ע"א 8621/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב-"הפול" נ. סאלח ניזאר

הרקע

1.

סאלח ניזאר, יליד 21.7.1980, רווק תושב העיר חיפה (להלן: המשיב), נפגע קשות בתאונת דרכים שאירעה לו ביום 11.12.01, עת רכב על קטנוע מסוג ווספה ברחוב בר יהודה שבנשר, במסגרת עבודתו כשליח של מעבידתו דאז "י.ט.כ. בע"מ – המרכז לצילום תכניות ומפות". במהלך רכיבתו על הקטנוע, פגעה בו משאית מערבל בטון, המשיב נזרק מהקטנוע אל הכביש, המשאית המשיכה בנסיעה ועלתה עם גלגליה על גופו באזור הבטן (להלן: התאונה). הקטנוע עליו רכב המשיב בעת התאונה הינו בבעלות מעבידתו של המשיב דאז והשימוש בו היה מבוטח כדין אצל המבקשות.

2.

התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה".

3.

המשיב הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה תביעה לחייב את המבקשות בפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבות לאירוע התאונה. המחלוקת סבה על גובה הנזק.

4.

בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ב' גילאור) קיבל, ביום 21.9.09, את התביעה וחייב את המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם למשיב סכום של 1,190,302 ש"ח בתוספת שכר-טרחת עורך-דין בשיעור 13% בתוספת מס ערך מוסף.

5.

או-אז, הגישו המבקשות לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע סכום של 500,000 ש"ח מתוך חוב פסק-הדין, בטענה, כי בדעתן להגיש ערעור לבית-משפט זה על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בגין הפיצוי שנפסק למשיב בעזרת הזולת, הוצאות רפואיות, ניידות, הוצאות מיזוג אוויר וכביסה מוגברת וכן בנוגע לשיעור הנכות התפקודית. לחילופין, ביקשו המבקשות להורות על הפקדת הסכום האמור בנאמנות בידי בא-כוח המשיב עד להכרעה בערעור.

6.

בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ב' גילאור) דחה, ביום 21.10.09, את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע, בין היתר, כי לא שוכנע מטענות המבקשות, כי במידה ויינתן על-ידי ערכאות הערעור פסק-דין לטובתן, לא ניתן יהיה לגבות מהמשיב את הכספים שישולמו לו בהתאם לפסק-הדין, שכן טענה זו לא נתמכה בתשתית ראייתית פוזיטיבית כנדרש.

7.

על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה הגישו המבקשות ערעור לבית-משפט זה, במסגרתו הגישו בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק-הדין נשוא הערעור, וזאת עד למתן פסק-הדין בערעור. בבקשה לעיכוב ביצוע טוענות המבקשות, כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן אין בפסק-הדין מענה לחלק מטענותיהן בערעור, המבוססות על ראיות שהובאו בפני בית-המשפט המחוזי. לטענתן, ערעורן מתייחס בעקרו למספר פריטי נזק שנפסקו למשיב ביתר בניגוד לחומר הראיות. עוד טוענות הן, כי יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, אם תזכנה המבקשות בערעור לאחר שפסק-הדין יבוצע בשלמותו ומאזן הנזקים העלולים להיגרם למבקשות נוטה לטובתן באופן המצדיק עיכוב ביצוע חלקי כמבוקש.

מנגד, מתנגד המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע חלקי ומבקש לדחותה. לטענתו, עצם הגשת הערעור איננה נימוק לקבלת עיכוב ביצוע. כמו-כן, לטענתו, המבקשות לא הגישו תצהיר לאימות העובדות הנטענות בבקשה לעיכוב ביצוע ודי בכך לדחייתה. עוד מוסיף וטוען המשיב, כי לערעור אין סיכוי ממשי להתקבל על-ידי בית-משפט זה, אולם בכל מקרה אין חשש ליכולת ההחזר הכספי ישולם לו במקרה וערעור המבקשות יתקבל.

דיון

8.

לאחר עיון בבקשה, בטענות הצדדים ובתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

9.

הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).

10.

כידוע,

כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5).

במקרה שבפני, המבקשות טוענות, כי אם לא יינתן עיכוב הביצוע החלקי, לא ניתן יהיה להשיב את כספן מהמשיב באם הן יזכו בערעור. ברם, טענה זו נטענה על דרך הסתם ולא נתמכה בכל ראיה ממשית, המעידה על אמיתותה. כך גם קבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע. יתרה מכך. בית-המשפט המחוזי עוד הוסיף וקבע בהחלטתו, כי "יש להניח שיהיה למבקשת מקור אפשרי שממנו תוכל לגבות מן המשיב בחזרה את הכספים ששילמה לו במידה ויינתן בערעור פסק-דין לטובתה, או שלא ישיב את הכספים בהתאם. מטעמים אלה, טענה זו דינה להידחות.

11.

זאת ועוד, המבקשות טוענות בבקשתן לעיכוב ביצוע – כטענה לקבלת הבקשה - כי הגישו ערעור לבית-משפט זה על חלק מפריטי הנזק שנפסקו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, בסכום של 500,000 ש"ח.

ברם, תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי:

"הביצוע לא יעוכב

466.

הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."

משמע, אין די בהגשת ערעור או בהכרזה על כוונה להגיש ערעור על-מנת לעכב את ביצוע ההחלטה.

12.

באשר לעניינן של המבקשות - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיב בעיכוב ביצוע הסכום של 500,000 ש"ח לבין הנזק שייגרם למבקשות, אם לא יעוכב הסכום האמור, ידו של המשיב על העליונה. שכן, רוב רובן של טענות המבקשות בערעורן הועלו גם בסיכומי טענותיהן בתביעה שהוגשה נגדן בבית-המשפט המחוזי וככאלה זכו הן להתייחסותו של בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו. כמו-כן, כאמור, אם תזכנה המבקשות בערעורן, נראה כי הן תוכלנה לגבות מן המשיב את הכספים שישולמו לו בחזרה. משכך, לא מצאתי עילה, המצדיקה את עיכוב הביצוע החלקי.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיב שכר טרחת עורך-דין בסכום של 2,500 ש"ח.