רע"א 8591-23 רע"א 8591-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת יסכה רוטנברג) בת"צ 38340-06-22 מיום 7.8.2023, במסגרתה נדחתה בקשת חברת פיוצ'ר ממורי בע"מ (המבקשת בהליך דנן. להלן: חברת פיוצ'ר), להורות על מחיקתה של חוות דעת משלימה שצורפה לתגובת המבקשים הייצוגיים בתובענה הייצוגית (המשיבים 3-1 בהליך דנן. להלן: מגישי בקשת האישור) במענה לתשובות שהוגשו מטעם המשיבות לבקשת האישור (חברת פיוצ'ר והמשיבות 5-4, אשר יכונו להלן, יחדיו: הנתבעות). לצדה של הבקשה, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 19.6.2022 הגישו אייל, זיו ושחר חבני בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור) נגד שלוש הנתבעות: חברת פארק אריאל שרון בע"מ (המשיבה 4), העוסקת בהפעלה, תכנון, פיתוח, תחזוקה וניהול של פארק אריאל שרון (להלן: חברת אריאל שרון ו-הפארק, בהתאמה); חברת פיוצ'ר, המתמחה בהפקת אירועי מוזיקה; וחברת סלברייט די.איי בע"מ (המשיבה 5), אשר קיבלה הרשאה מחברת אריאל שרון לקיים מסיבה במתחם הפארק (להלן: חברת סלברייט). על פי המתואר בבקשת האישור, במהלך שנת 2021 התקיימו בפארק שלושה אירועים רבי משתתפים, להם אחראיות הנתבעות, או חלקן, אשר יצרו רעש חזק ובלתי סביר למשך מספר שעות, שחרג ממפלס הרעש המקסימלי המותר אשר קבוע בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן-1990 (להלן: תקנות הרעש), ובניגוד להוראות סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן: החוק). בליבת בקשת האישור מצויה הטענה כי החריגה האמורה פגעה בתושבי השכונות המתגוררים בסמוך לפארק, ובכללם מגישי בקשת האישור, והֵסֵבה להם נזקים כבדים. יצוין כי לחברת סלברייט מיוחסת מעורבות בהפקתו של אירוע אחד מתוך השלושה, שהתקיים ביום 6.10.2021, ואילו לחברת פיוצ'ר מיוחסת מעורבות בהפקתם של שני האירועים הנוספים, אשר התקיימו בימים 12-13.11.2021 (שני אירועים אלה יכונו להלן: האירועים). בקשת האישור נתמכה בחוות דעת מומחה, היועץ האקוסטי מר נתן מלחי (להלן: המומחה מלחי), אשר על פי ממצאיה, עוצמת הרעש במהלך האירועים שהפיקה חברת פיוצ'ר חרגה בכ-10 דציבלים מהרף הקבוע בתקנות הרעש (חוות הדעת האמורה הוגשה יחד עם דו"ח מדידות שנערך גם הוא על ידי המומחה מלחי ביום 12.11.2021. חוות הדעת ודו"ח המדידות יכונו יחדיו להלן: חוו"ד מלחי הראשונה).

2.ביום 30.1.2023 הגישה חברת פיוצ'ר את תשובתה לבקשת האישור (להלן: תשובת פיוצ'ר). תשובה זו התמקדה בטענה כי הודות לניסיונה העשיר של חברת פיוצ'ר בתחום הפקת האירועים, היא דאגה מבעוד מועד לליווי של יועץ אקוסטי מטעמה, מר שמואל מלכי, שמדד את עוצמת הרעש במהלך האירועים ווידא שהיא עומדת במגבלות השונות הקבועות בדין (להלן: מדידות מלכי). בתוך כך נטען, כי בעוד שרף ההוכחה להפרה של התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג-1992, הוא נמוך יחסית, משהוא נסמך על עצם השמעת רעש בשעות מנוחה ושינה; רף ההוכחה לטענה להפרה של תקנות הרעש – היא הטענה המרכזית בבקשת האישור – הוא גבוה יותר, משהוא נסמך על מדידות אובייקטיביות של עוצמת הרעש. משכך, ישנה חשיבות מיוחדת לחווֹת דעת מומחה בהליכים מסוג זה, מאחר שהמומחים הם אלה שמבצעים את המדידות האובייקטיביות האמורות. ואולם, לפי הנטען, לא עלה בידי מגישי בקשת האישור לעמוד ברף ההוכחה האמור, שכן נפלו כשלים רבים בחוו"ד מלחי הראשונה, באופן אשר שומט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה. לתמיכה בתשובתה צירפה חברת פיוצ'ר את מדידות מלכי, וכן חוות דעת מומחה מטעמה – חוות דעתו של היועץ האקוסטי ד"ר יוסף סוקר (להלן: חוו"ד סוקר). חוו"ד סוקר פירטה את הכשלים השונים שנפלו לכאורה בחוו"ד מלחי הראשונה, וציינה, בין היתר, כי זו נסובה על בדיקת רעש בודדת וקצרה שבוצעה ביום 12.11.2021 ואף היא נעשתה בניגוד לתקנה 6 לתקנות הרעש (אשר קובעת אמות מידה מקצועיות לאופן מדידת הרעש עבור רמות רעש שונות).

