בש"פ 47/01 מדינת ישראל נ. חסיין עיאדה

לפניי בקשה שישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

1.ביום 29.7.97 הוגש נגד המשיב כתב אישום בת.פ. 1043/97, המייחס לו ולששה אחרים שורת אישומים שעניינם קשירת קשר למעשי גניבה ושוד בנסיבות מחמירות, אגב ביצוע עבירות של כליאת שווא, איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, פציעה, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כמו כן, מיוחסים למשיב עבירות של מסחר בחלק גנוב של רכב ופירוק רכב. כתב האישום כולל שלושה עשר אישומים, מתוכם מיוחסים למשיב שניים עשר אישומים. כל האישומים נעשו במסגרת קשר שקשרו הנאשמים במהלך שנת 1997 למעשי שוד וגניבה של פטישי חציבה המורכבים על כלי רכב מסוג "באגר" - ציוד הנדסי כבד המיועד לביצוע עבודות בניין ותשתית - וזאת תוך כדי פירוק הפטישים מן הרכב. הנאשמים 1-5 תכננו למכור את הפטישים לנאשמים 6-7 או לקונים אחרים ולשלשל את הכסף לידיהם.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר ויתר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם (ב"ש 1272/97). ביום 10.12.97 נעתר בית משפט המחוזי בחיפה לבקשה, מפי השופטת ש' וסרקרוג.

3.לקראת תום תשעת החודשים הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים (בש"פ 2547/98). ביום 5.5.98, הורה בית משפט זה, מפי חברתי השופטת ד' דורנר, על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בית המשפט הורה למבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה "לקביעת מועדים מספיקים לזמן הקרוב לסיום המשפט". לאחר שבית המשפט המחוזי קבע מועדים נוספים לדיון, נעתר בית המשפט לבקשה להארכה. בית המשפט אמר בעניין זה את הדברים הבאים:

משפטם של המשיבים לא התנהל בקצב ראוי, ולמעשה ההליכים אף לא החלו בששת החודשים הראשונים למעצר, ואף משהחלו התנהלו לאיטם.

...

אך מובן הוא כי אם המשפט לא יסתיים בתקופת ההארכה, יהיה צורך, אם המדינה תבקש הארכה נוספת, לבחון אם עוצמת השיקולים שביסוד המעצר, הפוחתים עם כל הארכה, עדיין מצדיקה להחזיק את המשיבים במעצר.

אשר לבקשה שבפניי, שעניינה בהארכת מעצר ראשונה, הגעתי לכלל דעה כי כוחם של השיקולים שהיו ביסוד המעצר לא תש.

4.לקראת תום תשעים הימים הגישה המבקשת בקשה נוספת למעצר המשיב עד תום ההליכים (בש"פ 4566/98). ביום 30.7.98 החליט בית משפט זה, מפי חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן, לקבל את הבקשה, וזאת לאחר שבחן חלופת מעצר במוסד גמילה מסמים, שהוצעה לו בהתאם להחלטתו. בקשת הארכה נוספת (בש"פ 6664/98) נענתה בחיוב ביום 2.10.98, מפי השופט י' קדמי, אך בית המשפט ציין כי:

עמדת המדינה באשר למסוכנות ולסיכון המתחייבים בנסיבות, מקובלת עלי. ברם, כידוע, עם חלוף הזמן מתכרסם כוחם של שני השיקולים האמורים, כגורמים המצדיקים שלילת חירות של נאשמים במהלך משפטם; ומגיע הרגע שבו שוב אין בכוחם לעמוד בפני הזכות לחירות. לשיטתי, בנסיבות המקרה שבפני תמצה תקופת ההארכה המבוקשת - עליה החלטתי להורות - את כוחם של השיקולים האמורים; ושוב לא תשמע בקשה להארכה נוספת של המעצר, אלא אם כן ניתן יהיה להצביע על טעם חריג ויוצא דופן בהקשר זה.

