ב"ש 4551/05 ב"ש (ירושלים) 4551/05 – מדינת ישראל נ' יעקב בן מימון סגל ואח'

הבקשה וכתב האישום 1.  לפניי בקשתה של המבקשת להורות על הארכת מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 961/05. 2.  בד בבד עם הגשת הבקשה הוגש כנגדם כתב אישום . המשיבים, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שירתו כשוטרים במשטרת ישראל במשמר הגבול (להלן: "מג"ב"). משיב מס' 1 כשוטר בשירות חובה ומשיב 2 שירת כשוטר בשירות קבע . 3. בכתב האישום שהוגש כנגדם מייחסת להם המבקשת העבירות הבאות: למשיב מס' 1, מיוחסים 3 אישומים, ובהם הוא מואשם בביצוע העבירות הבאות: א.  קשירת קשר לגניבה בידי עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין") וסעיף 390 לחוק העונשין. ב.  ניסיון לסחר בנשק – עבירה לפי סעיף 144 (ב2) וסעיף 25 לחוק העונשין. ג. מרמה והפרת אמונים – 2 עבירות לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. ד.  גניבה בידי עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. ה.  סחר בנשק – עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין. ו.  גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. ז. עבירה בנשק – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין. למשיב מס' 2, מיוחסים 3 אישומים, ובהם הוא מואשם בביצוע העבירות הבאות: א.  מרמה והפרת אמונים – 3 עבירות לפי סעיף 284 לחוק העונשין. ב.  גניבה בידי עובד ציבור – 2 עבירות לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. ג. סחר בנשק – 2 עבירות לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. ד.  הפרת חובת סודיות – עבירה לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 . ה.  הוצאת מידע מהמרשם הפלילי שלא כדין – עבירה לפי סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א-1981. 4.  ואלו בתמצית העובדות באישומים בהם מואשמים המשיבים. אישום הראשון (מיוחס למשיב מס' 1 בלבד) – בתאריך 28.12.04 בשעה 21:00, או בסמוך לכך, נפגשו המשיב, אלעדם נוואף וסברי קאשור, סוכן שהופעל על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (להלן: "סברי"), באזור התעשייה שבשכונת תלפיות שבירושלים. במהלך הפגישה, קשרו משיב מס' 1 ונוואף קשר, ולפיו המשיב ישיג כדורי תחמושת, שלא כדין , מהבסיס בו הוא משרת וימכרם לנוואף תמורת 3 ₪ עבור כל כדור. במסגרת הקש ר, סיכמו המשיב ונוואף, כי המשיב ימכור לנוואף 430 כדורים של רובה מסוג 16- M תמורת סכום של 1,300 ₪. במעמד הפגישה שילם נוואף למשיב סך של 600 ₪ וסיכם עימו, כי בהמשך השבוע יקבל את יתרת התמורה, ועם קבלתה יעביר לנוואף את הכדורים. אישום שני (מיוחס לשני המשיבים) – בתאריך שאינו ידוע למבקשת, בין 28.12.04-18.1.05, סוכם בין המעורבים בעסקה שתוארה לעיל, כי סברי יהיה זה שיקבל את הכדורים האמורים. כמו כן סוכם בין המשיבים, כי הם יבצעו את העסקה בצוותא חדא. בתאריכים האמורים, בהמשך לעסקה שלעיל, גנבו המשיבים מן הבסיס מאות כדורים של רובה בקוטר של 5.56. משיב מס' 2 הכניס את הכדורים לשקית שחורה אותה הכניס לתיקו האישי. לאור העסקה בין הצדדים