פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1799/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערער:
טארק מוחמד סואעד
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון המנוח חוסין חסן ז"ל ו-21 אח'
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת
ת' שרון-נתנאל
) בת"א 8783-07-15 מיום 17.2.2020.
בשם המערער:
בעצמו.
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' שרון-נתנאל ) בת"א 8783-07-15 מיום 17.2.2020, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.
2.
ברקע ההליך סכסוך מרובה צדדים הנוגע להסכם חלוקה מיום 22.4.1995 שעניינו חלקות 13 ו-21 בגוש 19259 (להלן בהתאמה: ההסכם ו- החלקות ) שנערך בהתאם לתשריטי חלוקה מיום 8.4.1995 (להלן:
התשריטים ), שהוכנו על ידי מודד מוסמך. נוכח הסכמת מרבית מבעלי הדין להסכם, נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בשאלה עיקרית אחת, והיא - האם חתימת המנוח מוחמד סאלח סועד (להלן: המנוח ), שהמערער בהליך דנן הוא אחד מיורשיו (להלן :
המבקש ), על ההסכם והתשריטים היא חתימה מזויפת כנטען.
לאחר שבחן את הטענות וראיות שהועלו בפניו - ובכלל זה עדות עורך הדין אשר ערך את הסכם החלוקה ואישר את חתימות הצדדים עליו ועל התשריטים, עדות המודד המוסמך וכן חוות דעת מומחית לכתב יד אשר מונתה על-ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים שסברה כי מדובר בחתימה אותנטית - הגיע בית המשפט קמא לכלל למסקנה כי עלה בידי המשיבים להרים את הנטל הנדרש להוכחת אותנטית החתימה ונקבע כי המנוח הוא שחתם על ההסכם והתשריטים.
משכך נקבע, בין היתר, כי הסכם החלוקה מחייב את כלל הצדדים ובעלותם בחלקות משתרעת על השטחים אשר יוחדו לכל צד על פי ההסכם והתשריטים.
עם זאת הובהר כי שאלת פירוק השיתוף וסילוק היד נופלת בגדר סמכותו של בית משפט השלום, מכיוון שבעלותם של הצדדים בחלקות היא בעלות במושע. כמו כן נקבע, כי חרף העובדה שטרם הגיעה העת להורות לרשם המקרקעין לשנות את רישומי הבעלות בחלקה, יהא זה נכון כי ירשמו בפנקסיו הערות בנוגע לחלקות בדבר קיומו של פסק הדין מכוח סעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. כן הושתו על המבקש ויתר היורשים הוצאות משפט בסך כולל של 8,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 46,800 ₪.
3.
על פסק דין זה הוגש ערעור, ולצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וזאת מכיוון שבית משפט קמא נמנע מלבחון את טענות המבקש לאשורן תוך שנקבע כי הן מהוות הרחבת חזית אסורה, ומכיוון שדחה את בקשתו להוספת ראיה, שלגישתו שוללת את קיומו של ההסכם מלכתחילה. כמו כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, אולם לא פורט מדוע, וכל שצוין בהקשר זה הוא שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך מאי עיכוב ביצוע פסק הדין, אשר יפורט במעמד הדיון. בנוסף נטען כי ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לחובת המבקש ויתר היורשים גבוהים ואינם משקפים את ההוצאות ששולמו בפועל על-ידי המשיבים.
4.
לאחר עיון בבקשה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
5.
הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". אמות המידה להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, שהוא החריג לכלל האמור, הן שתיים עיקריות: סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה (ראו והשוו: ע"א 2090/19 חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין פסקה 9 וההפניות שם (8.4.2019)). כמו כן במסגרת מאזן הנוחות על המבקש להוכיח כי אם בסופו של יום יתקבל הערעור, ייתקל הוא בקשיים בהשבת המצב לקדמותו (ראו, מיני רבים: ע"א 7345/19 רכניץ נ' ITOR 116 SF LLC
פסקה 4 וההפניות שם (21.2.2020)).
6.
במקרה דנן לא עמד המבקש בנטל להוכיח את קיומן של אמות המידה הנדרשות למתן סעד של עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. אף מבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי הערעור, מאזן הנוחות במקרה דנן אינו נוטה לטובת המבקש, שאף לא טרח לנמק טענתו בהקשר זה במסגרת בקשתו. כמו כן, וכפי שצוין לעיל, התוצאה האופרטיבית של פסק הדין, דהיינו הליכי פירוק השיתוף וסילוק היד, דינם להתברר בבית משפט השלום, ועל כן אין ממש בטענת המבקש כי אי עיכוב פסק הדין מושא הבקשה דנן יסב לו נזקים בלתי הפיכים. בנוסף לכך, לא מצאתי לנכון להיענות לבקשה בכל הנוגע לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה שנפסקו עד להכרעה בערעור. הלכה היא עמנו כי הגשת ערעור לא תעכב תשלום הוצאות משפט (ראו, לדוגמה: ע"א 8226/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לילוף פ"ד נח(2) 193, 196 (9.10.2003)) והבקשה דנן לא מגלה כל טעם מבורר לחרוג מהלכה זו.
7.
אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪.
ניתנה
היום, י"ט באדר התש"ף (15.3.2020).
ש ו פ ט