5.בהתאם להחלטה זאת, בתום תשעים הימים, בפעם השלישית, לא ביקשה המבקשת הארכת מעצר נוספת והמשיב שוחרר לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ס' ג'ובראן, קבע ביום 22.1.99 את תנאי השחרור של המשיב. תנאי השחרור שנקבעו למשיב הם: מעצר בית מלא בבית אמו, תחת פיקוחה ופיקוח אישתו; איסור יצירת קשר או מגע עם המעורבים בפרשה ועם העדים; ערבות עצמית על סך 10,000 ש"ח; ערבות צד ג' של שני אנשים על סך 10,000 ש"ח; ערבות עצמית של אמו ורעייתו של המשיב על סך 10,000 ש"ח כל אחת למילוי התחייבותן לשמור על המבקש; צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון. בית המשפט ציין, כי "כל הפרה של תנאי מעצר הבית על ידי המבקש, תביא למעצרו המיידי והבאתו בפני שופט".

6.ביום 10.7.00 הוגשה בקשה לבית משפט זה, כי ישוב וישקול את שאלת מעצרו של המשיב (בש"פ 4952/00). הטעם לבקשה היה הפרת תנאי המעצר על ידי המשיב. נטען כי ביום 10.6.00 הפר המשיב את תנאי שחרורו כאשר נעלם מן המקום בו היה אמור לשהות במעצר בית והוכרז כעבריין נמלט. עוד נטען כי כאשר נתקלו בו שוטרים סירב להתלוות אליהם ונמלט. ביום 7.7.00 הסגיר עצמו המשיב למשטרה, וטען כי ברח משום שמאס בשהיה הממושכת במעצר הבית. בנוסף נטען, כי במאי 2000 נלכד המשיב מחוץ לביתו כשבכליו סם לשימוש עצמי. יצוין, כי המשיב - אשר נעצר לצורכי חקירה ביום 7.7.00 ושוחרר בטעות ביום 11.7.00 - נמלט שוב לאחר שחרורו, המשטרה לא הצליחה לאתרו, והוא לא התייצב לדיון שנערך בעניינו בפני בית משפט זה ביום 24.7.00.

7.ביום 1.8.00 נעתר בית משפט זה, מפי חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן, לבקשה להארכת מעצר רביעית. בית המשפט ציין, כי הפרת תנאי השחרור היא בגדר "טעם חריג" המצדיק הארכה נוספת למעצר. כן אמר בית המשפט את הדברים הבאים:

באיזון שבין האינטרס הציבורי והחשש לפגיעתו הרעה של המשיב באינטרס זה, עקב מסוכנותו, כשהוא איננו נרתע - בנוסף להימלטותו מפני המשטרה והפרתו את תנאי השחרור ובריחתו ממעצר - לעבור עבירה במהלך אותה תקופה נגד רכושו של אחר. נראה, כי אין אפשרות לרסנו, לתת בו אימון ולמנוע את מסוכנותו בכל דרך אחרת לבד ממעצרו.

בית המשפט הורה לבית המשפט המחוזי "לתת עדיפות לסיומו של תיק זה על פני תיקים אחרים שטרם הוחל בשמיעתם ולסיימו מהר ככל האפשר".

8.בקשה חמישית להארכת מעצר התקבלה ביום 13.10.00, מפי חברי השופט מ' חשין. בית המשפט קבע, כי למעשה מדובר בבקשה שניה להארכת מעצר, כיוון שיש לספור את הבקשות המאוחרות להפרת תנאי השחרור על ידי המשיב כתקופה נפרדת. בית המשפט מתח ביקורת קשה על התנהלותו האיטית של התיק, ואף ציין כי בית המשפט המחוזי לא נענה לבקשתו של בית המשפט העליון לתת עדיפות לסיומו של תיק זה. בית המשפט החליט לקבל את הבקשה להארכת מעצר באומרו דברים אלה:

בשים לב לאיטיות ניהולו של התיק, הייתי שוקל ברצינות לדחות את בקשת המדינה - הגם שניתן לראות את בקשתה עתה כבקשה שניה להרחבת מעצר - ואולם בתיתי דעתי לעבירות הקשות שהמשיב עומד עליהן לדין, עבירות של מעשי שוד אלימים, תוך כליאה של שומרים באתרי בנייה ותקיפתם של אותם שומרים בנסיבות מחמירות, אני מתקשה לסרב למדינה את מבוקשה. ואולם, זאת אוכל לומר, שאם יימשך המשפט וילך בדרכו האיטית כפי שהיה עד כה, יתקשה בית המשפט העליון להיענות לבקשת המדינה כי תוגש להרחבה נוספת של המעצר.