נפגשו המשיבים עם סברי, ביום 18.1.05 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, בקניון שבשכונת פסגת זאב, על מנת להוציא לפועל את העסקה. המשיבים הציעו לסברי כ-400 כדורים תמורת 3,000 ₪, בעקבות דרישה זו נוהל מו"מ בין המשיבים וסברי וסוכם, כי המשיבים ימכרו לסברי כ-400 כדורים תמורת 2,100 ₪. בסמוך לאחר מכן, נסעו המשיבים ברכבו של משיב מס' 1 לתלפיות, שם נערכה פגישה בין משיב 2 לסברי ובה מסר משיב 2 לסברי 281 כדורים ובתמורה קיבל 1,500 ₪, כך שבסך הכל קיבלו המשיבים סך של 2,100 ₪ תמורת העסקה. אישום שלישי (מתייחס למשיב 2 בלבד) – בתאריך 25.1.05 קשרו המשיב 2 וסברי קשר, ולפיו המשיב יגנוב מן הבסיס "רימוני הלם" וימכור אותם לסברי. במסגרת הקש ר ולשם קידומו, גנב המשיב רימוני הלם והציע למכרם לסברי תמורת 2,000 ₪. בתאריך 26.1.05, בשעה 17:15, או בסמוך לכך, הגיע המשיב, במהלך סיור שביצע בגיפ מג"ב עם שוטרים נוספים מהפלוגה, למחסום חיזמה שבירושלים, שם מסר לסברי את הרימונים וקיבל תמורתם סך של 1,000 ₪. באותו מעמד סיכמו השניים, כי היתרה תועבר על ידי סברי למשיב לאחר שסברי ימכור את הרימונים לאדם אחר. אישום רביעי (מתייחס למשיב 1 בלבד) – בתאריכים שאינם ידועים למאשימה, במהלך שירותו במג"ב נטל משיב 1 פריטים שונים מן הבסיס וממקומות אחרים, בלי הסכמת הבעלים ובמרמה, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול אותם מבעליהם שלילת קבע. הפרטים הם: א.  מפת קוד צבאי סודית. ב.  5 מחסניות ג. 110 כדורים של רובה בקוטר 5.56 מ"מ. ד.  סתרשף לנשק מסוג 16- M . ה.  כדורי גומי בתפזורת. ו.  רומט גומי. ז. פגז 30 מ"מ- נ"מ נפיץ. ח.  2 כדורי מקלע כבד 5.56 שריון. פרטים אלה החזיק משיב מס' 1 בביתו. אישום חמישי (מתייחס למשיב 2 בלבד) – בתאריך 14.12.04 בשעה 15:40 או בסמוך לכך, נפגשו משיב מס' 2 וסברי במחסום חיזמה, בירושלים, כאשר משיב 2 היה במהלך תפקידו. במהלך הפגישה העביר סברי למשיב 8 מספרי תעודת זהות וביקש מהמשיב לבדוק את מספרי הזהות שבמאגרי המידע של משטרת ישראל, בכדי לדעת האם האנשים, בעלי מספרי הזהות הנ"ל, רשאים לעבוד בישראל והאם יש להם רישום פלילי. המשיב בדק את רשימת מספרי הזהות דרך מרכז הדיווח המבצעי של עוטף מג"ב ירושלים, ומסר לסברי את הפרטים המצויים במאגרי המידע אודות בעלי תעודת הזהות, לרבות רישום פלילי. כמו כן מסר המשיב, כי אחד מבעלי תעודת הזהות מוגבל כניסה לישראל , האחר הנו פסול רישיון נהיגה והיתר "נקיים". המסגרת הנורמטיבית 5.  דינה של בקשה זו להידון במסגרת סעיפים 21(א) ו-(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים ), התשנ"ו-1996 (להלן: "החסד"פ"). בגדרם של סעיפים אלה ייבחנו השאלות הבאות: האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות הנטענות בכתב האישום , האם קמה עילת מעצר והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה , בתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה, היינו, חלופת מעצר . ראיות לכאורה ועילת מעצר 6.  