עע"מ 5930/12 עפו חמזה נ. מועצה מקומית -גוליס

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 20.7.2012, בעת"מ 1514-10-10 (כב' השופטת ברכה בר-זיו ), בגדרו נדחתה עתירת המבקש.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המבקש הינו תושב המועצה המקומית ג'וליס (להלן: המשיבה 1 או המועצה ), וחבר המועצה, החל מחודש נובמבר 2008.

3.

ביום 31.3.2010, שלח גזבר המועצה למבקש מכתב, בו נדרש המבקש להסדיר את חובו למועצה בגין מים וארנונה, בסכום של 89,481 ₪, וזאת בתוך 60 ימים (להלן: הודעת הדרישה ). גזבר המועצה ציין בהודעת הדרישה, כי אי הסדרת החוב עלולה להביא לידי הפסקת כהונתו של המבקש במועצה.

4.

ביום 16.6.2010, שלח גזבר המועצה למבקש מכתב נוסף, לפיו הוא נדרש, בשנית, להסדיר את חובו למועצה, בסכום של 94,504 ₪, נכון ליום 14.6.2010, וזאת בתוך 30 ימים.

5.

כחודשיים לאחר מכן, ביום 22.8.2010, הודיע גזבר המשיבה 1 למשיב 2 על הפסקת כהונתו של המבקש, בהתאם לסמכות המועצה כקבוע בסעיפים 120(10) ו-123א' לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות ), אשר הוחלו על מועצות מקומיות, מכוח סעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש].

6.

ביום 3.10.2010, הגיש המבקש עתירה נגד המשיבים, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למשיבים לבטל את ההחלטה בעניין פיטוריו, ולהסכים להסדר תשלומים. במסגרת העתירה, טען המבקש, כי דין החלטת המועצה בדבר פיטוריו להתבטל, בהיותה בלתי חוקית, שכן ביום 24.2.2010, הוסדר חובו, אשר הועמד על סכום של 60,520 ₪, כאשר סכום זה נפרס לתשלומים, באמצעות הוראת קבע, החל מיום 20.3.2010. ואולם, כך לטענת המבקש, ביום 21.3.2010, הוא הקפיא, בטעות ובתום לב, את הוראת הקבע, ומייד כשגילה את הטעות הורה לבנק לכבד את הוראת הקבע, ואף דאג להעביר את הסכומים החסרים למועצה. המועצה, מצדה, ראתה בהקפאת הוראת הקבע ביטול הסדר התשלומים, ובשל כך ביטלה את ההנחה לה היה זכאי המבקש, והעמידה את חובו, על הסכום המקורי המופיע בהודעת הדרישה.

7.

ביום 13.10.2010, התקיים דיון בבית המשפט, אשר בסופו, ניתנה החלטה זמנית על-ידי בית משפט קמא, לפיה, במידה שהמבקש ישלם 45,000 ₪ למועצה, לא יאוחר מיום 14.10.2010 – תבוטל, זמנית, ההחלטה בדבר פיטוריו, וכן יבוטל מינויו של מחליף, וזאת עד להכרעה בעתירה לגופה. המבקש מילא אחר החלטה זו, שילם למועצה 45,000 ₪, וכן שילם סכום נוסף בסך של 17,000 ₪, ובהתאם לכך חזר לכהן במועצה.

8.

בפסק הדין שניתן בעתירה עצמה, מיום 20.7.2012, קבע בית משפט קמא, כי אינו יושב כערכאת ערעור על גובה חובו של המבקש למועצה, ומשלא נקט המבקש בהליכים, המתחייבים על-פי דין, לשם השגה על גובה החוב, הרי שלצורך העתירה, יש לראות את גובה חובו של המבקש כאמור בהודעת הדרישה המקורית. עוד נקבע, כי מאחר שהמבקש לא עמד בתשלום מלוא גובה החוב, הרי שהוא פסול מלשמש כחבר המועצה, וזאת בהתאם לסעיף 120(10) לפקודת העיריות, הקובע, כי מי שחייב למועצה חוב סופי בגין ארנונה או מים לתקופה של שישה חודשים, ולא שילם את חובו במועד שנדרש, לכן פסול מלשמש חבר מועצה.

