ע"א 8226/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. עוד יוסף לילוף

שתי בקשות הן המונחות לפניי, ושתיהן מצד המערער:האחת, להמשיך תוקפם של עיקולים זמניים שהוטלו על נכסי המשיב, והשנית, בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט שנפסקו למשיב; והכל עד להכרעה בערעור.

2.המשיב - אשר היה לקוח של הבנק המערער - פתח חשבון בבנק ובאמצעותו ניהל מסחר באופציות שוק המעו"ף, מסחר הידוע כמסחר מסוכן וספקולטיווי. בתוך תקופה קצרה עלה בידי המשיב לצבור בחשבונו תיק אופציות אשר כללו מרכיב סיכון גבוה בהיקף של מיליוני שקלים. לטענת הבנק עלה בידי המשיב לצבור תיק בהיקף כה גדול בשל היותו לקוח מתוחכם אשר מצא דרך להערים על המיגבלות שהציבו הבנק והבורסה במטרה למנוע מצבים מעין-אלה. בתוך זמן קצר התברר כי הבטוחות שהעמיד העותר נפלו ממחיר האופציות שנרכשו, ומשנתגלה לו כך החליט הבנק לממש את תיק ההשקעות של המשיב. אמר ועשה. מימוש זה יצר בחשבונו של המשיב יתרת חובה בסכום של למעלה מ-4.5 מיליוני שקלים. הבנק תבע את המשיב בגין חוב זה בסדר דין מקוצר, וזמן-מה לאחר הגשת התביעה ביקש הבנק מבית-המשפט כי יוטל עיקול זמני על כספים בסך של כ- 5 מיליון ש"ח שהחזיק המשיב בחשבון שניהל בבנק אחר. בית-המשפט נעתר לבקשה זו והטיל עיקול זמני כפי שנתבקש.

3.בית-המשפט המחוזי (מפי סגן הנשיא, השופט ד"ר גבריאל קלינג) החליט לדחות את תביעתו של הבנק, לאחר שמצא כי האשם להיווצרות החוב נופל על הבנק ועל פקידיו. אלה, כך קבע בית-המשפט, היו מודעים לסיכונים הטמונים בשוק המעו"ף אך לא נערכו כראוי לטפל בלקוח בעל ידע ותיחכום כמשיב, ולא עוד אלא שסייעו לו בפעולותיו ואף העמידו לרשותו פקיד בנק שרוב עיסוקו היה תיק ההשקעות של המשיב. בנסיבות אלו, כך סבר בית-המשפט קמא, רשאי היה המשיב להניח כי פעולותיו נעשות בהסכמת הבנק ובבירכתו, וממילא אין לו לבנק להלין אלא על עצמו ועל עובדיו שהביאוהו למצב שנוצר. משנדחתה התביעה חייב בית-המשפט את הבנק לשלם למשיב 50,000 ש"ח הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

4.משניתן פסק הדין ביקש הבנק מבית-המשפט קמא להותיר את העיקולים על כנם, ובית-המשפט נעתר לבקשתו בחלקה, בקובעו כי "מכיוון שבנסיבות העניין ברור שיהיה קושי לבנק התובע לגבות את חובו אם בית המשפט יקבל את הערעור, ואם לא יעמדו לרשותו של הבנק הנכסים המעוקלים ... הנני קובע כי צו העיקול יישאר בתוקפו ... עד למתן החלטה אחרת".

