רע"פ 6307/03 דניאל ויניב התקנות ושירותים בע"מ נ. מדינת ישראל - אגף המכס

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' גולדברג, ר' שטרנברג אליעז וע' פוגלמן), בו נדחה ערעורם של המבקשים על חומרת העונש שהטיל עליהם בית משפט השלום בנתניה (סגן הנשיא א' רצ'בסקי).

המבקשים הורשעו בבית משפט השלום בנתניה, על-פי הודאתם, ב-16 עבירות שעניינן מסירת דו"ח לרשויות מס ערך מוסף הכולל ידיעה לא נכונה מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, ו-8 עבירות שעניינן מסירת דו"ח לרשויות מס ערך מוסף מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס, בנסיבות מחמירות. על המבקשת 1 הוטל קנס בגובה 100,000 ₪, ועל המבקש 2 (להלן: המבקש ) נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד הטלת עונש המאסר בפועל על המבקש. במקביל, הגישה המשיבה ערעור ובו ביקשה להטיל על המבקש קנס כספי בנוסף על עונש המאסר. בערעורו העלה בא-כוח המבקש טענות שונות לקולה, ובהן כי יש לייחס משקל לעובדה כי הוא פועל להסרת המחדלים, וכי כבר החזיר למעלה ממחצית מקרן המחדל. בנוסף, טען המבקש כי יש להתחשב בכך שהוא ביצע את העבירות בשל מצוקה כלכלית. כן עמד המבקש על הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, ועל עיסוקו הנוכחי כשכיר. עוד טען המבקש כי יש להתחשב במצבו המשפחתי והבריאותי, שכן הוא חולה לב. במסגרת הערעור ביקש המבקש להגיש מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי וכן מסמכים המעידים על כך שהמבקש שיתף פעולה עם המשיבה. מנגד, טענה המשיבה כי המבקש הורשע במספר רב של אישומים, ולפיכך תקופת המאסר בפועל מהווה עונש הולם שאינו חורג מרמת הענישה המקובלת. המשיבה טענה עוד כי בנוסף לעונש המאסר בפועל, יש להשית על המבקש גם קנס כספי, בשל מהות העבירות והשלכתן הכלכלית, וזאת על אף מצבו הכלכלי של המבקש.

בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים והותיר על כנו את גזר הדין של בית משפט השלום בנתניה. בפסק-דינו ציין בית המשפט כי מדובר במספר רב של עבירות מס בעלות אפיונים חמורים של מרמה, ולפיכך, על אף הנימוקים לקולה, לרבות מצבו הרפואי של המבקש והסרת המחדל בחלקו, לא ראה בית המשפט המחוזי להתערב בחומרת העונש. בית המשפט אף לא ראה להיעתר לבקשת המדינה ולהטיל על המבקש קנס כספי, וזאת לנוכח מצבו הכלכלי, ועונש המאסר בפועל שהושת עליו. כמו כן דחה בית המשפט קמא, בהחלטת ביניים, את הבקשה לצירוף מסמכים הנוגעים למצבו הכלכלי של המבקש ולשיתוף הפעולה שלו עם התביעה, והתיר רק צירוף מסמכים הנוגעים למצבו הבריאותי.

על פסק הדין והחלטת הביניים הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

דין הבקשה להידחות. ככלל אין בית משפט זה נוהג ליתן רשות ערעור בשל טענות כנגד חומרת העונש בלבד, למעט במקרים חריגים (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם) והאסמכתאות המובאות שם). עניינו של המבקש אינו מסוג המקרים החריגים המצדיקים דיון בערכאה נוספת, לאחר ששתי ערכאות שקלו את מכלול השיקולים הנוגעים לקביעת עונשו. כל הטענות לקולה שהעלה המבקש בבקשה לרשות ערעור היו נגד עיני הערכאות ששקלו את גזר הדין, ובהן העובדה שהמבקש פעל להסרת מחדליו והשיב חלק מקרן המחדלים. כן הועלו בפני בית המשפט המחוזי טיעונים ביחס למצבו הכלכלי החמור של המבקש, המאמצים שעשה להשתקם, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות וכן טיעונים בדבר מצב בריאותו והיותו סובל ממחלת לב.

אף כי העונש שהושת על המבקש אינו מן הקלים, בשים לב לנסיבותיו האישיות, הרי אין העונש חורג מרמת הענישה המקובלת. במיוחד כך הדבר, כיוון שמדובר בשורה ארוכה של עבירות שנתמשכו על פני תקופה ארוכה, וזאת אף אם אין מביאים בחשבון שאין זו הרשעתו הראשונה של המבקש.

אשר על כן דין הבקשה להידחות.

המבקש 2 יתייצב לריצוי עונשו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ביום 17.8.2003.