ב"כ המשיבים הודיעו לבית המשפט , כי אינם חולקים על כך כי בידי המשיבה ראיות לכאורה כנגד המשיבים וכי קמה עילת מעצר כנגדם מכוח סעיף 21(א)(1)(ג) (2) לחסד"פ, לאור כך שהמדובר ב" עבירות ביטחון " כהגדרתם בסעיף 35(ב) לחוק הנ"ל. 7.  כיוון שב"כ המשיבים הודיעו, כי קיימות ראיות לכאורה, אוסיף, כי אלו מבוססות, בין השאר, על הודאתם של המשיבים בביצוע העבירות המיוחסות להם, וכמו כן על כך כי הסוכן המשטרתי הפלילם. לפיכך, יש מקום לקבוע, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים. 8.  אשר לעילת המעצר . על פי סעיף 35(ב)(1) לחסד"פ, מי שחשוד ב" עבירת ביטחון ", כגון לפי סעיף 144 לחוק העונשין, קמה כנגדו חזקה, כי קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם מסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה , אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת. כאמור, שני המשיבים הואשמו בעבירות של סחר בנשק, עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין, כאשר המשיב הראשון הואשם גם בניסיון לסחר בנשק, ולפיכך קמה כנגדם עילת מעצר על פי החוק. חלופת מעצר – תסקירים של שרות המבחן, עיקרי טענות הצדדים, דיון 9.  ב"כ המשיבים עתרו לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר על פי המלצת תסקירים של שירות המבחן שביקשו כי יוגשו. ב"כ המבקשת מתנגדת בכל תוקף לחלופת מעצר. 10.  מתסקיר המעצר בעניינו של המשיב 1 עולה, כי המשיב הינו כבן 22, רווק, ועד למעצרו התגורר בדירה שכורה ועבד במפעל לאלומיניום בעיר אשדוד. בשיחה עימו ביטא תחושת דיכאון והירבה לבכות. המשיב סיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא במסגרת מג"ב, שם חש תחושת הזדהות עם תפקידו הצבאי ועם יחידתו. לקראת שחרורו מהצבא ניסה להקים יחד עם חברו, המשיב 2, עסק, כאשר לצורך זה נוצר קשר בינו לבין אדם שהבטיח להם להשקיע עבורם כספים ולסייע בהקמת העסק, אולם, לטענתו, אותו אדם הונה אותם ולאחר שהפקיד בידיו את הכספים שהיו בידיהם ניתק איתם קשר, העסק נכשל והם נותרו שקועים בחובות. כיוון שחש בושה על הסתבכותו וניסה להיחלץ בכוחות עצמו הוביל אותו הדבר להסתבכות. שירות המבחן התרשם, כי המעצר וההליכים המשפטיים היוו זעזוע עבורו ועבור משפחתו, וכי המשיב סובל מתחושת דיכאון עמוקה, בושה והרתעה עצמית. שירות המבחן התרשם, כי המשיב אינו אדם בעל דפוסים עבריינים ומומלץ על שחרורו למעצר בית בהשגחת האם, פנסיונרית, ובהשגחת האחות בבית האם בצפת. 11.  מתסקיר המעצר בעניינו של המשיב 2 עולה, כי הינו בן 24, נשוי מזה כשנתיים ואב לבן, בן 11 חודשים. טרם מעצרו שירת כחייל במג"ב באזור רמאללה והתגורר בצפת. שירות המבחן התרשם, כי המעצר מהווה עבורו שבר וזעזוע קשה המתווספים לרגשות של בושה והלם על מעשיו. כן התרשם שירות המבחן, כי אין בבסיסו של המשיב אישיות בעלת קווים עבריינים וכי המסוכנות שהייתה ברקע למעשיו נבעה בתקופה בה היה נתון במצוקה נפשית וכלכלית. לאור מעצרו והיותו נתמך ע"י משפחתו המורחבת המסוכנות להישנות מעשים דומים פחתה. שירות המבחן הציע לשחרר את המשיב למעצר בית בבית הוריו בצפת, כאשר יהיה נתון בהשגחת ההורים ואשתו לסירוגין, על פי שעות העבודה של שלושתם. כמו כן, הומלץ על הטלת פיקוח מעצר במסגרתו יגיע המשיב לשיחות בשירות המבחן בצפת בליווי אחד הערבים. 