5.הבנק ערער על פסק דינו של בית-משפט קמא, ובד בבד הגיש שתי בקשות, אלו הבקשות שלדיון: האחת, בקשה כי העיקולים שהוטלו על כספיו של המשיב יישארו על כנם עד להחלטה בערעור, והשנית, בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות. טעמו המרכזי של הבנק הוא זה, שהמשיב הוא אדם מתוחכם אך חסר אמצעים כלכליים, והעברת הכספים לידיו תגרום לכך שגם אם יזכה הבנק בערעור - והבנק משוכנע כי סיכוייו לזכות בערעור סיכויים גבוהים הם - לא יוכל הוא להיפרע מן המשיב. המשיב מצידו מתנגד לשתי הבקשות. לדידו, סיכויי הערעור קלושים, בעיקר משום שבפועל היה זה הבנק שגרם למצב שנוצר, שכן לולא החליט לממש את תיק השקעותיו של המשיב היו הבנק והמשיב יוצאים ברווח גדול. המשיב מוסיף וטוען, כי השארת העיקולים הזמניים גם לאחר שזכה בדינו תסב לו נזק רב.

הבקשה להשארת העיקולים הזמניים על כנה

6.הטלת עיקול זמני - לעת ערעור - על נכסיו של נתבע שזכה בדינו, אינה דבר הניתן דרך-שיגרה, ובית-המשפט יענה לבקשה רק אם השתכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים אלה: אחד, כי יש סיכוי לערעור; ושניים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של מבקש העיקול משום ש"קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנות 374 ו- 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ( התקנות ); ראו והשוו: בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני , פ"ד מט(3) 479; ע"א 4729/00 העדה האוונגלית אפיסקופלית נ' ניקולא (לא פורסם). במקרה שלפנינו לא נוכל לומר כי סיכויי הבנק לזכות בערעור סיכויים מופרכים הם על פניהם; נהפוך הוא. בה-בעת, נוכל-גם-נוכל לומר כי יש חשש סביר ורציני כי אי מתן הצו יכביד, למיצער, על ביצוע פסק הדין - אם יזכה הבנק בערעורו - שכן, כלשונו של בית-המשפט קמא "ברור שיהיה קושי לבנק התובע לגבות את חובו אם בית המשפט יקבל את הערעור, ואם לא יעמדו לרשותו של הבנק הנכסים המעוקלים". מדברים אלה של בית-המשפט עולה כי אי היעתרות לבקשת הבנק משמעה - הלכה למעשה - שלילת יומו של הבנק בערעור. כזאת לא יהיה אלא בנסיבות חריגות, כגון במקום שהערעור מופרך על פניו.

7.לאור האמור לעיל, ובנסיבות העניין, אני מחליט כי העיקולים הזמניים שהוטלו בבית-המשפט קמא יישארו על כנם עד להכרעה בערעור. בה-בעת, שומה עליו על הבנק להגיש לבית-המשפט כתב התחייבות על-סך של מיליון ש"ח, לכיסוי נזקים העלולים להיגרם למשיב, אם יידחה הערעור, כתוצאה מן העיקול. כתב הערבות יוגש לבית-המשפט עד ליום 30.10.2003.

8.דבר אחרון: בנושא מאזן הנוחות טען המשיב כי "ייגרם [לי] נזק רב מהשארת העיקולים הזמניים". סתם המשיב ולא פירש מה טיבו של אותו נזק: האם נזק הוא הנגרם אך בשל אי יכולתו לעשות שימוש בכספים או האם נזק אחר הוא? משכיסה המשיב על טענתו לא נדע למה כיוון בדבריו.ראיתי אפוא להעדיף את הנגלה - הנזק שהבנק עלול לשאת בו - על הנסתר מן העין.

הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט

9.לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו השנייה של הבנק, לעכב תשלום הוצאות המשפט ושכר טירחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח. הכלל הרחב הוא כי הגשת ערעור לא תעכב תשלום הוצאות משפט. אכן, גם כאן קיים חשש כי הבנק לא יוכל להיפרע מן המשיב, אך בשים לב לסכום הנמוך יחסית שנפסק למשיב ולעובדה כי מדובר גם בהוצאות שהמשיב עמד בהן, לא מצאתי מקום לחרוג מן הכלל המקובל.

10.בנסיבות העניין אין צו להוצאות בבקשה שלפניי.

היום, י"ג בתשרי תשס"ד (9.10.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03082260_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il