ע"א 781/09 ניסים בן יקר נ. נצבא חברה להתנחלות בע"מ

לפניי בקשה לפטור מאגרה בהליך שבכותרת, שהינו ערעור על החלטה בדבר דחיית בקשה לאישור תביעה נגזרת.

1.

המערער הינו בעל מניות במשיבה 2, נצבא חברה להתנחלות בע"מ (להלן – נצבא). המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, יחד עם קבוצה של בעלי מניות נוספים, בקשה לאישור תביעה נגזרת על פי סעיף 197 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. התביעה הנגזרת הופנתה נגד משיבים 3 – 19, חברי דירקטוריון ונושאי משרה בנצבא (להלן: חוק החברות). היא התבססה על שתי עילות: נזק הנובע מהתקשרות נצבא בעסקה עם קבוצת ברנזון ונזק הנובע מערבות שהעמידה נצבא להלוואות שנטלה חברה אחרת לצורך רכישת מניות נצבא. בית המשפט המחוזי (כב' השופט דר' ע' בנימיני) דחה את הבקשה לאישור תביעה נגזרת. נפסק כי לאור התפתחויות שונות שחלו לאחר הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת לא נותרו עוד עילות לתביעה הנגזרת. התפתחות מרכזית אחת היא קבלת ערעורה של נצבא על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין העסקה עם קבוצת ברנזון. בערעור בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו התקבלה תביעה ייצוגית נגד נצבא תוך מתיחת ביקורת על התנהלות חברי הדירקטוריון של נצבא (ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בעמ' נ' עטר (טרם פורסם, ניתן ביום 14.12.2006). בדחותו את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת פסק כב' השופט בנימיני כי משבוטל פסק דינה של הערכאה הראשונה בתביעה הייצוגית, נשמט הבסיס לעילה הראשונה בבקשה לאישור התביעה הנגזרת. עילת התביעה השנייה התבססה כאמור על נזק שנגרם לנצבא מכך שהייתה ערבה להלוואה שנטלה חברה אחרת לשם רכישת מניות נצבא. ההתפתחות המרכזית בעניין זה הייתה פרעון החוב ופקיעת הערבות כתוצאה מכך. נפסק כי במצב זה לא ניתן להצביע עוד על נזק שנגרם לנצבא בגינו ניתן לתבוע תביעה נגזרת. מכאן הערעור שבכותרת.

2.

בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לפטור מאגרה. לטענת המערער הוא אינו מחויב לשלם אגרה בגין הגשת הערעור. לשיטתו, נוכח מתכונת הדיון בתביעות נגזרות והתכליות העומדות בבסיסו של מוסד זה, אין לחייב את יוזם ההליך לשלם אגרה בשלב של אישור בקשה לתביעה נגזרת, וזאת הן במסגרת הדיון בבקשת האישור בערכאה הדיונית והן במסגרת ערעור על החלטה בבקשה כאמור. יצוין כי החלק הארי של הבקשה מוקדש לשאלה האם יש לשלם אגרה בבקשה לאישור תביעה נגזרת בערכאה הראשונה. לשיטת המערער, רק לאחר אישור התביעה הנגזרת קובע בית המשפט הוראות לעניינה של האגרה בתביעה הנגזרת. המערער מבקש למצוא עיגון לעמדה זו בסעיף 199 לחוק החברות, כפי שתוקן בשנת 2005. הסעיף קובע כי "בעת הגשת תביעה נגזרת, ישלם התובע רק חלק מאגרת בית משפט בשיעור שקבע השר". לטענת המערער, לסעיף 199 המתוקן תחולה על ההליך שבכותרת, ועל פיו ניתן לכל היותר לחייב באגרת משפט נמוכה, בגובה האגרה שיקבע השר. המערער מציין כי לא חויב לשלם אגרה בבית המשפט המחוזי, עם הגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. לשיטתו, שעה שלא שולמה אגרה עת נפתח ההליך וכיוון שטרם אושרה התביעה הנגזרת, הרי שאין מקום להורות על תשלום האגרה בערעור המוגש בגין דחיית הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. המערער מוסיף וטוען כי הוא נעדר יכולת כלכלית. לדבריו, כיום הוא נותר לבדו בהליך לאחר שמרבית בעלי המניות איבדו עניין ומכרו מניותיהם בנצבא.

3.