כן יצוין כי לצידה של התשובה הוגשה בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור מחמת היעדר עילה, וזאת בהסתמך על הטענה כי לאור הכשלים שנפלו בחוו"ד מלחי הראשונה כאמור, אין בה כדי לבסס עילת תביעה (להלן: הבקשה לסילוק). למען שלמות התמונה יצוין כי גם מטעמן של חברת אריאל שרון וחברת סלברייט הוגשו תשובות לבקשת האישור, כאשר במסגרת תשובותיהן הצטרפו האחרונות לטענות חברת פיוצ'ר, וגרסו אף הן כי דין בקשת האישור סילוק על הסף.

3.ביום 8.5.2023 הגישו מגישי בקשת האישור את תגובתם לתשובות לבקשת האישור (להלן: התגובה), וטענו כי אין בתשובת פיוצ'ר כדי להחליש איזו מטענותיהם. זאת, משום שחוו"ד סוקר איננה מתייחסת לחריגות הרעש הנטענות שאירעו לכאורה בשעות הלילה (אשר עוצמת הרעש המותרת במהלכן נמוכה מזו של שעות היום). לתגובה צירפו מגישי בקשת האישור חוות דעת משלימה מטעמו של המומחה מלחי, אשר במסגרתה הלה הגיב, בין היתר, לטענות בנוגע לכשלים שנפלו לכאורה בחוות דעתו הראשונה, כפי שפורטו בחוו"ד סוקר, וכן צורף דו"ח מדידות נוסף לצדה (חוות הדעת ודו"ח המדידות הנוסף יכונו יחדיו להלן: חוו"ד מלחי השנייה).

יוער למען הסדר הטוב, כי חוו"ד מלחי השנייה הוגשה לתיק בית המשפט לראשונה כבר ביום 28.3.2023, עוד קודם להגשת התגובה, וזאת במסגרת תשובה מטעם מגישי בקשת האישור לבקשה לסילוק על הסף (להלן: התשובה לבקשת הסילוק). לפיכך, כבר ביום 4.5.2023, דהיינו ארבעה ימים לפני הגשת התגובה, במסגרת בקשת חברת פיוצ'ר למחוק את התשובה לבקשת הסילוק, התבקשה גם מחיקתה של חוו"ד מלחי השנייה, בטענה כי הלכה למעשה מדובר בחוות דעת חדשה שיש בה כדי לשנות את בקשת האישור על פניה (להלן: הבקשה למחיקת חוו"ד מלחי השנייה).

4.במהלך דיון קדם משפט שהתקיים ביום 16.5.2022, המליץ בית משפט קמא לחברת פיוצ'ר לחזור בה מהבקשה למחיקת חוו"ד מלחי השנייה, בכפוף לכך שתינתן לה זכות להגיש חוות דעת משלימה מטעמה, לרבות חוות דעת מומחה נוספת שתתוחם לנושאים קונקרטיים, וכן הציע כי הצדדים יפנו להליך גישור. ברם, משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, נדרשה הכרעה בבקשה למחיקת חוו"ד מלחי השנייה.

