות אלו, קבע בית המשפט מספר קביעות עובדתיות בדבר אובדן האמון בין הצדדים. בנוסף, בית משפט קמא לא קיבל את טענת המבקש, כי זכותו בזיכיון הינה זכות קניינית, שאין בידי המשיבה לבטלה. המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הבקשה נדחתה, בהחלטה מפורטת ומנומקת (מיום 13.7.06).

4.בבקשה שלפניי טוען המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת עיכוב הביצוע. את טענתו בדבר סיכויי הערעור המשופרים, סומך המבקש על "טעותו" של בית משפט קמא בפרשנות חוזה הזכיינות כמעניק זכות ביטול למשיבה. לטענתו, מסעיפי החוזה ניתן ללמוד הסדר שלילי, השולל זכות כזו. כן חולק המבקש על קביעות בית המשפט כי אובדן האמון בין הצדדים עולה עד כדי הפרת החוזה ביניהם, באומרו, כי המשיבה עצמה לא העלתה טענה זו בדיון בבית משפט קמא. מכל מקום, טוען המבקש, הסכם הזכיינות אינו דורש "אמון" באופן שאינו נדרש בכל חוזה אחר. לטענת המבקש, מתן אפשרות הביטול בהסכמי זכיינות מביאה למצב לא רצוי, המאפשר לסכל את זכותו של הזכיין להעביר את הזיכיון בתמורה, ובפרט במקרה כמו שלו, שבו השקיע המבקש 30 שנים בזיכיון בידיעה שיגיע יום ויוכל למוכרו. מכאן, לדבריו, שגם מאזן הנוחות מוביל למסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין. אי עיכוב הביצוע יביא לסגירת עסקו, ולא יהיה אפשר להשיב את המצב לקדמותו, משום שהמשיבה תתקשר עם זכיין חדש באזור. לעומת זאת, כך המבקש, המשיבה לא תסבול נזק חמור מעיכוב הביצוע, בין היתר משום שהמבקש מנהל משרד תיווך רווחי, מזה 30 שנה, ויש לו אינטרס מובהק להמשיך בכך. עוד טוען המבקש, כי בפועל טרם הפסיק להפעיל את הזיכיון, ועל כן עיכוב ביצוע פסק הדין יהיה בגדר שימורו של מצב קיים.

5.המשיבה טוענת כי יש לדחות על הסף את הבקשה לעיכוב ביצוע, בהיותה בקשה שמטרתה שינוי המצב הקיים. זאת, משום שהמשיבה הפסיקה את הסכם הזכיינות לאחר מתן פסק הדין. לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי סיכויי המבקש בערעור נמוכים. לדבריה, המבקש תוקף ממצאים עובדתיים שבהם, ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת. כן היא סומכת ידיה על קביעות בית משפט קמא בעניין פרשנות החוזה בין הצדדים, כמעניק לה זכות לבטלו. לטענתה, גם מאזן הנוחות אינו מוביל לעיכוב ביצוע פסק הדין. לדידה, המבקש גמר אומר למכור את הזיכיון, ועל כן, הנזק הצפוי לו אם יזכה בערעור הינו כספי בלבד. בכל מקרה, טוענת המשיבה, אין כל מחסום המונע מהמבקש להמשיך ולעסוק בעסקי הנדל"ן, גם תחת שם אחר. מכל מקום, ממשיכה המשיבה, גם אם יזכה המבקש בערעורו, לא יינתן לו סעד של אכיפה בשל אופי היחסים בין הצדדים, ולאור הוראותיהם של סעיפים 3(2) ו-3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. עוד טוענת המשיבה, כי הנזקים שייגרמו לה מעיכוב הביצוע אינם ניתנים לכימות. לטענתה, היא תלויה בהכנסותיה במעשיו ומחדליו של המבקש, אשר נדרש למלא אחר הוראותיה. טענה זו מתחזקת, לדבריה, באשר מדובר בהגנה על זכותה הקניינית בסימנה המסחרי הרשום.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. מסקנתי זו חלה על שני ראשיה החלופיים של הבקשה – עיכוב הביצוע ומתן סעד זמני בערעור; שהרי אותם שיקולים, בעיקרם, מדריכים את בית המשפט בבואו להכריע בהם (השווו ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, ניתנה ביום 29.5.06, בפסקה 8 ) .

נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין (תקנה 466 לתקנות). כידוע, החלטה על עיכוב ביצועו של פסק דין תינתן רק בהתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון הוא, כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור להתקבל, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע. במאזן זה, שיקול מרכזי הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יינתן עיכוב ביצוע והמבקש יזכה בערעור . אמנם, הערעור בענייננו אינו חסר סיכוי, מאחר שהוא מעלה שאלות משפטיות כלליות: מהות זכות הזכיינות במקרה דנן, והאם קיימים בה סממנים מעין-קנייניים (ראו בעניין זה ע"א 7338/00 תנובה נ' המנוח ינון שרעבי ז"ל ויורשיו , ניתן ביום 2.3.03; רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ

פ"ד מד(2) 309; ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) פ"ד מד(3) 661 ; ע"א 498/83 אמישרגז החברה האמריקאית נ' אלימלך מלבין פ"ד מב(4) 269 ; ע"א 80/71 מושיוב נ' פזגז, חברה לשיווק בע"מ פ"ד כו(1) 360) ; קיומם של יחסי אמון במסגרת זכיינות וההשלכות של אמון זה, ועוד. עם זאת, סיכויי הערעור אינם גבוהים, בעיקר בשל העובדה כי בית משפט קמא הסתמך בפסיקתו על ההלכה המושרשת, לפיה הסכם שאינו קצוב בזמן ניתן לביטול במתן הודעה זמן סביר מראש (ראו רע"א 1516/05 למיט אחזקות בע"מ נ' אלישר , ניתנה ביום 22.2.05; רע "א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ . פ"ד נט(4) 700; ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ (לשעבר-מרכז אום רשרש בע"מ) נ' עו"ד ד"ר יוסף שגב פ"ד נח(4) 106; ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינוי נ' מבשלת שיכר פ"ד מו(2) 70).

אשר למאזן הנוחות, לשני הצדדים טענות טובות. מחד גיסא, המבקש מחזיק בזיכיון כ-30 שנה, עובדה משמעותית שאין להתעלם ממנה. אם לא יינתן צו לעיכוב ביצוע, סביר שהמשיבה תעניק את הזיכיון לאדם אחר, דבר שלא יאפשר את השבת המצב לקדמותו לאחר מכן.

מאידך גיסא, המשיבה תינזק אף היא, אם יינתן צו לעיכוב הביצוע. ייכפה עליה להמשיך את מערכת היחסים העסקית עם הזכיין, המבקש, במצב בו היחסים בין השניים אינם תקינים. העבודה בין הצדדים תתנהל באווירה של חשדנות הדדית ואי בהירות משפטית, העלולה לפגוע ברווחיה של המשיבה, ובצורה שיקשה עליה לכמת את נזקיה.

נמצא, לכאורה, כי מאזן הנוחות בענייננו מביאנו למצב בו כפות מאזניים מעוינות, או קרובות לכך. במצב זה, תהא הכף נוטה לטובת המשיבה, בשל היותה הצד הזוכה בפסק דין (ראו ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי, ניתנה ביום 20.7.06 ). מסקנה זו מתחזקת לאור יכולתו של המבקש להמשיך לעבוד כמתווך תחת שם אחר, והאפשרות שעומדת לו לתבוע את נזקיו והיה אם יזכה בערעור.

על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.