ע"א 8621/09 המאגר הישראלי לביטוחי רכב-"הפול" נ. סאלח ניזאר

1.

סאלח ניזאר, יליד 21.7.1980, הוא המשיב, נפגע באורח קשה בתאונת דרכים שאירעה לו ביום 11.12.01, בעת שרכב על קטנוע בעיר נשר, במסגרת עבודתו דאז כשליח בחברת "י.ט.כ. בע"מ – המרכז לצילום תכניות ומפות" (להלן: החברה ). המשיב נפגע כשבמהלך רכיבתו על הקטנוע, פגע בו מערבל בטון. בעקבות ההתנגשות, נזרק המשיב מן הקטנוע אל עבר הכביש, ומערבל הבטון המשיך בנסיעה ועלה עם גלגליו על גופו של המשיב באזור הבטן. הקטנוע שעליו רכב המשיב בעת התאונה היה בבעלות החברה, והשימוש בו היה מבוטח כדין אצל המבקשות. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה". בעקבות הנזקים שנגרמו למשיב בעת התאונה, נקבעה לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 85.6%. המשיב הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה תביעה לחייב את המבקשות בפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בין הצדדים לא נפלה מחלוקת בשאלת עצם חבותן של המבקשות לאירוע הטענה. עם זאת, הצדדים נחלקו ביניהם בשאלת גובה הנזק נושא הפיצוי.

2.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה, השופטת ב' גילאור ) קיבל את התביעה וחייב את המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם למשיב סכום של 1,190,302 ש"ח בתוספת שכר-טרחת עורך-דין. המבקשות הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע סכום של 500,000 ש"ח מתוך חוב פסק-הדין, בטענה, כי בדעתן להגיש ערעור לבית-משפט זה בגין הפיצוי שנפסק למשיב בראשי נזק של עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, ניידות, הוצאות מיזוג אוויר וכביסה מוגברת וכן בנוגע לשיעור הנכות התפקודית. לחילופין, ביקשו המבקשות להורות על הפקדת הסכום האמור בנאמנות בידי בא-כוח המשיב עד להכרעה בערעור. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע, בין היתר, כי לא שוכנע שאם תזכינה המבקשות בערעור, יהיה זה מן הנמנע לגבות מן המשיב את הכספים שישולמו לו בהתאם לפסק-הדין, שכן טענה זו לא נתמכה בתשתית ראייתית ממשית.

3.

המבקשות הגישו ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של 500,000 ₪ מתוך פסק-הדין נשוא הערעור, וזאת עד למתן פסק-הדין בערעור. בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע לאחר שקבע כי המבקשות לא הצליחו לבסס את טענתן כי אם לא יינתן עיכוב הביצוע החלקי, לא ניתן יהיה להשיב את כספן מהמשיב אם הן תזכינה בערעור.

4.

בבקשתן הנוכחית, עותרות המבקשות למתן צו עיקול זמני על רכב שבבעלות המשיב ועל כספים, פיקדונות, ניירות ערך וכל זכות אחרת הקיימים בשני חשבונות בנק של המשיב. לטענתן, קיימות ראיות לכאורה להוכחת הערעור ובכלל זה: ראיות המוכיחות כי המשיב אינו נזקק לעזרת הזולת; ראיות המוכיחות כי המשיב לא נזקק לטיפולים פסיכולוגיים בשמונה השנים האחרונות; ראיות המוכיחות כי המשיב מתנייד באופן חופשי; וראיות המוכיחות כי כושר השתכרותו של המשיב אינו מתמצה ב-2/3 משכר המינימום, כפי שנפסק. עוד טוענות המבקשות כי הוצאות מיזוג האוויר והכביסה המוגברות שנפסקו לטובת המשיב, לא הוכחו בראיות. בצד האמור, טוענות המבקשות כי קיים חשש כבד כי אם הן תזכינה בערעור, לא יעלה בידיהן להיפרע מן המשיב את הסכומים שייפסקו לטובתן. לדידן, שגו הערכאות הקודמות כשקבעו כי למשיב הכנסה חודשית מקצבת נכות עבודה ומקצבה מיוחדת, אשר ניתן יהיה להיפרע ממנה אם הן תזכינה בערעור. לטענתן, בהתאם לדין הקיים, זכות לגמלת כספית אינה ניתנת לעיקול, ומכאן שאם הן תזכינה בערעור, קיים סיכון של ממש שהמשיב יבריח את הכספים שקיבל עד כה, בעוד שאת קצבאותיו מן המוסד לביטוח לאומי לא ניתן יהיה לעקל, אלא לאחר שיחלפו 30 ימים ממועד תשלום הקצבאות לחשבון הבנק של המשיב, שאז קיים חשש שלא יוותר מסכומים אלה בחשבונו סכום כלשהו. המבקשות מוסיפות עוד כי סכום הערעור, העומד על 500,000 ₪ מעיד כשלעצמו על הקושי בהשבתו אם הערעור יתקבל, לא כל שכן שעה שמדובר באדם הנמצא במצב כלכלי בלתי יציב כדוגמת המשיב. לבסוף, מציינות המשיבות כי על-פי מאזן האינטרסים שבין הצדדים, קיים סיכון של ממש שאי הטלת העיקול הזמני יגרום להן נזק בלתי הפיך, בעוד שלמשיב לא ייגרם כל נזק בעקבות הטלת צו עיקול זמני על נכסיו עד להכרעה בערעור, כך בפרט משכבר שולם לו סכום של 1,190,302 ₪, אשר אמור להתחלק על פני שנים ארוכות.

5.

דין הבקשה להידחות. הטענה בדבר אפשרות ההכבדה על ביצוע פסק הדין, נידונה, כאמור, בהחלטתו של בית משפט זה, שהוזכרה לעיל, בבקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין. במסגרת הבקשה התבקש עיכוב ביצוע סכום של 500,000 ₪ מפסק הדין, הזהה לזה שעיקולו מתבקש במסגרת בקשה זו. בית המשפט פסק כי:

"באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיב בעיכוב ביצוע הסכום של 500,000 ₪ לבין הנזק שייגרם למבקשות אם לא יעוכב הסכום האמור, ידו של המשיב על העליונה. שכן, רוב רובן של טענות המבקשות בערעורן הועלו גם בסיכומי טענותיהן בתביעה שהוגשה נגדן בבית המשפט המחוזי וככאלה זכו הן להתייחסותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו. כמו-כן, כאמור, אם תזכינה המבקשות בערעורן, נראה כי הן תוכלנה לגבות מן המשיב את הכספים שישולמו לו בחזרה".

בהתייחס לטענה המבקשות כי אם לא יינתן עיכוב הביצוע החלקי, לא ניתן יהיה להשיב את כספן מהמשיב אם הן יזכו בערעור, קבע בית המשפט כי "טענה זו נטענה על דרך הסתם ולא נתמכה בכל ראייה ממשית, המעידה על אמיתותה". טענות המבקשות בבקשה שלפניי לא שכנעוני כי יש מקום לסטות ממסקנתו של בית משפט זה. גם בשלב הנוכחי, טענותיהן של המבקשות הינן בבחינת הערכה נעדרת תשתית קונקרטית שלא נתמכת באינדיקציות ממשיות בהתנהגותו של המשיב. לא ראיתי אפוא לסטות ממסקנתו של חברי השופט ג'ובראן, ומכאן שלא מצאתי בסיס להיעתר לבקשה למתן עיקול זמני, אשר נדחית בזה.