פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"מ
1413/16
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערים:
1.
יעקב הדני
2. ישראל בן ישי
נ ג ד
המשיבים:
1.
רשם העמותות
2. המכללה האקדמית הדתית לחינוך ע"ש רא"מ
ליפשיץ - ירושלים
3. מכללת הרצוג, עמותת "מכללת יעקב הרצוג להכשרת
מורים ליד ישיבת הר עציון"
4. מכללת הרצוג, עמותת "מכללת הרצוג – מיסודן של
מכללות ליפשיץ והרצוג"
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים מיום
19.1.2016, בעת"מ 56545-12-14
בשם העותרים: עו"ד
שמעון הלוי
החלטה
1.מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 56545-12-14, השופט י' נועם ) – במסגרתו נדחתה עתירת העותרים, והם נדרשו לשאת בהוצאות המשיבים בסך כולל של 20,000 ₪.
2.עיון בחומר מלמד כי לאחר מתן פסק הדין הגישו העותרים "בקשה לדחיית מועד ביצוע ולהבהרת החלטה", בה ביקשו – בין היתר – "לדחות את ביצוע הצו לשלושים יום נוספים, או עד לבירור הערעור בעתירה ככל שיוגש". ביום 20.1.2016 החליט בית המשפט קמא כי "ההוצאות ישולמו על ידי העותרים בתוך 30 יום מהיום" – ולמעשה, דחה את בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
בנסיבות אלה, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח נ' מסארוה , פס' 20 (16.7.2015), הדרך הדיונית הנאותה להשיג על החלטת בית המשפט קמא בדבר "דחיית מועד הביצוע" הינה באמצעות בקשת רשות ערעור – ולא בדרך של הגשת בקשה חדשה לעיכוב ביצוע.
די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. ברם, משיקולים מעשיים אוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. זאת, בהינתן טיב החיוב מושא הבקשה – הוצאות משפט שנפסקו על הצד הנמוך – ובהתחשב בכך שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקת הערכאות הדיוניות בסוגיית שיעור ההוצאות.
3.סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ב
באדר א התשע"ו (21.2.2016).
ש
ו פ ט