בנסיבות העניין, כך קבע בית משפט קמא, " אין ספק כי לא ניתן לייחס למשיבה פעולה בחוסר תום לב ו/או בניגוד למקובל ולנדרש ולהיפך, ככל שהמשיבה לא היתה פועלת באופן בו פעלה – היא היתה חוטאת לחובתה הציבורית ".

בסופו של דבר, דחה בית משפט קמא את העתירה, וקבע כי פיטורי המבקש מכהונתו במועצה ייכנסו לתוקף ביום 1.8.2012.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע לתקופת הערעור

9.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה בקשה

לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 30.7.2012, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי " כבר ניתן עיכוב ביצוע למשך זמן רב (מאז חודש אוקטובר 2010) ואיני סבורה כי יש מקום לעיכוב נוסף". לפנים משורת הדין, עיכב בית משפט קמא את ביצוע פסק הדין עד ליום 7.8.2012,

וביום 6.8.2012, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. בו ביום ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד להחלטה בבקשה.

10.

לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים עקב טעויות שונות של בית משפט קמא בפסק דינו. לשיטתו של המבקש, בית משפט קמא טעה, בין היתר, עת קבע כי אינו יושב כערכאת ערעור על גובה החוב; עת קבע כי המבקש מסכים עם העובדה, כי גובה החוב אינו שנוי במחלוקת; עת התעלם מן העובדה, כי פעל מיידית לתיקון הטעות ולחידוש הוראת הקבע; עת התעלם מטענת המבקש, לפיה המועצה פעלה בחוסר תום לב.

אשר למאזן הנוחות, הוסיף המבקש, וטען כי במידה שפסק הדין לא יעוכב, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, שכן, מעבר לעובדה, כי סיום כהונתו כחבר מועצה, לא יאפשר את השבת המצב לקדמותו, תיגרם לו פגיעה במעמדו ובשמו הטוב.

תגובות המשיבים לבקשה

11.

לטענת המועצה, יש לדחות את הבקשה, מאחר שסיכויי הערעור אפסיים, שכן ההחלטה בדבר פיטוריו של המבקש הינה סבירה ותקינה, בהתאם להוראת סעיף 120(10) לפקודת העיריות, ובשים לב לעובדה, כי המועצה נקטה, כדין, בהליכים הקבועים להפסקת הכהונה, כאמור בסעיף 123א' לפקודת העיריות. המועצה טוענת, כי טענותיו של המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע ובערעור נדחו, זה מכבר, על-ידי בית משפט קמא, במסגרת פסק הדין בעתירה, ולכן אין מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית משפט קמא. בנוסף נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המועצה, שהרי אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע, ובסופו של יום יידחה הערעור, תינתן למבקש הזדמנות לא הוגנת להשתתף בישיבות המועצה ובהחלטותיה, כאשר אין הוא זכאי לכהן בתפקיד זה.

12.

לטענת המשיב 2, המועצה פעלה כנדרש ממנה, בסעיף 123א' לפקודת העיריות, ופנתה מספר פעמים אל המבקש בדרישה להסדיר את חובותיו, ואולם המבקש לא שילם את החוב במלואו עד היום. משלא התקיימו לגבי חוב זה הליכי השגה וערעור, הפך החוב לסופי, ובהתאם לסעיף 120(10) לפקודת העיריות, הופסקה כהונת המבקש ומונה חבר אחר תחתיו. במצב דברים זה, סיכוייו של הערעור קלושים ביותר, לא קמה כל עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואין הצדקה לעכב את ביצועו. בכל הנוגע למאזן הנוחות, טען המשיב 2, כי הפגיעה אשר תגרם למבקש מהפסקת כהונתו, ככל שהערעור יתקבל, הינה מידתית ואינה בלתי הפיכה, כיוון שאם הערעור יתקבל והמבקש יסדיר את חובותיו לרשות, הוא יוכל לשוב ולכהן כחבר מועצה, בהתאם להוראת סעיף 123ב'(ב) לפקודת העיריות,

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשה, בערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בפתח הדברים ייאמר, כי עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, ולא לעיכוב ביצוע, שהרי " משנדחית תובענה, אין משמעות ל'עיכוב ביצוע' של פסק הדין, שהרי במקרה שכזה אין מה לעכב " ( רע"א 4619/05 בנק הפועלים בע"מ נ' רבינוביץ (לא פורסם, 24.8.2005); ע"א 10297/06

רוזנבלום נ' תוסף קומפאונדס בע"מ (לא פורסם, 5.9.2009)).