12.  ב"כ המשיב 1 הרחיב בטיעוניו וביקש לסבר את האוזן לעניין הרקע העומד מאחורי הסתבכותו של מרשו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום , שיש בהם כדי להפחית מהמסוכנות הנטענת על ידי המבקשת. לדבריו, אין המדובר במקרה קלאסי של שני שוטרים המחליטים להתעשר בדרך של מסחר בכלי נשק או מסחר בכדורים, אלא, וכפי שעולה הדבר גם מתסקיר שירות המבחן, מדובר בהסתבכות על רקע כלכלי, כאשר הכירו אדם בשם זכי, באמצעות סברי – הסוכן המשטרתי – אשר הציע להם להשקיע בעסק, נטל מהשניים כספים ובמסגרת הטעייה ותוכנית רמייה לקח את כספם בהבטחות שווא ונעלם. עוד הוסיף וטען, כי למעשה הסוכן המשטרתי לא הפסיק מלשדלם להביא לו את התחמושת בתואנה כי אלו נועדו לצורך חאפלה. עוד נטען, כי המעשה האחרון המיוחס למשיב בוצע ביום 18.1.05, ומני אותו יום ואילך לא ביצע כל עבירה. לטענתו, מסוכנתו של המשיב פחתה כיוון שחוקרי מח"ש היו בעקבותיו של המשיב כל הזמן ועל אף שהיה בידיהם לעוצרו בתאריך הנזכר לא עשו כן, אלא רק ביום 1.6.05. לו סברו, כי המשיב מהווה סכנה, כי אז היו מקדימים את מעצרו . עוד הוסיף ב"כ המשיב וטען, כי חלופת המעצר המוצעת ע"י שירות המבחן, ואשר אותה הוא מאמץ, מביאה לידי התנתקותו של המשיב מהמקור משם גנב את התחמושת ואת אמצעי הלחימה האחרים שנתפסו בביתו, מה גם שהמשיב אינו משרת כיום במג"ב, ואין לו נגישות כלשהי לתחמושת או לגורמים אחרים, ואף בכך יש להקהות את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו. אשר לאמל"ח שנמצא בביתו של המשיב, טען הסניגור המלומד, כי אלו לא היו מוסתרים בביתו של המשיב, אלא נמצאו בחדר הכביס ה. אין המדובר ברכוש מחולק או ממוספר אשר יכול ויעיד כי בכוונתו למוכרו לאחרים, מה גם שרכוש מסוג זה נמצא בדרך כלל בידי אנשים ששירתו בצבא במסגרת שירות סדיר או מילואים המשאירים מזכרות בביתם גם אם המדובר במחסניות. לדבריו המדובר במזכרות שהותיר המשיב בביתו. ב"כ המשיב הגיש פסיקה לתמיכה בבקשתו לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר . 13.  ב"כ המשיב 2 טען, כי אין כל הסבר מדוע זה נעצר המשיב רק ביום 1.6.05, כאשר חומר החקירה היה מוכן בידי המבקשת ביום 28.1.05 ומעצרו יכול היה להתבצע בסמוך לאותה תקופה. כיוון שכך לא נעשה, מצביע הדבר, לדעתו, על כך כי אף המבקשת סבורה כי לא נשקפת סכנה מהמשיב. כמו כן נטען, כי לאחר המועד האחרון לא ביצע המשיב עסקאות נוספות או עבירות כלשהן, או כי התעתד לבצע עסקאות נוספות, ויש בכך כדי להצביע כי ניתק כל קשר עם הסוכן ואין צפויה ממנו מסוכנות בהמשך. ב"כ המשיב ציין עוד, כי המשיב והסוכן המשטרתי הכירו מזה זמן והיו ביחסי יד ידות ואף הכיר בין שני המשיבים לבין אותו זכי, אשר הביאו לאותו מעשה רמייה והונאה שביצע כלפיהם זכי וגרם להם לנזקים כספיים ניכרים. לדברי ב"כ המשיב, כעולה מתסקיר שירות המבחן, המשיב הינו ללא עבר פלילי , נמנה על כוחות הביטחון ותרם רבות. המדובר בבחור נורמטיבי אשר גדל במשפחה נורמטיבית שהצטיין במהלך שירותו הצבאי והתגייס לשירות קבע במג"ב. עוד הוסיף ב"כ המשיב, כי יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן לחלופת מעצר בבית הוריו בצפת, שכן בכך יש גם כי לנתקו מהגישה לתחמושת ולרימוני הלם נשוא כתב האישום . ב"כ המשיב הגיש פסיקה של בתי משפט, פסיקה שעל פיה בעבירות נשק קשות ביותר נענה בית המשפט והורה על חלופת מעצר . 