5.ביום 7.8.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשה למחיקת חוו"ד מלחי השנייה, בציינו כי "גם אם בחוות הדעת הנוספת יש נתונים ומסמכים נוספים, לרבות מדידות נוספות, יש לאפשר הגשתה כדי לאפשר הכרעה נכונה בסוגיות שבמחלוקת. עם זאת, רשות זאת יש לאזן במתן אפשרות ל[חברת פיוצ'ר] להגיש תשובה נוספת". על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בקשת רשות הערעור

6.בבקשת רשות הערעור טוענת חברת פיוצ'ר כי בית משפט קמא דחה את בקשתה למחיקת חוו"ד מלחי השנייה בניגוד לדין, שכן הוא פסח על יישומם של המבחנים הרלוונטיים לבחינת הוספתה של חוות דעת כאמור, לרבות אמות המידה שהותוו ברע"א 141/23 ברנר נ' סאני תקשורת בע"מ (20.4.2023) (להלן: עניין ברנר), שעליו הוא נסמך בהחלטתו. לשיטתה, לוּ בית המשפט היה מחיל מבחנים אלה כנדרש – הוא היה מגיע למסקנה כי דין הבקשה למחיקת חוו"ד מלחי השנייה להתקבל. זאת, בראש ובראשונה משום שחוו"ד מלחי השנייה אינה מהווה מענה ישיר לטענות שהעלתה חברת פיוצ'ר בתשובתה, אלא מוסיפה שלל ראיות ונתונים חדשים שלא פורטו במסגרת חוו"ד מלחי הראשונה, ואשר לא הייתה כל מניעה לצרפם לבקשת האישור עם הגשתה. כך, למשל, הודגש כי בעוד שחוו"ד מלחי הראשונה נפרשה על פני 18 עמודים, חוו"ד מלחי השנייה משתרעת על פני 67 עמודים וכי במסגרתה צורפו 5 מדידות חדשות, שנערכו הן ביום 12.11.2021 והן ביום 13.11.2021. בנוסף, פורטת חברת פיוצ'ר את טענותיה גם לגופה של חוו"ד מלחי השנייה, ומציינת כי ממצאיה – רובם ככולם – מרחיבים חזית באופן בוטה. בנסיבות אלה, ובהינתן שמגישי בקשת האישור יכלו לצפות כי חווֹת דעת המומחים מזה ומזה יעמדו במרכז המחלוקת, כפי שמתרחש בהליכים הנוגעים למפגעי רעש, לא היה מקום לאפשר את צירופה של חוו"ד מלחי השנייה ללא קבלת היתר מבית המשפט, שכן מדובר בניסיון מובהק לבצע "מקצה שיפורים גס" (סעיף 14 לבקשת רשות הערעור).

לחלופין, נטען, בהסתמך על אמות המידה שהותוו בעניין ברנר, כי גם אילו בית משפט קמא היה מוצא לנכון, לאחר החלת המבחנים שהותוו שם, לאפשר את הותרתה של חוו"ד מלחי השנייה בתיק בית המשפט, הרי שהיה מקום לפסוק הוצאות נגד מגישי בקשת האישור, אשר ישקפו את הנזק הכספי שצפוי להיגרם לחברת פיוצ'ר מעריכת חוות דעת נוספת מטעמה. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 15.11.2023 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליכים בתיק עד אשר תינתן הכרעה בבקשת רשות הערעור דנן.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה.

8.את הדיון בענייננו יש לפתוח בהלכה לפיה ככלל, אין מקום לכלול בתגובה לתשובה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית טענות שלא הועלו בבקשת האישור או ראיות שלא צורפו אליה, בהיעדר היתר מטעם בית המשפט לעשות כן (ראו מני רבים: רע"א 1235/19 סופר נ' אורגד ח.ש.ן בע"מ, פסקה 12 (2.4.2020) (להלן: עניין סופר); עניין ברנר, פסקה 13 והאסמכתאות שם). לצד זאת, אישורו של בית המשפט אינו נדרש על מנת לכלול בכתב התגובה טענות וראיות אשר עונות באופן ישיר לטענות ההגנה שהועלו על ידי המשיב לבקשת האישור (שם. כן ראו רע"א 4215/19 The Procter & Gamble Company נ' אלמוג, פסקה 7 (30.10.2019); רע"א 3055/22 גושן נ' סאנופי אוונטיס ישראל בע"מ, פסקה 10 (6.6.2023) (להלן: עניין גושן). מבחן זה יכונה להלן: מבחן המענה הישיר). ואולם, לאור חמקמקותו של מבחן המענה הישיר (עניין סופר, פסקה 12; עניין גושן, פסקה 11), הותוו בפסיקה שלושה מבחני עזר: לפי המבחן הראשון, אין להתיר צירוף ראיות וטענות אשר ניתן היה בשקידה ראויה לצרף כבר לבקשת האישור; לפי המבחן השני – אין להתיר את צירופן של ראיות או טענות אשר מוסיפות נדבך משפטי או עובדתי חדש לקו הטיעון שננקט בבקשה לאישור; ולפי המבחן השלישי – יש לבחון את השאלה מה צפו או יכולים היו לצפות מגישי בקשת האישור שיעמוד במוקד המחלוקת בהליך שהגישו (ראו רע"א 1162/15 אשכנזי נ' JAMES RICHARDSON PROPIETARY L.T.D, פסקה 6 (3.5.2015); רע"א 1850/19 לרנר נ' די בי אס שירותי לווין (1998) בע"מ, פסקה 10 (7.1.2020) (להלן: עניין לרנר); רע"א 3600/16 אלמוג נ' נוגם תמרוקים בע"מ, פסקאות 9-8 (8.8.2016). מבחני עזר אלה יכונו להלן: מבחני העזר).