14.

השיקולים במתן סעד זמני, במסגרת ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים, דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן סעד זמני במסגרת ערעור אזרחי (עע"מ 6197/12 חברת מוניות מרכז חורב בע"מ נ' עיריית חיפה, ראש עיריית חיפה, ועדת המכרזים של עיריית חיפה ואח' (לא פורסם, 21/08/2012). סעד זמני לתקופת הערעור יינתן בנסיבות בהן מתקיימים " טעמים מיוחדים שיירשמו " ( תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ), ועל מבקש הסעד להוכיח את ההצדקה המיוחדת להושטת הסעד לתקופת הערעור ( ע"א 589/10

עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי - אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (לא פורסם, 12.4.2010)).

15.

כידוע,

על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין או סעד זמני בערעור להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים – האחד, כי סיכויי הערעור טובים, והתנאי השני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של יום יתקבל הערעור, ייתקל המבקש בקשיים בהשבת המצב לקדמותו ( עע"מ 9158/09

המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' השמורה בע"מ (לא פורסם, 18.2.2010); עע"מ 2264/11

רשות השידור נ' אראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ (לא פורסם, 24.5.2011); בעע"מ 2076/11

המועצה האזורית "הגלבוע" נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 16.5.2011)). בין השיקול של סיכויי הערעור לשיקול של מאזן הנוחות קיימים יחסי גומלין המכונים " מקבילית הכוחות ", ולפיהם ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר (ראו:

עע"מ 5643/11

אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (לא פורסם, 4.9.2011))

16.

בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, על פני הדברים נראה כי סיכויי הערעור אינם טובים במיוחד. אף אם גובה החוב שנוי במחלוקת, אין חולק כי המבקש צבר חוב כלפי המועצה בגין ארנונה ומים, וזאת שלא כדין. אמנם, לאחר ביטול הוראת הקבע (בטעות – לטענת המבקש), דאג המבקש לחדשה ולהעביר למועצה את הסכומים בהתאם להסדר התשלומים, ובמסגרת ההליכים בבית משפט קמא העביר המבקש למועצה סכום נוסף בגין החוב. ואולם המבקש לא טרח לפנות למועצה, מייד (בסוף חודש מרץ 2010), בכתב או בע"פ, וליידע אותה בדבר הטעות, או, לחלופין להתייחס להודעת הדרישה, מיום 31.3.2010. רק כעבור כחודשיים, כאשר גילה המבקש כי על חשבונו רובץ עיקול מאת המועצה, פנה למועצה באמצעות מכתב מעורך דינו, מיום 30.5.2010. בשל כך בלבד, רשאית היתה המועצה לפעול, לכאורה, בהתאם לסעיף

120(10) לפקודת העיריות, כפי שפעלה.

17.

עם זאת, במקרה שלפניי, סבורני כי ניתן להכריע בבקשה, אף מבלי לקבוע עמדה חד-משמעית לעניין סיכויי הערעור, שכן לא מצאתי, כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לטובתו של המבקש. טענת המבקש, באשר לנזק שעלול להיגרם לו, הועלתה בעלמא, וללא העמדת תשתית ראייתית מספקת, ולדעתי, לא עלה בידי המבקש לשכנעני כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב לו נזק בלתי הפיך, באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש, עוד טרם שהוכרע ערעורו. אמנם המבקש שימש כחבר מועצה מזה מספר שנים, אולם אין בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו, שכן אם יתקבל ערעורו, יוכל לשוב ולשמש כחבר מועצה, ולפיכך אין לומר כי יגרם לו נזק בלתי הפיך, אם לא ינתן הסעד הזמני.

18.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת, ועימה מתבטל גם הצו הארעי שניתן ביום 6.8.2012.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בהליך זה בסכום של 6,000 ₪ שיתחלק בחלקים שווים, בין המשיבה 1 לבין המשיב 2.