אני מפציר אפוא בבית המשפט המחוזי כי ישמע זו-הפעם לבקשתנו, ויוסיף ישיבות עוד כהנה וכהנה במועד הרחבת המעצר שאני עומד להורות עליה.

החלטתי זו תובא לידיעת נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, ואני מקווה כי הנשיא יימצא דרך להיות לעזר לשופט בית המשפט המחוזי למלא אחר משאלתנו.

עתה מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בשישית, לתקופה של תשעים ימים.

9.באת-כוח המבקשת, בעררה בכתב, טענה כי התארכותו של המשפט מקורה בשורת "תקלות" שלא היו תלויות בבא-כוח המשיב, בתביעה או בבית המשפט. כן נטען, כי ביום 29.11.00 נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והפריד את משפטם של הנאשמים 6-7 ממשפטם של הנאשמים האחרים. מסיבה זו, ולאור השלב המתקדם בו מצוי המשפט, נטען, כי ניתן לצפות כי המשפט יסתיים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת. באת-כוח המבקשת הדגישה, כי המשיב הוא עבריין מסוכן, בעל עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות אלימות ועבירות של בריחה ממעצר ובריחה ממשמורת חוקית, ובכך העיד על עצמו כי אין עליו מורא הדין, ולכן אין יכולת להבטיח פיקוח יעיל על תנועתיו. מסיבות אלה אין אפשרות להסתפק בחלופת מעצר ויש להאריך את מעצרו פעם נוספת.

10.בדיון שנערך בפניי ביום 4.1.01 החלטתי לפנות לנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה כי ייקבעו "תאריכים סמוכים להמשך משפט זה שהתארך יתר על המידה", וקבעתי כי המשך הדיון יערך בפניי יום לאחר ישיבת ההוכחות בה אמור היה להישמע עד ההגנה האחרון. בהתאם להחלטתי, פנה נשיא בית המשפט המחוזי לשופט י' דר בבקשה כי יקבע תאריכים סמוכים להמשך המשפט. ביום 22.1.01 התקיימה ישיבת הוכחות בפני בית המשפט המחוזי, עד ההגנה האחרון לא התייצב. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא יקבע עוד מועדים להוכחות, וקבע שני מועדים סמוכים לשמיעת הסיכומים: 7.2.01 ו11.2.01-. בית המשפט ציין כי אם עד ההגנה יתייצב במועד הראשון, תשמע עדותו.

11.למחרת הדיון בבית המשפט המחוזי, ביום 23.1.01, נערך המשך הדיון בפניי. בדיון זה חזרה באת-כוח המבקשת על הטיעונים שהועלו בעררה בכתב. באת-כוח המבקשת הדגישה, כי אין כל חלופה הולמת במקרה זה, בעיקר לאור הפרת תנאי המעצר והעבר הפלילי המכביד של המשיב. בא-כוח המשיב התנגד להארכה נוספת של מעצרו של המשיב. בא-כוח המשיב הצביע על כך כי אופן ניהול המשפט היה לקוי: נקבעו ישיבות מועטות, וישיבות נתקצרו והתבטלו, ובאף אחד מן המקרים לא היה זה באשמתו של המשיב. כן נטען, כי המשיב אמנם הפר את תנאי המעצר, אך המדובר בהפרה לא משמעותית, לאחר ששנה וחצי לא יצא מביתו והתייצב לכל ישיבות בית המשפט, וכן כי המשיב הבין את משמעות הפרת התנאים. בא-כוח העורר הוסיף כי הפעם האחרונה בה ברח המשיב ממשמורת חוקית היתה בשנת 1984. בא-כוח המשיב טען, ובאת-כוח המבקשת הסכימה עימו, כי סביר כי הארכה זו לא תספיק, כיוון שתקופת התשעים יום נמנית מיום 7.1.01, והסיכומים יסתיימו ב7.2.01-. כתוצאה מכך קשה להניח, כי הכרעת הדין, ולאחריה גזר הדין, יינתנו תוך חודשיים.