14.  ב"כ המבקשת מתנגדת, כאמור, לכל חלופת מעצר בעניינם של שני המשיבים. אשר למעצרם של שני המשיבים רק ביום 1.6.05 ולא בסמוך לאחר ביצוע העבירות המיוחסות להם נטען, כי פעילותו של הסוכן הסמוי התייחסה לא רק לשני משיבים אלה, אלא לפרשות נוספות והשיקולים שלא לחשוף אותו לגבי הפרשות האחרות הביאו להחלטה לעצור את שני המשיבים רק כעת ולא במועד מוקדם יותר. עוד נטען, כי בניגוד לדברי ב"כ המשיבים, לא נגררו הם אחרי הסוכן אלא היו היוזמים לנושא של הסחר כאילו היה מדובר במרכולתם האישית: הם התמקחו על מחירים, על סוגי נשק על כמויות ועוד, כאשר מעשים אלה מצביעים על תכנון והשקעה, כך שחלקם אינו מזערי כלל וכלל. לא זאת אף זאת, השניים התבטאו גם בדרך שלא תהיה כל בעיה לספק אמל"ח נוספים לסוכן לפי בקשתו. עוד הוסיפה ב"כ המבקשת וטענה, כי שני המשיבים על אף היותם שוטרים ומודעים למצב הביטחוני השורר במדינת ישראל הפגינו אדישות מוחלטת לשאלה למי יגיע בסופו של יום האמל"ח אשר אותו גנבו ומכרו לסוכן, כאשר אף היו מודעים לאפשרות, כי אלו יגיעו לגורמים אחרים. אשר לטענת המשיבים כי רומו על ידי אותו זכי, טענה, כי אין בכך כדי להצדיק התנהגותם, שכן כשוטרים היה עליהם לפנות בדרכים חוקיות. אשר למשיב 1 נטען, כי החלופה המוצעת של מעצר בית בביתו אינה מתאימה שהרי האמל"ח שגנב כמפורט באישום הרביעי אוחסן בביתו מתחת לאפם של בני הבית ולא ייתכן כי לא הבחינו בכך ועל כך לא ניתן לתת בהם אמון. אשר למשיב 2 הוסיפה וטענה, כי המשיב לא קיבל את מלוא התמורה עליה סיכם עם הסוכן וידע כי עליו לקבל את יתרת התמורה רק לאחר שהרימונים יימכרו לגורם אחר. לשיטתה, אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר , שכן המשיב עדיין בתפקיד שוטר, אשר בעבר ידע ליצור קשר עם גורמים אחרים במשטרה ואין בחלופת המעצר משום למנוע קשר זה גם בעתיד. אשר לטענה כי שני המשיבים ללא עבר פלילי השיבה ב"כ המבקשת, כי הדברים ברורים מאליהם, שהרי אם היה להם עבר פלילי לא היו משרתים כשוטרים במג"ב. גם ב"כ המבקשת הגישה פסיקה של בית המשפט העליון ועל פיה מי שחשוד בעבירות הקש ורות להחזקת נשק , וסחר בנשק אין מקום להיעתר לחלופת מעצר . 15.  מעיון בפסיקתו של בית המשפט העליון בעבירות הקש ורות בסחר בנשק עולה, כי הקו המרכזי הוא של מעצר עד תום ההליכים . כך לדוגמא בבש"פ 922/01 מוהנד עירקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(1) 1003, אמרה כב' השופטת בייניש דברים אלו: "בשורה ארוכה של החלטות קבע בית המשפט זה כי בעבירות הקש ורות להחזקת נשק ובסחר בנשק כאשר הנשק עלול לשמש לביצוע עבירות פליליות או לפגיעה בבטחון המדינה או בבטחון הציבור או כאשר הנשק "נאגר" לעת מצוא כדי לאפשר כל פעילות אסורה בעתיד, נשקפת מן המבצעים סכנה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים , ואך במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה [ר' לדוגמא ב"ש 625/82 …, בש"פ 508/96 …, בש"פ 2262/99 …, בש"פ 6036/00 ]". בבש"פ 3462/02 מדינת ישראל נ' אגבריה, תק-על 2002 (2) 366, בהתייחסו לעבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין אמר כב' השופט א.