רע"א 2488/14ניר יוסטר עו"ד נ. גיא סגלוביץ עו"ד

הערעור שבכותרת נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז, מיום 9.3.2014, שבו התקבלה בקשתו של המשיב לאישור פסק בוררות, וניתן לפסק הבוררות תוקף של פסק-דין. בהחלטתו מיום 24.4.2014 העלה כבוד השופט זילברטל את שאלת עצם קיומה של זכות ערעור במקרה זה, נוכח הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. המבקש מסר התייחסותו לנושא וביקש כי אם לא תתקבל עמדתו בדבר קיומה של זכות ערעור, תיחשב הודעת הערעור – בקשת רשות ערעור מטעמו. בקשה זו הועברה לטיפולה של כבוד הרשמת בנמלך, ולפי החלטתה הגיש המשיב תגובה. כעת הועברה הבקשה לטיפולי (על רקע חילופי גברי בלשכת הרשמים).

בכל הנוגע לשאלת תחולתו של סעיף 38 לחוק הבוררות, סבורני כי המסקנה ברורה. המשיב הגיש בקשה לאישור פסק בוררות . בית המשפט נעתר לבקשה . מדובר אפוא ללא ספק בהחלטה שניתנה במסגרת הליך לפי חוק הבוררות (בקשה לאישור פסק בוררות – וראו סעיף 13 לפסק-הדין), ואין בעצם העובדה שהמערער טוען כי לא מדובר בהליך בוררות ובפסק-בוררות (טענות שנדחו על-ידי בית המשפט המחוזי) כדי לשלול מפסק-הדין את היותו בגדר "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה" – כלשון סעיף 38 (על הפרשנות הרחבה שניתנה לסעיף 38 לחוק הבוררות – ואיני סבור כי במקרה זה נדרשת פרשנות מרחיבה – ראו ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פ"ד נז(5) 933 (2003); רע"א 169/10 באבאזדה נ' באבאזדה (28.3.2010)).

הנה כי כן, המערער לא היה רשאי להגיש במקרה זה הליך של ערעור בזכות, אלא היה עליו לבקש רשות ערעור.

כפי שציינה כבוד הרשמת בנמלך בהחלטתה מיום 13.5.2014, ניתן לראות בבקשתו החלופית של המערער, לשינוי סיווגו של ההליך, כבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (ראו גם, למשל, ע"א 7001/11 רמסול סחר ושיווק בע"מ נ' ניקל (25.10.2011)). עיינתי בטענות הצדדים לגבי בקשה חלופית זו. כאמור, לשיטתי התשובה לשאלת הסיווג במקרה זה היא ברורה, ומכל מקום, גם במקרים של ספק ראוי ככלל להגיש בקשת רשות ערעור ולבקש כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המסורה לו בתקנות 410 או 410א ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (ראו עניין רמסול הנ"ל). עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שהליך הערעור הוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור , ולכך נפקות, בין היתר, בכל הנוגע לגיבוש אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. עוד אציין כי כבוד השופט זילברטל , בהחלטתו מיום 12.5.2014, לא שלל את סיכויי ההליך, אף שמצא כי לכאורה אינם גבוהים. לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי במקרה זה מצוי במתן הארכה המבוקשת, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב בסך של 3,500 ₪.

סוף דבר: המזכירות מתבקשת להסב את ההליך שבכותרת מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור (זאת כנגזרת של החלטתי ליתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור). העירבון שהופקד בהליך הערעור ישמש עירבון בהליך בקשת רשות הערעור. הטיפול בתיק יימשך כמקובל. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 3,500 ₪.

המזכירות מתבקשת לתייק את החלטתי-זו בתיק השופט.