רע"א 3734-24 רע"א 3734-24

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) ברע"א 34246-03-23 מיום 26.2.2024, במסגרתה התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' בנקי) בת"א 63694-02-22 מיום 2.2.2023 להתיר הבאת ראיות לסתור.

1.המבקש נפגע ביום 5.6.2019 בתאונת דרכים, הובא על ידי מד"א לבית חולים ושוחרר באותו יום. התאונה הוכרה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ביום 30.4.2020 כתאונת עבודה. במסגרת זו נקבע כי נכותו הצמיתה של המבקש עומדת על 0% ונקבעו לו נכויות זמניות (להלן: ההחלטה או החלטת הוועדה הרפואית). המבקש הגיש ערר על הקביעה בעניין הנכות הצמיתה, שנדחה על ידי ועדת הערר ביום 22.2.2021.

2.ביום 28.2.2022 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום נגד המשיבה, המבטחת של הרכב בו נהג, בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. כשנה לאחר מכן, ביום 12.1.2023, הגיש המבקש בקשה להביא ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). הטענה נסמכה על שתי בדיקות CT שביצע לאחר מתן ההחלטה, בחודשים אפריל ונובמבר 2021, מהן עולה כי הוא סובל מבלטי דיסק בעמוד השדרה המותני והצווארי. בית משפט השלום קיבל את הבקשה, וקבע כי החומר שהציג המבקש מצביע על ממצאים חדשים, שלא עמדו בפני הוועדה הרפואית בעת מתן ההחלטה, וכי יש למנות מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט שיקבע אם ממצאים אלה קשורים לתאונה ואם הם גורמים לנכות.

3.בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה וכן את הערעור שהוגש על פיה. נקבע כי המבקש לא הלין על בעיה תפקודית, אלא על כאבים בלבד. עוד נקבע כי המבקש לא הציג ולו ראשית ראיה לכך שההחמרה הביאה לפגיעה תפקודית שיכולה להוביל להכרה בנכות צמיתה, וכי בלט הדיסק לו טען נבחן על ידי הוועדה הרפואית והצדיק קביעת נכות זמנית בלבד. בית המשפט הוסיף כי לעמדתו החריג הקבוע בסיפא של סעיף 6ב לחוק רלוונטי למקרים בהם מתעוררת שאלה לגבי קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לשיעור הנזק שנקבע, מקום בו עובדות רלוונטיות, הנוגעות לאירועים שהתרחשו לפני או אחרי קרות התאונה, לא הובאו בפני הוועדה הרפואית. עוד התייחס בית המשפט לטענת המשיבה כי סעיפים 37(5) ו-(7) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 מגדירים כי אחוזי נכות ייקבעו רק כאשר ישנה הגבלה פיזית בתנועה הנובעת מפגיעה בעמוד השדרה הצווארי והמותני, ואילו המבקש טען לכאבים בלבד. בית המשפט קיבל טענה זו, וקבע כי בריח התיכון בקביעת נכות צמיתה הוא קיומו של בעיה תפקודית, ומשזו אינה קיימת אצל המבקש, יש לדחות את בקשתו להביא ראיות לסתור.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קיבל את בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה, שכן לא התקיימו התנאים הנדרשים לשם דיון בה. בנוסף, אמת המידה להתערבות בהחלטה שעניינה הבאת ראיות לסתור היא מצומצמת ביותר, בייחוד כאשר מדובר בהחלטה המתירה הבאת ראיות לסתור, ולפיכך לא היה מקום להתערבות בית משפט קמא בהחלטת בית משפט השלום. לגופו של עניין, המבקש טוען כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מאי מינוי המומחה גדול, שכן הדבר ימנע ממנו למצות את זכויותיו בדין. לכך הוא מוסיף כי המבקש לא נבדק על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ובניגוד לקביעת בית משפט קמא, הוועדה לא הביאה בחשבון את קיומם של בלטי הדיסק, שהתגלו רק לאחר מתן ההחלטה. עוד הוא טוען כי הכאבים גורמים לו למגבלת תנועה, ולכן שגה בית המשפט כאשר קבע כי המבקש לא טען לקיומה של נכות תפקודית.

5.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה.

בענייננו, בית המשפט המחוזי מצא להתערב בהחלטת בית משפט השלום המתירה להביא ראיות לסתור. אכן, ספק אם מלכתחילה היה מקום להתערבות זו, שכן הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטה שעניינה ראיות לסתור (לדוגמה, רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי, פסקה 5 (27.2.2006); רע"א 8908/17 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 11 (10.1.2018)), והדברים נכונים במיוחד כאשר הערכאה הדיונית מצאה להתיר את הבאתן (לדוגמה, רע"א 4752/20 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ בניהול מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 והאסמכתאות שם (22.11.2020)). ואולם, העובדה שבית המשפט המחוזי מצא לקבל בקשת רשות ערעור ולבטל את החלטתו של בית משפט השלום להתיר הבאתן של ראיות לסתור – אינה מצדיקה, כשלעצמה, ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (למקרה שבו בית משפט זה לא מצא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר קיבל בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט שלום המתירה להביא ראיות לסתור, ראו רע"א 3195/15 באבי נ' זכאי (24.8.2015)). על מנת שאישור כאמור יינתן, על המבקש להראות כי עניינו בא באותם מקרים חריגים שבחריגים, אשר מתעוררת בהם שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 7847/23 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 6 (6.11.2023); רע"א 6959/23 פלוני נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 (28.9.2023)). כך לא נעשה בענייננו.

טענות המבקש מתמקדות באופן שבו בית המשפט המחוזי יישם את הדין בעניינו, ומכאן שהבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. לכך יש להוסיף כי אף אם נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי – ואיני מוצא לחוות דעה בעניין זה – הלכה היא שלא די בכך כדי לבסס עילה למתן רשות לערער (ראו, לדוגמה, רע"א 7727/17 איטונג בע"מ נ' ניסים, פסקה 3 והאסמכתאות שם (31.10.2017); רע"א 1999/15 מזרחי נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח בע"מ (25.10.2015)). אף לא השתכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק כי בית משפט זה יידרש לעניינו לאחר ששתי ערכאות דנו בו.

6.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.