12.חלופת המעצר המוצעת על ידי בא-כוח המשיב היא ביתו של אחיו ובפיקוחו הצמוד. באת-כוח המבקשת ציינה בהקשר זה, כי חלופה זו אינה הולמת את מטרות המעצר, וכי לא ניתן להניח כי אחיו של המשיב יוכל לפקח עליו לאור עברו הפלילי המכביד. באת-כוח המבקשת אף הוסיפה כי אם יורשע המשיב, לא תעמוד לו עוד חזקת החפות, ולכן הארכה נוספת של מעצרו תהיה פחות בעייתית.

13.אין לחלוק על כך, כי משפט זה התארך יתר על המידה. הוא נמשך כבר כשלוש וחצי שנים, מתוכן ישב המשיב כשנה וחצי במעצר בית ואת יתרת הזמן במעצר בבית הסוהר. בא-כוח המשיב הגיש לבית משפט זה סקירה על הישיבות של בית המשפט לפי שנים, ומתוכה מתברר כי בשנת 1997 התקיימו 3 ישיבות, בשנת 1998 - 15 ישיבות, בשנת 1999 - 3 ישיבות, בשנת 2000 - 5 ישיבות, ובשנה זו שתי ישיבות. גורמים רבים ושונים הביאו למיעוט הישיבות ולדחייתן החלקית. כאמור, בית משפט זה הדגיש ושב והדגיש, כי השיקול של חירות הנאשם עולה עם עבור הזמן לעומת השיקולים המחייבים את מעצרו. לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה, הגעתי למסקנה כי משקלו של השיקול הראשון גובר בעת הזאת על כל יתר השיקולים. עובדה היא, כי בתקופת ההארכה החמישית לא נתקיימה אלא ישיבת הוכחות אחת. אף בהנחה כי אף לא אחד מן הגורמים המעורבים בניהול המשפט "אשם" בעיכוב אחרון זה בניהול המשפט, וכי הוא נגרם על ידי נסיבות שאין עליהן שליטה, יש לתת מהלכים לתכליתו של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, שבאמצעותו חפץ המחוקק להגביל את שלילת חירותו של נאשם בעת ניהול המשפט.

14.נכון, למשיב מיוחסות עבירות חמורות בעלות אופי אלים; נכון שהוא הפר את האמון שנתן בו בית המשפט שעה שהפר את תנאי השחרור; נכון שלמשיב עבר פלילי מכביד. עם זאת, אסור לנו להתעלם מן השיקול כבד המשקל, כי אין "להעניש" נאשם לפני גזירת דינו, וכי אין לגרום על ידי מעצר לעינוי כפול, דהיינו, עינוי בשל שלילת החירות ועינוי דין. שיקולים אלו הביאו אותי למסקנה, כי מן ההכרח לשחרר את המשיב בשלב זה לחלופת מעצר.

15.אי לכך, אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים:

א.המשיב יהיה במעצר בית מלא בבית אחיו, מר עיאדה מחמוד (קאסם מוחמד) ת.ז. 021071030, בכפר עראבה, תחת השגחתו המלאה והצמודה במשך כל שעות היממה, וזאת עד תום בירור דינו.

ב.על המשיב חל איסור ליצור כל קשר או מגע מכל סוג שהוא עם כל המעורבים בפרשה ועם כל העדים בתיק.

ג.המשיב יחתום על ערבות עצמית וצד ג' של שני אנשים על סך 10,000 ש"ח כל אחת. הערבויות יופקדו בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ד.אחיו של המשיב, מר עיאדה מחמוד, יחתום על ערבות עצמית על סך 10,000 ש"ח להבטחת מילוי התחייבויותיו לשמור על המבקש, כאמור בתצהיר שהוגש מטעמו לבית המשפט. הערבות תופקד בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ה.צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד המשיב יעמוד בעינו, ועליו להפקיד את דרכונו במשטרה, במידה ומצוי בידו.

ו.כל הפרה של תנאי מעצר הבית, על ידי המבקש, תביא למעצרו המיידי והבאתו בפני שופט.

16.על אף שחרורו של המשיב "למעצר בית מלא" מתבקש בית המשפט המחוזי בחיפה לסיים את משפטו של המשיב תוך זמן קצר כדי למנוע עינוי דין נוסף.

אי לכך בקשת המדינה נדחית והמשיב ישוחרר בתנאים המגבילים כאמור לעיל.