משיבה 1 מתנגדת לבקשה. לטענתה, יש להבחין בין הגשת תביעה נגזרת לבין הליך הערעור. לשיטתה, גם אם בקשה לאישור תביעה נגזרת פטורה מאגרה, הרי שלגבי הערעור, מאחר שמדובר בערכאה נפרדת, חלה חובת תשלום אגרה בגין ההליך הנפרד המתקיים בה. משיבה 1 אינה מתכחשת לכך שנקבע מנגנון מיוחד לענין תשלום אגרה בעת הגשת תביעה נגזרת, המבחין בין שלב הגשת התביעה לבין שלב אישור, אך מציינת כי המחוקק נמנע מלעשות כן בנוגע להליך הערעור. משיבה 1 מוסיפה וטוענת כי המערער לא צירף לבקשתו ראיות העשויות להעיד על היעדר יכולת כלכלית. שכרו של המערער עולה, כך נטען, על השכר הממוצע במשק. לבסוף טוענת משיבה 1 כי ההליך הערעור כלל אינו מגלה עילה, וגם מטעם זה אין יסוד לפטור את המערער מתשלום אגרה.

4.

משיבים 2 מתנגדים גם הם לבקשה. לטענתם מדובר בבקשת סרק משוללת יסוד, שיש בה כדי להצביע על חוסר תום ליבו של המערער. משיבים 2 מביעים תמיהה על כך שהמערער לא פירש מדוע כל המבקשים האחרים בבקשה לתביעה נגזרת לא הצטרפו להליך הערעור. לשיטתם, הסתמכות המערער על סעיפים 199 ו-200 לחוק החברות היא בבחינת הישענות על קנה רצוץ, שכן בהסדרים אלה על בית המשפט להבחין בין תביעות ראויות לבין תביעות קנטרניות וחסרות סיכוי, כדוגמת ההליך שבכותרת. כן טוענים משיבים 2 כי הוראות החוק הנזכרות מתייחסות לערעורים על פסקי דין בבקשות לאישור תביעות נגזרות. משיבים 2 מוסיפים וטוענים כי המערער אינו עומד בתנאים למתן פטור מאגרה הקבועים בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), משלא הציג ולו בדל ראיה לחוסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה.

5.

נוכח טענות המערער כי הוא פטור מאגרה על פי דין התבקשה המדינה (בהחלטתי מיום 31.3.2009) להביע עמדתה בשאלה האם הערעור על החלטה של בית משפט מחוזי לדחות בקשה לאישור תביעה נגזרת חייב באגרה. עמדת המדינה היא כי ההליך אינו פטור מאגרה. לטענת המדינה, סעיף 199 לחוק החברות, הן בנוסח שעמד בתוקף בעת שנפתחו ההליכים בבית המשפט המחוזי (בשנת 2004) והן לאחר תיקון מספר 3 לחוק החברות (בשנת 2005) אינו מתייחס להליך של ערעור. ההוראות הקבועות בו מתייחסות רק לעניין תשלום אגרה בהליכים המתנהלים בערכאה הדיונית, קרי בקשה לאישור תביעה נגזרת והתביעה הנגזרת עצמה. לשיטת המדינה, בגין הליך של ערעור על פסק דין הדוחה בקשה לאישור תביעה נגזרת יש לשלם אגרה כבכל הליך ערעורי "רגיל". ניתן לפטור את יוזם ההליך מאגרה רק אם הוא עומד בתנאים של תקנה 14 לתקנות האגרות. לעניין זה טוענת המדינה כי המערער לא הציג תשתית מפורטת ובוססת של מצבו הכלכלי, בצירוף האסמכתאות המתאימות, כך שלא ניתן לפטור אותו מתשלום אגרה.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות. אכן, המחוקק ומחוקק המשנה קבעו הסדרים מיוחדים לגבי תשלום אגרה מצד בעל מניות היוזם הליך של תביעה נגזרת. ההוראה המרכזית מצויה בסעיף 199 לחוק החברות, הקובע כדלהלן:

199. אגרה והוצאות

(א) בעת הגשת תביעה נגזרת, ישלם התובע רק חלק מאגרת בית משפט בשיעור שקבע השר.

(ב) אישר בית המשפט תביעה נגזרת תשיב החברה לתובע את האגרה ששילם ותשלם את יתרת אגרת בית המשפט בשל התביעה הנגזרת באופן ובשיעור שקבע השר, ועל אף האמור בכל דין אי תשלום יתרת אגרת בית המשפט לא יעכב את הדיון בתביעה; בית המשפט רשאי -

(2) להורות לחברה לשלם לתובע סכומים שיקבע לכיסוי הוצאותיו או להפקיד ערובה לתשלומם;

(3) להטיל על החברה להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע.

תקנות האגרות מוסיפות וקובעות את גובה האגרה שישלם יוזם ההליך, על פי הפירוט שלהלן:

8.אגרה בתביעה נגזרת

(א) בתביעה נגזרת לסכום קצוב תשולם אגרה לפי פרט 1 או 8 בתוספת, לפי העניין, כמפורט להלן:

(1) עם הבאת ההליך, ישלם התובע את הסכום הנקוב בפרט 4 או 11 בתוספת, לפי העניין;

(2) עם אישור התביעה כנגזרת, תשלים החברה, שבשמה מוגשת התביעה הנגזרת, את יתרת סכום האגרה, ויחולו הוראות תקנה 6, בשינויים המחויבים.