9.בהמשך לאמור, בעניין ברנר ביקשתי לחדד מספר נקודות הנוגעות ליחס שבין מבחני העזר לבין עצמם, וכן בינם לבין מבחן המענה הישיר. בתוך כך, ציינתי כי:

שלושת מבחני העזר הללו, כשמם כן הם – מבחני עזר. אין הם עומדים בפני עצמם, ואין הם מיועדים להחליף את מבחן המענה הישיר. לפיכך, התקיימות אחד ממבחני העזר הללו, או יותר, אינה מחייבת, מניה וביה, את המסקנה כי כתב התגובה חורג מגדר המותר. כך, למשל, גם אם ייקבע כי ראיה או טענה מסוימת היו אמורות להיכלל בבקשת האישור, וכי מגישי בקשת האישור לא פעלו בשקידה ראויה (כלומר, אי-עמידה במבחן העזר הראשון), או כי יש בהן כדי להוסיף נדבך עובדתי או משפטי חדש למחלוקת (קרי, אי-עמידה במבחן העזר השני), אך מנגד, כי מגישי בקשת האישור לא צפו ולא צריכים היו לצפות כי טענה או ראיה אלו יידרשו על מנת להשיב לטענות העומדות במרכז טיעוני ההגנה מטעם הנתבע (דהיינו, צליחת מבחן העזר השלישי) – ייתכן עדיין מקום לקבוע שבראיית המכלול, כתב התגובה מהווה מענה ישיר לטענות ולעובדות שהוצגו בכתב התשובה, ולפיכך הוגש כדין (שם, פסקה 16).

10.בהינתן השיקולים האמורים, טוב וראוי כי לבית המשפט יעמוד סל כלים רחב, הכולל מגוון צעדים דיוניים, ברמת חומרה משתנה, אשר בכוחם לתת מענה מתאים לחריגה של כתב תגובה ממבחן המענה הישיר. הבחירה בצעד המתאים מבין צעדים אלה צריכה להיעשות בהתאם לנסיבות העניין, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לכך שזכויותיו של המשיב לבקשת האישור לא יקופחו, מחד גיסא, ולצורך לערוך בירור עובדתי יסודי וראוי של הטענות המועלות בבקשת האישור – הן לטובתם של הצדדים, והן לטובת יתר חברי הקבוצה המיוצגת, מאידך גיסא.

11.מבלי למצות את קשת האפשרויות הללו, בעניין ברנר ציינתי מספר דרכי ביניים שבהן בית המשפט יכול לפסוע כאשר מוגשת תגובה שאינה עומדת להתרשמותו במבחן המענה הישיר, ואשר אינן מגיעות לכדי מחיקתה של התגובה, באופן חלקי או מלא. דרכי הביניים הללו הן: חיוב המבקש הייצוגי, ובמקרים מתאימים בא-הכוח המייצג, בהוצאות לטובת הנתבע, וכשהדבר נדרש, גם לטובת אוצר המדינה; מתן אפשרות לנתבע להגיש ראיות נוספות מטעמו (למשל, חוות דעת נוספת), תוך הגבלת היקפן, או ללא הגבלה (להלן: פתרון הראיות הנוספות); מתן זכות תשובה משלימה (תשובה לתגובה) לנתבע, תוך הגבלת נושאיה או ללא הגבלת נושאיה (להלן: פתרון התשובה המשלימה), ועוד (שם, פסקה 17).