א. לוי: "לעניין זה לא נותר לי אלא לחזור ולומר, שהימים האלה אינם ימים רגילים, הואיל ורבים עושים שימוש תכוף בנשק, הן לצורך פיגועים חבלניים והן במהלך ביצוען של עבירות פליליות, וכתוצאה מכך קיפחו רבים את חייהם ורבים אחרים נפצעו. במצב זה נדרשים בתי המשפט להרים את תרומתם להגנת הציבור על ידי כך שיבהירו לכל, כי מי שנושא ומחזיק בנשק שלא כדין , הוא בבחינת מי שגלומה בו סכנה, ועל כך הוא עלול לשלם באובדן חירותו, גם בתקופה בה מתנהל משפטו". גישה זו של בית המשפט העליון שלא להיעתר לחלופת מעצר לאור הסיכון לציבור מצאה ביטוי גם כאשר המדובר היה בעבירה של מכירת כדורי תחמושת למי שלא היו מורשים להחזיק נשק , וכן בהחזקה בביתו של תחמושת רבה, מחסניות ועוד. בבש"פ 3596/96 יצחקי נ' מדינת ישראל, תק-על 96(2) 118, אומר כב' השופט צ. טל: "…אומנם בכל המקרים הללו המדובר היה בכלי נשק ולא בתחמושת. אבל אין דרכם של בני אדם לקנות תחמושת כדי "לצור על פי צלוחית". תחמושת היא אביזר הכרחי לכלי הנשק והם העוקץ לתכליתם הפוגענית". 16.  לעומת פסיקה זאת, ישנה פסיקה, שהוגשה על ידי ב"כ המשיבים ונוספת, אשר מצאה לנכון להיעתר לחלופות מעצר בעבירות נשק ועבירות נוספות. בבש"פ 418/05 מיכאל קצב נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם – החלטה מיום 2.2.05) הואשם העורר, יחד עם אחרים, בביצוע שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות , עבירות נשק ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא ופציעה בנסיבות מחמירות . בית המשפט , כב' השופט ס. ג'ובראן, קיבל את עררו של העורר על החלטת בית המשפט המחוזי לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, לאור נסיבותיו האישיות, עברו הנקי והמלצת שירות המבחן. בבש"פ 6838/04 מדינת ישראל נ' רמי אלאסד, תק-על 2004 (3) 549, דחה בית המשפט העליון , כב' השופט ס. ג'ובראן, עררה של המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים שעה שהואשם בעבירות של החזקת נשק , החזקת רכוש גנוב , הובלת נשק, קשירת קשר לפשע והחזקת תחמושת. בבש"פ 5042/04 יעקב אברג'יל נ' מדינת ישראל, תק-על 2004 (2) 2412, הותיר בית המשפט , כב' השופטת ד. בייניש, ההחלטה לשחרר את העורר למעצר בית ובתנאים נוספים לאחר שהואשם בהחזקת אקדח וכדורים. בבש"פ 1351/04 קונופליוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2004 (1) 1449, הורה בית המשפט כב' השופט ס. ג'ובראן, על שחרורו של העורר שהואשם, בין השאר, בהחזקת אקדח וכדורים. בבש"פ 4780/02 דוד מגידיש נ' מדינת ישראל, תק-על 2002 (2) 2057, נענה כב' השופט י. טירקל והורה על חלופת מעצר לעורר שהואשם בהחזקת נשק ותחמושת שלא כדין – אקדח שתי מחסניות וכדורים. בבש"פ 6528/03 סמיון מישיב ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003 (3) 6009, נענתה כב' השופטת ד. דורנר לבקשה לשחרר בתנאים מגבילים את אחד העוררים אשר חלקו התבטא אך בסיוע וזאת לאור תסקיר שירות מבחן חיובי והעדר עבר פלילי . עיינתי בפסיקה שהופניתי אליה על ידי ב"כ המשיבים, אולם, דומה, כי המקרים בהם נענה בית המשפט ושחרר חשודים בביצוע עבירות בנשק היו מקרים של החזקת נשק ותחמושת, ולא של סחר בנשק ובמיוחד לא של שוטרים, כבענייננו, לפיכך אין הראיה דומה לנדון. 