רע"א 1998-24 רע"א 1998-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת העמיתה שושנה אלמגור) בת"צ 2666-05-20 מיום 9.1.2024, במסגרתה ניתן אישור לניהול תובענה כייצוגית נגד המבקשות.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 3.5.2020, הגיש המשיב, מר צפריר פורטנוי (להלן: התובע המייצג), תביעה ובקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשות, חברת טיבון ויל אחזקות בע"מ (להלן: טיבון ויל), חברת נטו מלינדה סחר בע"מ, המחזיקה בבעלות מלאה בטיבון ויל (להלן: נטו סחר), וחברת נטו מ.ע. אחזקות בע"מ, היא בעלת השליטה בנטו סחר (להלן: נטו אחזקות, וביחד עם טיבון ויל ונטו סחר: הנתבעות). זאת, לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (להלן: בקשת האישור). עניינה של בקשת האישור במספר מוצרים המיוצרים על ידי טיבון ויל ומשווקים על ידי נטו סחר, תחת הכינוי "שווארמה אמיתית" (ההדגשה אינה במקור. להלן: המוצרים).

2.לפי הנטען בבקשת האישור, במקום לסמן את המוצרים כ"מוצר בשר מעובד", כנדרש לפי חוק, הנתבעות כינו את המוצרים כ"אמיתיים" וזאת על אף שכ-15% מסך רכיביהם אינם עונים להגדרה "שווארמה" – דהיינו, בשר ותבלינים בלבד. לשיטת התובע המייצג, פעולות אלו מנוגדות לסעיף 14 לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015 (להלן: חוק המזון), הקובע כי אין לייצר ולשווק מזון המסומן בסימון שאינו תואם את המזון; לסעיף 17 לחוק המזון, האוסר על הטעיה בנוגע למהותו של המזון; ולסעיף 9(ד) לחוק המזון, לפיו יש לכלול במפורש את הסימון "מוצר בשר מעובד" על מוצרים כגון המוצרים דנן. עוד נטען כי כינוי המוצרים כ"אמיתיים" מפר גם מספר הוראות בתקן ישראלי 1145 (סימון מזון ארוז מראש) (להלן: ת"י 1145), כגון סעיף 2.12 לתקן, לפיו על שם המזון להוות "תיאור נכון ולא מטעה את מהותו של המזון" וסעיף 3.3 לתקן, לפיו "כל סימון יהיה נכון, לא מטעה וניתן להוכחה". יתרה מכך, התובע המייצג גרס כי כינוי המוצרים באופן שבו כונו מהווה הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן או החוק), ואף עולה כדי השפעה בלתי הוגנת, הפרת חובת הגילוי והטעיה באריזה לפי חוק זה (סעיפים 3, 4 ו-6 לחוק הגנת הצרכן, בהתאמה). בנוסף, בעקבות כינוי המוצרים בניגוד לחוק, נטען כי הנתבעות התעשרו שלא כדין באופן שמקים חובת השבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט), וכי הפרת הוראות החוק המתוארות עולה כדי עוולת הרשלנות, לפי סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968.