12.בענייננו, בית המשפט קמא מצא לנכון לאפשר את הגשת חוו"ד מלחי השנייה, אף על פי שהיא, כטענת חברת פיוצ'ר, נושאת טענות, הסברים ומדידות חדשים שלא הועלו בבקשת האישור. כך, משום שסבר כי חוו"ד מלחי השנייה סיפקה מענה ישיר לטענות שהועלו בחוו"ד סוקר, ונדרשת היא לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת. לצד זאת, ולאור אשר נקבע בעניין ברנר כאמור, בית המשפט החליט לאזן היתר זה במתן הזדמנות לחברת פיוצ'ר להגיש תשובה משלימה, שיכול שתכלול גם חוות דעת משלימה מטעמה, וזאת "אך ורק בכל הקשור לטענות שעלו ב[חוו"ד מלחי השנייה], על נספחיה". מדובר, אם כן, בבחירה בפתרון התשובה המשלימה בשילוב עם פתרון הראיות הנוספות המפורטים לעיל. לשיטתי, לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא, ודאי לא כזה המצדיק את התערבותה של ערכאה הערעור. אפרט.

13.למעשה, הצדדים אינם חלוקים על העובדה שחוו"ד מלחי השנייה מוסיפה הסברים, מדידות ונתונים אשר לא הועלו בחוו"ד מלחי הראשונה, כאשר המחלוקת נעוצה בשאלה אם הוספה זו חורגת ממבחן המענה ישיר. בדומה לבית המשפט קמא, אף לשיטתי אין מדובר בהוספה החורגת ממבחן זה במידה המחייבת את הסעד הקיצוני של מחיקת התגובה. הן למגישי בקשת האישור הן לחברת פיוצ'ר ברור, כנטען על ידי האחרונה, כי בתביעות מהסוג בו עסקינן, חשיבותן של חווֹת דעת מומחים רבה במיוחד – שכן מדובר בסוגיות שבמומחיות ובמקצועיות (רע"א 440/19 מור המכון למידע רפואי בע"מ נ' בן צור, פסקה 11 (28.1.2020); אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 503-501 (2017)). דווקא משום כך, אין זה מפתיע איפוא, שהמחלוקת המרכזית בין הצדדים ניטשת על איכותן וממצאיהן של חווֹת הדעת השונות מזה ומזה – עיקר טענתה של חברת פיוצ'ר בתשובתה לבקשת האישור היא כי חוו"ד מלחי הראשונה רוויה פגמים, וזאת בהתבסס על חוו"ד מטעמה (חוו"ד סוקר). חוו"ד מלחי השנייה מבארת, בין היתר, את האופן בו נערכה חוו"ד מלחי הראשונה, ומנסה לענות לטענות שהועלו בחוו"ד סוקר. התמודדות מסוג זה אופיינית לחוות דעת משלימה מטעם מומחה, והיא נחוצה על מנת לאפשר לבית המשפט להתרשם הן מהיקף חילוקי הדעות המקצועיים בין המומחים, והן מאופן ההתמודדות של המומחים זה עם טענותיו המקצועיות של זה. ודוק, לעיתים חוות הדעת המשלימה תצמצם את יריעת המחלוקת בין המומחים, ותמקד את השאלות לגביהן הם חלוקים; לעיתים חוות דעת זו תרחיב את יריעת המחלוקת בין המומחים, ותלמד על פערים יסודיים בתפיסתם המקצועית – בין כך ובין כך, אין בה כדי לשנות את חזית המחלוקת בהליך המשפטי, שכן זו מוגדרת בכתבי הטענות, ולא בחוות דעת המומחים. ביודענו כל זאת, נתקשה לקבל כי חוות דעת מלחי השנייה מהווה חריגה מהותית ממבחן המענה הישיר, וזאת בייחוד לאור אפיונו של ההליך שלפנינו ככזה המתמקד במפגעי רעש, כמפורט לעיל.