(ב) בתביעה נגזרת שאינה לסכום קצוב ישלם התובע, עם הבאת ההליך, מחצית מסכום האגרה כקבוע בתוספת בעד ההליך, ולאחר שאישר בית המשפט את התביעה הנגזרת, תשיב החברה לתובע את האגרה ששילם ותשלם את יתרת סכום האגרה.

7.

מוכנה אני להניח, לצורך הדיון שלפניי, כי להוראות דין אלה תחולה אקטיבית והן חלות על הערעור שבכותרת, הגם שההליכים בקשר לתביעה הנגזרת החלו טרם חקיקתם (השוו, רע"א 7028/00 אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (טרם פורסם, 14.12.2006). מכל מקום, מעיון בהוראות הדין עולה כי הן עוסקות כולן בהגשת תביעה נגזרת בערכאה הדיונית. המערער לא הצביע על הסדר חקיקתי כלשהו, הקובע הסדר ספציפי בעניין תשלום אגרה בערעור על החלטה שלא לאשר תביעה נגזרת. במצב דברים זה חוזרים אנו לנקודת המוצא לפיה הגשת הליך לבית משפט טעונה תשלום אגרה (תקנה 2 לתקנות אגרות), ולכלל לפיו

אין לפטור מאגרה או להפחית מסכומה אלא בחוק או על פיו (סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה). מכאן שבהעדר הסדר של פטור מאגרה או אגרה בשיעור מופחת, על יוזם ההליך הערעורי לשלם אגרה בשיעור האגרה בגין ערעור אזרחי רגיל על פסק דין של בית משפט מחוזי, הקבוע בפרט 27 לתוספת לתקנות.

8.

למעלה מן הדרוש אוסיף כי גם בהנחה שניתן לפרש את הוראות החוק כך ששיעור האגרה בגין ערעור על החלטה שלא לאשר תביעה נגזרת יהיה שונה משיעור האגרה בגין הגשת ערעור אזרחי רגיל, לא שוכנעתי כי קיימת לכך הצדקה עניינית.

לטעמי, אין מקום להחיל את ההסדרים המיוחדים לעניין תשלום אגרה בערכאה הדיונית גם לעניין תשלום אגרה בשלב הערעור. ההסדר המיוחד בעניין אגרה בעת הגשת בקשה לתביעה נגזרת נועד להסיר חסמים כלכליים מהגשת תביעות נגזרות פוטנציאליות (ראו, יוסף גרוס, חוק החברות החדש 337 (מהדורה שביעית, 2007); יחיאל בהט, החוק החדש והדין 6 (מהדורה עשירית, 2008). אולם אין דין אגרה המשתלמת בהליך עיקרי כדין אגרה המשתלמת בערעור. האגרה בערעור היא אגרה בסכום קצוב ונמוך יחסית. בשונה מהאגרה המשולמת בערכאה הדיונית, היא אינה נגזרת מסכום התביעה, שעשוי להיות גבוה מאוד בתביעות נגזרות. אף דומה כי מדובר בסכום זניח ביחס לכלל עלויות ההתדיינות בתביעה נגזרת. לשם ההמחשה, האגרה בגין התביעה נשוא ערעור זה עמדה על כ- 5 מיליון ₪, בעוד האגרה בה מחויב הערעור, ככל ערעור אזרחי אחר, הינה 2,670 ₪ בלבד. יצוין כי סכום אחרון זה דומה, מבחינת סדר הגודל, לסכומים הנגבים מיוזם הליך של תביעה נגזרת. בעוד שחיובו של מגיש תביעה נגזרת לשלם את האגרה במלואה בערכאה הדיונית אכן עלול להרתיע תובעים פוטנציאליים ואף לעקר כליל את מכשיר התביעה הנגזרת, הרי שנוכח סכום האגרה הנמוך בהליכי הערעור, חששות אלה אינם תקפים לגבי הגשת ערעורים על החלטות בעניין תביעה נגזרת. מכאן שמתן פטור גורף על הליכי ערעור אינו מתחייב לשם קידום התכלית של מוסד התביעה הנגזרת.

9.

