רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובניהה בע"מ נ. פקיד שומה - ירושלים

בפני בקשה למחיקת בקשת רשות ערעור על הסף.

1.המשיבה (המבקשת בבקשת רשות הערעור) הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים הודעת ערעור על שומות שהוציא לה המבקש (המשיב לבקשת רשות הערעור). משלא הוגשו נימוקי השומה במועד הקבוע בתקנה 5 (א) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט1978- (להלן: "תקנות מס הכנסה") פנתה המשיבה בבקשה לקבלת הערעור בהתאם להוראות תקנה 7 לתקנות מס הכנסה. בקשה זו נדחתה (בשתי החלטות מ- 31.1.00 ו - 2.2.00) על ידי בית המשפט (כב' השופטת ד' וקסלר). המבקשת מבקשת לערער על החלטה זו.

2.בעת מתן ההחלטות נשוא בקשת רשות הערעור שימשה כב' השופטת וקסלר כרשמת בית המשפט המחוזי בירושלים. בו בזמן שימשה גם כשופטת בית המשפט המחוזי (במינוי בפועל). לטענת המבקש, ניתנה ההחלטה על ידי כב' השופטת וקסלר בתפקידה כרשמת ולפיכך היה על המשיבה לנהוג לפי הוראות סעיף 96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- ולערער לבית המשפט המחוזי - ולא לבית המשפט העליון.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין ביסוס לטענת המבקש, כי כב' השופטת וקסלר דנה בהליך בתפקידה כרשמת. לשיטתה, נוכח הוראות תקנה 9 לתקנות מס הכנסה, היה רק "בית המשפט" ולא "הרשם" מוסמך לדון בבקשתה למתן פסק דין. כך שהחלטת כב' השופטת וקסלר ניתנה בכהונתה כשופטת בית המשפט המחוזי.

4.לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. המבקש אינו חולק על העובדה שכב' השופטת וקסלר היתה, בעת הרלוונטית, הן שופטת בפועל של בית המשפט המחוזי והן רשמת של בית המשפט המחוזי. עיון בהחלטות נשוא בקשת רשות הערעור אינו מלמד דבר על הכשירות מכוחה ניתנו. בהיעדר אינדיקציה מובהקת וחד משמעית באשר לתפקיד שבמסגרתה ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, איני מוצא מקום להעדיף דוקא את גירסת המבקש.בפרט כאשר העדפת גירסתו משמעה מניעת המשיבה ממיצוי זכות הטיעון שלה - בלא שטענותיה נבחנו לגופן (והשוו: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני , פ"ד לו (2) 151, 156-155; ע"א 194/87 קאסם סאלח נ' רשות הפיתוח , פ"ד מד (2) 185, 188 ). לא למותר לציין, כי בנסיבות דומות במקצת העיר בית המשפט העליון (כב' השופט ש' לוין), כי נוכח אי ודאות מעין זו אפשר שהן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון היו רשאים להידרש לערעור (או לבקשת רשות הערעור) - וראו רע"א 563/88 נשיונל פאלאס הוטל נ' פאיזה עריאן ואח' , פ"ד מד (4) 136. הקושי בסיטואציה זו הוא מובן, אולם איני רואה מקום לפקוד אי ודאות זו לחובת המשיבה דוקא.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עו"ד המשיבה בסך 2,000 ש"ח.