14.זאת ועוד, גם הסתייעות במבחני העזר מלמדת כי אין זהו מקרה המצדיק שימוש בסעד קיצוני, כפי שמבקשת חברת פיוצ'ר, אלא בסעד ביניים, כפי שנהג בית המשפט קמא. אומנם, כטענת חברת פיוצ'ר, נדמה כי אכן לא הייתה מניעה לצרף את ההסברים והנתונים שהובאו בחוו"ד מלחי השנייה כבר לבקשת האישור (כך, למשל, לא הייתה מניעה לצרף את פרטי 5 הבדיקות אשר נערכו בימים 12-13.11.2021, קרי, בימים בהם התקיימו האירועים אשר במוקד בקשת האישור), ואף סביר להניח כי מגישי בקשת האישור יכולים היו לצפות כי חווֹת הדעת השונות שיוגשו לאורך ההליך יעמדו במרכז המחלוקת בין הצדדים. לפיכך אם היינו מסתפקים במבחני העזר הראשון והשלישי, הכף עשויה הייתה לנטות, לכאורה, לעבר קבלת הבקשה למחיקת חוו"ד מלחי השנייה. ברם, יישום מבחן העזר השני מלמד כי חוו"ד מלחי השנייה אינה מוסיפה כל נדבך משפטי או עובדתי חדש לקו הטיעון שננקט בבקשת האישור. אדרבה – מגישי בקשת האישור לא ביקשו להרחיב את חזית המחלוקת, בדמות העלאת טענות משפטיות חדשות או ביסוס עילות תביעה שלא נטענו על ידם בבקשת האישור (והשוו: עניין גושן, פסקאות 12-11; רע"א 90/24 כהן נ' TURKISH AIRLINES, פסקה 8 (10.1.2024)), אלא ביקשו להבהיר וליתן מענה לטענות שהועלו נגדם, שהתמקדו בעיקרן באי-דיוקים ובכשלים שנפלו, לכאורה, בחוו"ד מלחי הראשונה (גם אם באריכות ניכרת, בהשוואה לאורכה של חוו"ד מלחי הראשונה). כך, למשל, ליבת חוות הדעת מצויה בפרק ב' שלה (אשר כותרתה "הסבר לחוות דעתי" (של המומחה מלחי)), ובמסגרתה מובאים הסברים על האופן שבו כויל מכשיר המדידה של המומחה מלחי; הצלבה של דו"ח מדידותיו של האחרון עם הוראות התקנות השונות כראיה לעמידה בהן; אופן מדידת רעש הרקע על ידו, ועוד. לאור זאת, גם בראי מבחני העזר, אין מדובר בחריגה כה מובהקת ממבחן המענה ישיר, אשר מצדיקה את מחיקתה של חוו"ד מלחי השנייה.

15.בהינתן האמור, החלטת בית המשפט קמא, אשר משלבת, הלכה למעשה, בין פתרון התשובה המשלימה לפתרון הראיות הנוספות, מצוי בלב ליבה של הפררוגטיבה הרחבה המסורה לו בעניינים מסוג זה. לפיכך, ולאור הכלל הידוע לפיו בית משפט זה ייטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות שמתקבלות במסגרת ניהול ההליך, למעט בנסיבות מיוחדות ביותר – בהן ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 8007/20 חוצה צפון בע"מ נ' וענונו, פסקה 7 (23.1.2022); רע"א 1637/22 רובינשטיין נ' שופרסל בע"מ, פסקה 10 (3.10.2022); עניין גושן, פסקה 10), לא ראיתי מקום להתערב בהחלטה זו.

16.טענתה החלופית של חברת פיוצ'ר בהקשר זה היא כי גם אם לא היה מקום למחוק את חוו"ד מלחי השנייה, אזי היה מקום, לכל הפחות, לבחור בחלופה דיונית אשר תחייב את מגישי בקשת האישור לשאת בהוצאותיה, אשר צפויות להיות גבוהות בגין הזדקקותה לחוות דעת נוספת מטעמה. גם טענה חלופית זו אין בידי לקבל. ראשית, כאמור, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות אלה, וודאי שאין זה מתפקידה להיכנס בנעליה של הערכאה הדיונית ולברור בין מספר אפשרויות דיוניות אשר כולן נראות סבירות בנסיבות העניין. שנית, ברוח הוראתו של סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 ("[לא תינתן רשות ערעור על] החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו"), הרי שאין מקום להידרש לטענות הנוגעות להוצאות משפט לכתחילה במסגרת בקשת רשות ערעור (רע"א 3955/19 פלאפון תקשורת בע"מ נ' שירזי, פסקה 14 (30.4.2020). כן השוו: רע"א 3748/19 לוי נ' ליכטנשטיין (4.6.2019)). אסתפק לפיכך בהערה כי בית המשפט קמא עדיין רשאי לדון בשאלת ההוצאות שנגרמו בעקבות הגשת חוו"ד מלחי השנייה בהמשך הדברים, בשים לב לתרומתה לבירור האמת ולתוצאות ההליך.

17.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשו תשובות, אין צו להוצאות.