הבדל נוסף בין ההליך בערכאה הדיונית לבין הליך הערעור טמון בכך שבשלב הערעור מצויים אנו לאחר הכרעה שיפוטית בדבר העדר עילה לתביעה הנגזרת. כזכור, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לתביעה נגזרת. בכך נותר המערער מחוץ לדלת אמותיה של התביעה הנגזרת. מבחינת הרציונל העומד בבסיס ההסדרים המיוחדים בעניין אגרה בתביעה נגזרת, שעיקרו הרצון להקל על מגיש הבקשה לתביעה נגזרת ולשחררו מעליות התביעה אשר הזוכה בפירותיה הוא החברה עצמה, רציונל זה אינו תקף באותה עוצמה כאשר מצויים אנו בשלב שלאחר הכרעה שיפוטית כי התביעה נעדרת עילה (השוו לעניין תובענה ייצוגית: בש"א 7643/96 זיתוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.1996); רע"א 3543/00 המועצה הישראלית לצרכנות נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 1.8.2000).

10.

אכן, בשלב הערעור יוזם ההליך אינו ניצב באותה מדרגה בה הוא מצוי לפני בירור עניינו בערכאה הדיונית. הוא מצוי לאחר שהתקבל פסק דין לחובתו. על רקע זה, למשל, מחויב כל מערער להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הצד השני, בשונה מן הדין החל בערכאה הדיונית. הדבר נובע מהתפיסה כי בשלב הערעור אין בעלי הדין ניצבים במדרגה שווה, אלא בעל הדין שזכה בדינו זכאי להגנה עודפת על האינטרס שלו כי תובטח יכולתו לגבות בקלות ובמהירות הוצאות העשויות להיפסק לזכותו בעקבות גרירתו להליך משפטי נוסף (ראו, בש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (לא פורסם, 16.7.2009); בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , (לא פורסם, 17.10.07); בש"א 9651/07 אבו רביעה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

(לא פורסם, 6.2.08)).

11.

הגישה הכללית לפיה לאחר הכרעה שיפוטית הדוחה את עמדת המערער, הוא מצוי בעמדה נחותה יותר בהשוואה למעמדו בערכאה הדיונית, ככל שעסקינן בחסמי הכניסה הכלכליים, עולה בקנה אחד עם התכליות המיוחדות של מסלול התביעה הנגזרת. כידוע, מסלול זה מגלם בתוכו איזון בין שיקולים סותרים (ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר (לא פורסם 14.12.2006)). החיוב באגרה בשלב הערעור (בסכום שאינו גבוה) מבטא איזון ראוי בין הרצון לעודד את השי מוש במכשיר של תביעה נגזרת לבין הרצון לבלום שי מוש

לרעה במכשיר זה. בהקשר זה יש לזכור כי הדרישה לשלם אגרה, ולו בסכום נמוך יחסית, מסייעת לבסס את רצינות ההליך. זאת מתוך הנחה שמי שנדרש לשלם אגרה עבור ניהול הליך משפטי שוקל היטב את הצורך בהליך, את סיכויי הצלחתו ואת התועלת שעשויה לצמוח לו מהצלחת ההליך. בכך מוש גים גם יעילות וחסכון במשאבי הציבור, תוך הפניית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים (השוו, ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 18.1.2005); בשג"ץ 3836/09 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הבריאות (לא פורסם, 7.5.2009). נמצא, כי התכלית העומדת בבסיס מוסד התביעה הנגזרת אינה מחייבת פטור מאגרה בשלב הערעור, פטור שאינו קיים היום אף בשלב הגשת הבקשה לערכאת הדיון.

12.

סיכומו של דבר, למערער לא עומד פטור סטטוטורי מתשלום אגרה . את הבקשה לפטור מאגרה יש לבחון, אפוא, על פי הדרישות הקבועות בתקנה 14 לתקנות אגרות , שהינן העדר יכולת לשלם אגרה והליך המגלה עילה. בחינת הבקשה בהתאם לאמות מידה אלה מובילה למסקנה כי אין לפטור את המ ערער מתשלום אגרה. המערער לא הניח תשתית עובדתית על בסיסה ניתן לקבוע כי הוא נעדר יכולת לשלם את האגרה המתחייבת בגין הגשת ערעור אזרחי. הבקשה חסרה פירוט מלא של נכסיו של המערער, לרבות נכסים פיננסיים כגון שווי מניות נצבא שבבעלותו. כמו כן, לא צורפו לבקשה מלוא האסמכתאות שהיו עשויות לשפוך אור על מצבו הכלכלי, כגון דפי חשבונות בנק וחשבונות שוטפים שעשויים ללמד על רמת חייו. בהקשר זה יש לציין כי המערער העמיד לעצמו ייצוג משפטי, מבלי שהסביר כיצד הוא מממן את עלויות הייצוג. משלא מתקיים התנאי הראשון, איני נדרשת לשאלה האם מדובר בהליך המגלה עילה.

הבקשה לפטור מאגרה נדחית איפוא. האגרה תשולם תוך עשרה ימים מהמצאת החלטה זו. המערער ישלם למשיבה 1, למשיבים 2 ולמדינה שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪ לכל אחד. הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.