רע"פ 1975/02 רונן בן דב ארליך נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום ברמלה זיכה את המבקש מעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז1977-. יחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א1962-, והרשיעו בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות. על פסק הדין הוגשו שני ערעורים, האחד של המדינה על הזיכוי והשני של המבקש. ערעורו של המבקש נדחה וערעורה של המדינה התקבל. הזיכוי מעבירה על פי סעיף 304 בוטל. המבקש הורשע בעבירות על סעיף 304 לחוק העונשין יחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה והעניין הוחזר לבית משפט השלום לשם גזירת העונש. על כך בקשת רשות ערעור זו, בה מתבקש בית משפט זה להרשות לו לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בין היתר "כדי שתידון שאלת האחריות של ההורים המתעוררת בתיק זה".

המקרה אירע שעה שהמבקש, נהג אוטובוס, נסע במהירות של 53.5 קמ"ש בדרך עירונית שהמהירות המירבית בה היא 50 קמ"ש והתקרב למעבר חציה מסומן על הכביש ועל ידי תמרורים המוצבים משני צידיו. בימין הכביש, כוון נסיעת האוטובוס, חנו מכוניות. באותה עת החל ילד בן 7 לחצות את הכביש על אופניו מימין לשמאל, על מעבר החצייה או בסמוך לו. האוטובוס פגע בילד וגרם למותו.

עיינתי עיין היטב בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות ובטענות המבקש ולא מצאתי כי בקשה זו מעלה טענה כלשהי בעלת חשיבות כללית, עקרונית משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. בקביעותיו של בית המשפט המחוזי אין הוא פוסק הלכה אלא מסיק את המסקנות המתבקשות לדעתו מן העובדות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה וכן בודק הוא באופן עצמאי ראיות שהיו בפני בית משפט השלום - דבר שבסמכותו לעשות - ומגיע למסקנה כי בית משפט השלום טעה בחלק מקביעותיו ומסקנותיו. בסופו של דבר קובע בית המשפט המחוזי, כי מכלול הראיות מביא למסקנה לפיה רשלנותו של הנהג שלא ראה את הילד בעוד מועד למרות שיכול היה להבחין בו, היא שגרמה לתאונה הקטלנית.

ההלכות שעניינן רשלנותו של נהג הפוגע בהולך רגל או ברוכב אופנים במעבר חציה גם כשאלה יוצאים מלפני רכב חונה, נקבעו זה מכבר ושאלת יישומן בכל מקרה נתון, אינם ענין לבדיקה בערכאה שלישית גם כאשר שתי הערכאות הקודמות לא הגיעו לאותה מסקנה.

שאלת הרשלנות של ההורים אותה מבקש המבקש להעלות, גם אם היתה כזו, אינה רלוונטית כלל לשאלת אחריותו של המבקש.

הבקשה נדחית.