17.  אין ספק כי מעשיהם של שני המשיבים הינם חמורים וזאת ניתן לקבוע לאור הודאתם. חומרה מיוחדת יש לייחס לכך, כי השניים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום , כאשר שרתו כשוטרים במג"ב והיו מודעים לסכנות הביטחוניות בהם נתונים תושבי מדינת ישראל, אולם, כעולה מהתמלילים שנאספו על ידי המבקשת, לא היוו מעמדם והידע שברשותם למחסום בפני ביצוע העבירות, כמו גם אדישותם לידי מי יגיעו הכדורים ורימוני ההלם. אכן שניהם ללא עבר פלילי , אולם הדברים מובנים מאליהם ואין להוסיף. גם העובדה שרומו על ידי אותו זכי בכך שהפקידו בידיו עשרות אלפי שקלים לצורך הקמת עסק והלה נעלם להם עם כספם, אינו יכול להצדיק בשום פנים ואופן את ביצוע המעשים המיוחסים להם. 18.  השאלה הניצבת כעת לפניי היא האם יש בחלופת מעצר המוצעת לשני המשיבים כדי להשיג את מטרת המעצר, אשר במקרה זה הינה למנוע משני המשיבים המשך ביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום . אודה, כי התבלטתי רבות בנושא זה לאור החומרה המיוחדת שיש לייחס למעשיהם של המשיבים. עמדה לנגד עיניי החלטתה של כב' השופטת ד. בייניש בבש"פ 5804/01 עראידה וג'די נ' מדינת ישראל, תק-על 2001 (3) 20, שם הואשם העורר, שוטר במשמר הגבול, בגניבת רובה מסוג 16 M , מחסנית וכדורים מנשקיית הבסיס בו שירת וזאת לאחר שסיכם עם אדם אחר, כי ימכור לו רובה מסוג זה. כמו-כן סיפק העורר לאדם אחר רימון הלם ובמקרה נוסף מכר כ-150 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ. העורר נעצר בסמוך לאחר שגנב את הרובה וביקש להעבירו למזמין. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובית המשפט העליון אישר החלטה זו ודחה בקשה לחלופת מעצר . כמו-כן עמדה לפניי החלטתו של כב' השופט י. טירקל, בבש"פ 4920/02 נועם פדרמן נ' מדינת ישראל, תק-על 2002 (2) 2130, בה קבע את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה למעצר עד תום ההליכים בעבירות נשק. וכך נאמר שם: "בדרך כלל יש לראות עוברי עבירות כאלה, ובמיוחד מי שעוסקים בסחר בנשק, כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה, אפוא, כפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים . שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה (ראו דברי בבש"פ 2262/99 ארפינו נ' מדינת ישראל, (לא פורסם). וכן ראו דברי השופט צ' טל בבש"פ 3596/96 יצחקי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם); דברי השופטת ד' בייניש בבש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם)). לפיכך, יש לבחון את הצדקתו של מעצר בשל עבירת נשק, משתי זויות הראיה: עילת הנשק ועילת המסוכנות. מחד גיסא יש לשקול מה סוג הנשק שבו