3.ביום 1.11.2020, הגישו הנתבעות את תשובתן לבקשת האישור, ובה טענו כי יש לסלק את הבקשה על הסף מחמת היעדר פנייה מוקדמת, וכן לסלקה בפרט ביחס לנטו אחזקות אשר אינה היצרנית או המשווקת של המוצרים, תוך טענה כי עצם החזקת המניות בנטו סחר אינה מקנה כל עילת תביעה נגדה. לצד הטענות לסילוק על הסף, טענו הנתבעות כי יש לדחות את בקשת האישור גם לגופה. לעניין חוק המזון, נטען כי המוצרים אינם עונים להגדרת "מוצר בשר מעובד", שכן הם מוכנים לאכילה ללא צורך בבישול או אפייה (ראו ההגדרה בסעיף 9(א) לחוק המזון: "מוצר [...] שאינו מוכן לאכילה"). לפיכך, לא חלה על המוצרים חובת הסימון לפי חוק המזון והטענות הנוגעות לחוק זה אינן רלוונטיות. באשר לת"י 1145, נטען כי מעת שאין כל חובה חוקית לסמן את המוצרים כ"מוצר בשר מעובד" לפי חוק המזון וכי כל המידע הדרוש לצרכן הופיע על גבי אריזות המוצרים, אזי גם לא יכולה להיות הפרה של התקן המורה על סימון נכון ולא מטעה של המוצר. בנוסף, נטען כי המונח בו השתמשו הנתבעות לכינוי המוצרים, "אמיתי", הוא שם תואר בלבד ולא "מונח משפטי המוסדר ברגולציה כלשהי" (סעיף 48 לתשובה לבקשת האישור) ומשמעותו כי מדובר במוצר מקורי ולא מזויף. על כן, אין כל פסול בשימוש בו. עוד טענו הנתבעות כי לא ניתן לטעון להטעיה ולעילות נוספות לפי חוק הגנת הצרכן, מכיוון שכל רכיבי המוצרים מופיעים בגב האריזה, וצרכן שלא עיין ברשימת הרכיבים אין לו להלין אלא על עצמו. בהקשר לעילת ההטעיה, נטען כי אין מדובר בהטעיה ב"עניין מהותי בעסקה" (לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן), שכן התובע המייצג לא הצביע על פער מהותי בין תכונותיו של המוצר שצרך לעומת המוצר שהתכוון לצרוך. לבסוף דחו הנתבעות את יתר טענות התובע המייצג, ובכללן הטענה להתעשרות שלא כדין לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט והטענה לרשלנות מצידן.

4.בתגובת התובע המייצג לתשובת הנתבעות, שהוגשה ביום 17.12.2020, התנגד הלה לטענת הנתבעות לסילוק הבקשה על הסף ביחס לנטו אחזקות. לשיטתו, ישנה יריבות משפטית בין הצדדים, שכן לנטו אחזקות יש שליטה מלאה על ייצור ושיווק המוצרים, וכי היא מציגה את המוצרים באתר האינטרנט שלה ואף מספקת שירות לצרכן בנוגע אליהם. בהמשך לכך, נטען כי נטו אחזקות בוודאי מרוויחה ממכירת המוצרים, כבעלת החברות (בשרשרת), וממילא היא מתעשרת שלא כדין. לגופו של עניין, דחה התובע המייצג את טענות הנתבעות וחזר על טענותיו בבקשת האישור. עוד הפנה התובע המייצג, בין היתר, לנספח ג' לת"י 1145 המורה כך:

סימון מוצר מזון, כולו או רכיבים שלו, בכינוי "טבעי" או בכינוי שקיל לו, יהיה בכפיפות למפורט להלן.

[...]

ג-1. סימון מוצר מזון כולו בכינוי "טבעי"

מותר לסמן בכינוי "טבעי", ללא מילים נלוות, מזון יחיד או מקטע שלו, שאינו תערובת של מזונות, שאין בו תוספת רכיבים [...]

(ההדגשות שאינן כותרת הסעיף נוספו).

לטענת התובע המייצג, המונח "אמיתי" הוא מונח שקיל למונח "טבעי". על כן, השימוש בו ביחס למוצרים נשוא ההליך, המכילים תערובת של מזונות והתווספו להם רכיבים שאינם "שווארמה" בלבד, חורג מהמותר לפי התקן וממחיש אף הוא את ההטעיה שבאופן הצגת המוצרים לצרכנים.

5.ביום 18.2.2021, בסופו של דיון במעמד הצדדים, ביקש בית המשפט קמא לקבל את עמדת הגורמים המקצועיים הרלוונטיים באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. בהמשך לכך, ביום 15.12.2021 הגישו הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן ומשרד הבריאות (להלן: המאסדרים) את עמדתם ביחס להליך (להלן: עמדת המאסדרים). לעניין חובת הסימון לפי חוק המזון, המאסדרים עמדו על כך שסימון "מוצר בשר מעובד" חל ביחס לבשר שעבר עיבוד (לפי הגדרתו בחוק המזון) ושאינו מוכן לאכילה (ובכלל זאת, לפי פרשנות המאסדרים, מוצרים שלא עברו "תהליך טרמי יסודי" (סעיף 10 לעמדת המאסדרים)). בהתאם, קבעו המאסדרים כי לעמדתם חובת הסימון אינה חלה על המוצרים נשוא ההליך. באשר לשימוש בכינוי "אמיתי" ביחס למוצרים, נקבע כי אומנם אין הגבלה רגולטורית על השימוש בו, אך אין בכך כדי להפחית מהכללים הקבועים בת"י 1145 כי שם המזון לא יטעה את הרוכש ביחס למהותו, וכי כל סימון על המזון יהיה נכון ולא מטעה. אומנם לא הובעה כל עמדה מפורשת לעניין הפרת ת"י 1145, אך לסברת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, אין לשלול את האפשרות כי השימוש בכינוי "אמיתי" יטעה את הצרכנים ביחס למהות המוצרים ורכיביהם, באופן העולה גם כדי הטעיה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.

6.להשלמת התמונה, יצוין כי באי-כוח התובע המייצג ויתרו על טענת חובת הסימון לפי סעיף 9(ד) לחוק המזון בעת שנחקר התובע המייצג בבית המשפט קמא (ראו פרוטוקול דיון מיום 16.6.2021, עמ' 30 ש' 16-8).

החלטת בית משפט קמא

7.ביום 9.1.2024, קיבל בית משפט קמא את בקשת האישור בחלקה (להלן: החלטת האישור). זאת, ביחס לכלל הנתבעות ותוך דחיית הטענה לסילוק הבקשה ביחס לנטו אחזקות, שכן נקבע כי הוכח ברמה מספקת לשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית כי יש לנטו אחזקות מעורבות בעניין. כמו כן, באשר לטענת דחיית הבקשה על הסף עקב היעדר פנייה מוקדמת, קבע בית המשפט קמא כי בחירתן של הנתבעות לנהל את התיק מלמדת כי פנייה מוקדמת אליהן לא הייתה משיגה דבר, וכי ככלל אין בהיעדר פנייה מוקדמת כדי להביא לדחיית בקשה לאישור תובענה כייצוגית על הסף.

8.לגופו של עניין, קבע בית משפט קמא כי הנתבעות הפרו לכאורה את הוראת סעיף 1 לנספח ג' לת"י 1145. זאת, לאחר שפירש כי המונח "אמיתי" שקיל למונח "טבעי", בהתאם להגדרה המילונית של שני המונחים, ולאחר שמצא כי המוצרים אינם עומדים בהוראות ת"י 1145 המתירים את השימוש בכינוי זה. כן נקבע כי סביר שהפרת התקן הביאה לנזק ממוני לחברי הקבוצה, שכן הרוכשים קיבלו מוצר נחות מזה שסברו שנרכש, וכן לנזק בלתי ממוני, שנגרם מתחושת האכזבה ומן הפגיעה באוטונומיה שלהם. בנוסף, בית משפט קמא התרשם כי גם טענת ההטעיה הצרכנית לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן הוכחה לכאורה, בקובעו כי ייתכן והמונח "שווארמה אמיתית" הטעה את רוכשי המוצרים לסבור כי הם לא מכילים חומרים שאינם בשר ותבלינים, בניגוד לרכיביהם. בעניין זה, דחה בית משפט קמא את טענת הנתבעות כי גילוי מרכיבי המוצרים בגב אריזתם מונע את קיומה של ההטעיה, תוך קביעה כי אין כלל נוקשה המחייב את הצרכן לעיין ברשימת הרכיבים של המוצר אותו הוא רוכש, וכי הדבר תלוי במכלול הנסיבות הרלוונטיות לעניין. במקרה דנן, נקבע כי בהינתן האופן בו הוצגו המוצרים, ובפרט הופעת הכינוי בחזית האריזה, אין לדרוש מהצרכנים לקרוא את רשימת המרכיבים כתנאי להוכחת ההטעיה. בנוסף, נקבע כי מעת שהתקבלה לכאורה טענת ההטעיה הצרכנית, התייתר הצורך להתבסס על עילות נוספות מחוק הגנת הצרכן וחוק המזון, הדומות במהותן ובסעדיהן לעילה זו. לצד זאת, לא הכריע בית משפט קמא בסוגיות עוולת הרשלנות וההתעשרות שלא כדין, והשאיר את הדיון בהן להמשך ההליך.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

9.בבקשת רשות הערעור, מעלות הנתבעות מספר טענות נגד החלטת האישור. ראשית, נטען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי המונח "אמיתי" שקיל למונח "טבעי", שכן לא נבחנה שקילות מהותית בין המונחים אלא רק שקילות מילולית. לשיטת הנתבעות, בחינת משמעותו הרגולטורית של המונח "טבעי" מגלה כי אין שקילות בינו לבין המונח "אמיתי". בנוסף, לצד טענות נוספות שמעלות הנתבעות בהקשר זה, הן טוענות כי אין כל מניעה לכנות את המוצרים כ"אמיתיים", שכן מדובר בשם תואר בלבד, ולא במונח בעל משמעות רגולטורית, ובכך תומכת גם עמדת המאסדרים. שנית, נטען כי הופעת רשימת הרכיבים בגב האריזה של המוצרים, כמו גם התמונות המוצגות על האריזה, מונעת את אפשרות הטעית הצרכנים, שכן כל המידע היה גלוי להם ושוקף נאמנה. כמו כן, נטען כי עמדת בית משפט קמא לפיה אין לקבוע כלל לפיו הצרכן מחויב לקרוא את רשימת הרכיבים מנוגדת לפסיקה קודמת, ובוודאי שאינה נכונה לגבי התובע המייצג אשר העיד על עצמו כי הוא בוחן בקפידה את המוצרים שהוא רוכש. שלישית, הנתבעות מצביעות על כך שבית משפט קמא לא בחן אם ההטעיה הנטענת נעשתה ביחס לעניין מהותי בעסקה, כאשר רק הטעיה מסוג זה יכולה להקים עילת תביעה. עוד נטען כי קביעת בית משפט קמא כי התקיים קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק נעשתה שלא בצדק, שכן התובע רכש את המוצרים בעקבות המלצות חבריו ולא בעקבות השימוש בכינוי "שווארמה אמיתית". רביעית, נטען כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע שנגרם לתובע נזק ממוני ובלתי ממוני, בעוד אלו לא הוכחו כדבעי. חמישית, נטען כי התובע המייצג לא עמד בנטל ההוכחה של תנאי עילת הרשלנות ועילת עשיית עושר ולא במשפט. לבסוף, חוזרות הנתבעות על טענותיהן כי לא היה מקום לקבל את בקשת האישור ביחס לנטו אחזקות.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת התובע המייצג.

11.כידוע, כאשר בית המשפט בוחן בקשת רשות ערעור על החלטה המאשרת ניהול תובענה כייצוגית, עליו לעשות זאת תוך איזון בין מספר שיקולים ובהתחשב בנסיבות המסוימות שלפניו. בכלל זאת, על בית המשפט לבחון את המשמעות הכלכלית של אישור ניהול התובענה כייצוגית מבחינת הנתבע; את משקלן של השאלות, המשפטיות והעובדתיות, המתעוררות בבקשת רשות הערעור אל מול השאלות שנותר לדון בהן במסגרת הדיון העיקרי בתובענה הייצוגית; ובמקרי קצה בהם ישנם קשיים בהחלטת האישור, או היעדר קשיים שכאלו, הבולטים על פני הדברים – את סיכויי הקבלה של בקשת רשות הערעור (ראו רע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל, פסקה 5 (6.5.2010); רע"א 4193/22 מעדני מניה רשתות מסחר 2000 בע"מ נ' גנקין, פסקה 9 (14.8.2022) (להלן: עניין גנקין); רע"א 977/23 ד.ד.ש מפיצי הדרום - חברה לשיווק בע"מ נ' טסלר, פסקה 9 (30.5.2023)). לא התרשמתי כי המקרה שלפניי מצדיק מתן רשות ערעור.

12.בכל הנוגע לשיקול הראשון, הנתבעות כלל לא טענו כי ניהול התובענה כייצוגית עשויה להסב להן נזק כלכלי משמעותי (ראו עניין גנקין, בפסקה 10; רע"א 901/24 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' רובין, פסקה 16 (10.4.2024)). באשר לשיקולים הנוספים, מצאתי כי כל אחד מהם רלוונטי עבור סוג טענות שונה של הנתבעות. הלכה למעשה, טענות הנתבעות נסובות סביב הוכחת קיומן של שתי העילות שבגינן התקבלה בקשת האישור: עילת ההטעיה ועילת הפרת ת"י 1145 עקב השקילות האפשרית בין המונחים "טבעי" ו"אמיתי". לטעמי, שני סוגי הטענות אינם מצדיקים מתן רשות ערעור, אך מטעמים שונים: הטענות בגין עילת ההטעיה אינן מלמדות על קשיים מובהקים בהחלטה, המצדיקים מתן רשות ערעור, בהתאם לשיקול השלישי; והטענה בגין הפרת ת"י 1145 אמנם מעוררת שאלה העשויה להצדיק דיון בערכאת הערעור – אך אין טעם משכנע לעשות כן בשלב הנוכחי, דהיינו במסגרת ערעור על החלטה לאשר ניהול תובענה כייצוגית, בהתאם לשיקול השני. אפרט את מסקנותיי.

13.בכל הנוגע לטענות המוסבות על עילת ההטעיה, לא ראיתי פגם, בוודאי לא פגם בולט, בהחלטת בית המשפט קמא ביחס לעילה זו. בפרט, אין בידי לקבל את הטענה כי רשימת הרכיבים המופיעה בגב האריזה של המוצרים שוללת מניה וביה את אפשרות ההטעיה. אומנם רשימת הרכיבים בגב אריזת המוצרים מקיימת את חובת הגילוי הנדרשת (לפי סעיף 9 לת"י 1145), אך אין בכך כדי למנוע את ההטעיה שעלולה להיגרם לצרכן מהופעת המילה "אמיתית" בשם המוצר (להבדלים בין חובת הגילוי לצרכן לבין עילת ההטעיה (במחדל) הצרכנית ראו סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך ב 444-441 (2012) (להלן: דויטש)). בהקשר זה יש לזכור כי שם המוצר מופיע בחזיתו, בעוד רשימת הרכיבים מופיעה בגב המוצר בלבד, כך שהכינוי "אמיתית" עלול להביא את הצרכן שלא לעיין ברשימת הרכיבים, באופן שימנע ממנו את ההטעיה הפוטנציאלית (כפי שמשתמע מסעיף 29 לתצהיר התובע המייצג: "אילולא ההטעייה הייתי בוחן נכונה את המוצרים"). בהמשך לכך, אף לא ראיתי כי יש בפסיקה הקודמת שהובאה על ידי הנתבעות (למשל, ת"צ (מחוזי חי') 41575-08-16 פלג נ' נטו מלינדה סחר בע"מ, פסקאות 87-86 (22.6.2017) (להלן: עניין פלג)), אשר כביכול מחייבת את הצרכן לעיין ברשימת הרכיבים של המוצר, כדי לסתור בבירור את פסיקת בית משפט קמא. זאת, מכיוון שזו לא עסקה במקרים בהם שם המוצר מכיל כינוי אשר עלול להטעות את הצרכן ולכאורה מפר את הוראות חוק, אלא במקרים בהם נעדרו משם המוצר רכיבים נוספים הקיימים בו (עניין פלג, בפסקאות 86 ו-90. ראו גם ת"צ (מחוזי ת"א) 2520-01-10 בן סימון נ' דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ (31.1.2014)).

14.גם בטענת הנתבעות כי בית משפט קמא לא ניתח אם ההטעיה נעשתה ביחס לעניין מהותי בעסקה אין ממש. ראשית, בית משפט קמא חווה דעתו כי "ייתכן שצרכן אשר היה מעוניין במוצר על טהרת הבשר והיה יודע כי המוצרים הם תערובת של בשר עם רכיבים אחרים – לא היה קונה אותם" (פסקה כ' להחלטת האישור), כך שגם לפי ניתוחו מדובר בעניין מהותי בעסקה (ראו והשוו דויטש, בעמ' 258-256; וכן השוו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1358-1357 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)). שנית, עסקינן במקרה הנכלל במובהק ברשימת העניינים המהותיים (הלא ממצה) אשר מפורטת בחוק הגנת הצרכן כגון "הטיב, המהות [...] והסוג של נכס" (סעיף 2(א)(1) לחוק) וכן "השם או הכינוי המסחרי של הנכס" (סעיף 2(א)(7) לחוק). בנוסף, בכל הנוגע לטענות המופנות נגד קביעת בית משפט קמא כי נגרם לתובע נזק בעקבות ההטעיה, וכי קיים קשר סיבתי בינו לבין ההטעיה הנטענת, סבורני כי לאור הסטנדרט הלכאורי הנדרש בשלב זה של ההליך, קביעותיו של בית משפט קמא מנומקות כדבעי.

15.באשר לטענה המתייחסת לשקילות בין המונחים "טבעי" ו-"אמיתי", צודקות הנתבעות כי אין להסתפק בבדיקה מילונית בלבד לקביעת השקילות בין המונחים, אלא יש להידרש גם "לתכלית העומדת בבסיס התקן[] ולשיקולי מדיניות משפטית" (ע"א 4873/18 ניצן נ' אסם השקעות בע"מ, חוות דעת השופט ג'ורג' קרא (5.1.2020). ראו גם רע"א 3721/15 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' שור, פסקאות 10-9 (11.8.2015) (להלן: עניין אסם)). עם זאת, ראוי לציין כי בית משפט קמא אכן נדרש באופן ראשוני לתכלית העומדת בבסיס ת"י 1145, כאשר קבע כי תכליתו "לצייד את הצרכנים במידע שבעזרתו יוכלו ללמוד על מהותו של המזון, על תכונותיו ועל רכיביו" (פסקה י"ב להחלטת האישור), תוך שצוין כי השקילות בין המונחים נקבעה באופן לכאורי בלבד (פסקאות י"ב-י"ג להחלטת האישור), כפי שראוי לעשות בשלב המקדמי של בקשת האישור (ואין בפניי טענה של ממש לפיה מדובר במקרה המצדיק הכרעה כבר בשלב בקשת האישור, בהתאם לקריטריונים שנזכרו בפסקה 7 לחוות דעתי בע"א 9294/16 שמעון נ' חברת איי די איי חברה לביטוח בע"מ (4.2.2020)). אם כן, בית המשפט קמא ביצע דיון ראשוני בסוגיה זו, אשר מסקנתו הלכאורית מספקת לשלב המקדמי של בקשת האישור, אך טרם נאמרה בו המילה האחרונה. לפיכך, טענותיהן של הנתבעות בהקשר זה יישמרו להן לדיון המעמיק והממצה שיש לקיים בסוגיה, אשר ראוי שייעשה במסגרת בירור התובענה לגופה בפני הערכאה הדיונית – ולא בפני ערכאת הערעור (בר"מ 426/24 עיריית רחובות נ' עזר, פסקה 12 (30.4.2024); רע"א 7934/23 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סמוחה, פסקה 12 (30.5.2024)).

16.טרם סיום, אתייחס בקצרה לטענת הנתבעות לפיה אין לאשר את הבקשה ביחס לנטו אחזקות. אכן, טענה זו מעלה שאלה לא פשוטה, שכן על פניו הקשר של נטו אחזקות לייצור ולשיווק המוצר אינו מבורר. למותר לציין, כי עצם שליטת נטו אחזקות בנטו סחר ובטיבון ויל לא מקימה יריבות משפטית בינה לבין התובע המייצג. למעשה, ההיפך הוא הנכון, עיקרון "האישיות המשפטית הנפרדת" יוצר הבחנה בין תאגיד לבעלי מניותיו, ובהם בעלי השליטה בו (ראו ע"א 7850/11 א.מ יוקה בע"מ נ' קבוצת יודשקין ולנטין אינטרנשיונל, פסקה 18 (13.8.2013); זוהר גושן ואסף אקשטיין דיני חברות 44 (2023); ראו גם עניין אסם, בפסקה 12). אף על פי כן, במכלול נסיבות העניין לא מצאתי להתערב בעמדת בית המשפט קמא, לפיה "ראשית הראיה" (פסקה כ"ה להחלטת האישור) שהוצגה בפניו – הכיתוב Neto המופיע בסמליל שעל האריזות, והאמור באתר המרשתת של נטו אחזקות – מספיק בשלב זה לצורך קבלת בקשת האישור גם ביחס אליה, במיוחד בהינתן המקום הצדדי שיוחד לעניין זה בטיעוני הצדדים (בעיקר כטענת סף, מבלי שהונחה על ידי הנתבעות תשתית עובדתית של ממש לגבי מערך היחסים בתוך קבוצת נטו). יובהר, עם זאת, כי אין מדובר בסוף פסוק, שכן גם טענה זו תוסיף להתברר מטבע הדברים במסגרת ההליך עצמו, ובגדרו תוכל נטו אחזקות לחדד ולבסס את טענותיה ביחס להיעדר יריבות (רע"א 3027/07 רשות השידור נ' קיבוץ אורים, פסקה 4 (9.8.2009); ראו גם עניין אסם, בפסקה 12).

17.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשה תשובת התובע המייצג, אין צו להוצאות.