מדובר – שהגדרתו בסעיף 144(ג) לחוק העונשין תשל"ז-1977 רחבה מאוד – וכן יש לשקול את הנסיבות האופפות את עבירת הנשק. מאידך גיסא יש לשקול את מסוכנותו של הנאשם. לענין זה אמרתי במקום אחר כי בבוא בית המשפט להשיב על השאלה האם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, עליו "למצוא נקודות משען בטוח ות — בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה – המעשה; השניה – העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מע ידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה, בדרך כלל או נוכח צרוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה ( בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 702, 705-706)". (ההדגשות שלי – א.פ.). 19.  כאשר לפניי כללים אלה, בסופו של יום, ולא בלב קל, סבורני, כי הכף נוטה מעט לזכות המשיבים, היינו, להיעתר לחלופת מעצר . הנימוקים המרכזיים לכך הם, כי השניים לא גנבו נשק כגון רובה, אלא "רק" תחמושת ורימוני הלם, עם כל החומרה שבדבר, ובנוסף לכך, מאז שביצעו את העבירות המיוחסות להם, במחצית השנייה בחודש ינואר 2005 ועד למעצרם ביום 1.6.05, לא ביצעו המשיבים עסקה נוספת עם הסוכן ואין כל טענה מצד המבקשת, כי ביקשו לבצע עסקה שכזאת. כמו כן יש בחלופת המעצר משום לנתקם מבסיסם – מקור אספקת הנשק. במצב דברים זה, ייתכן כי כישלונם של המשיבים בעבירות שבוצעו הינו כישלון חד פעמי ויש בחלופות המעצר המוצעות משום למנוע משניהם מלבצע עבירות דומות עד אשר ייגזר דינם . סיכום 20.  על יסוד האמור לעיל, הנני קובע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות על ידי המשיבים, קמה עילת מעצר כנגדם בגין מסוכנות, אולם, דומה כי ניתן לשחררם לחלופת מעצר כמבוקש על ידם. אי לזאת, הנני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, ואולם יהיו רשאים להשתחרר בתנאים הבאים: א.  המשיב 1 – יעקב סגל 1. מעצר בית מלא בבית אמו, הגב' סימה סגל, ברחוב נווה אורנים 53/7 בצפת. המשיב יהא נתון בפיקוחה של האם. כאשר לא תוכל האם לפקח עליו, כי אז יהיה נתון לפיקוחה של אחותו, הגב' איריס קדוש המתגוררת בסמוך לאם. 2.  הפקדה בסך של 5,000 ₪. 3.  ערבות עצמית וערבות צד ג ' של שני הערבים הנזכרים בסך של 10,000 ₪ כל אחד להבטחת הישארותו של המשיב במעצר בית מלא והתייצבותו לדיונים אליהם יזומן. ב.  המשיב 2 – יצחק כהן 1. מעצר בית מלא בבית הוריו, ברחוב ויצמן 16/3 בצפת, כאשר יהא נתון בפיקוח הוריו ו/או אשתו. אשתו של המשיב תמציא אישור מהמעסיק, כי הינו מאשר לה לעבוד בשעות אחה"צ וזאת במטרה לפקח עליו בשעות הבוקר, כאשר אביו ואמו עובדים. 2.  פיקוח מעצר באמצעות שירות המבחן, במסגרתו יתייצב המשיב לשיחות בליווית אחד מהערבים. 3.  הפקדה בסך של 5,000 ₪. 4.  ערבות עצמית וערבות צד ג ' של שלושת הערבים הנזכרים בסך של 10,000 ₪ כל אחד, להבטחת הישארותו של המשיב במעצר בית מלא והתייצבותו לדיונים אליהם יזומן. חתימתם של הערבים יכולה להיעשות בתחנת משטרה בצפת. שחרורם של המשיבים יכול להיעשות בפני קצין משטרה. 21.  המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן.