בש"פ 2262/99 גוייטום ארפינו נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בתל אביב - יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת נכס חשוד כגנוב. לפי הנטען החזיק העורר באקדח ובמחסנית שנגנבו מבעליהם, בצירוף משתיק קול. בית משפט השלום (כב' השופטת נ' לידסקי), בהחלטתו מיום 21.3.99, ציווה לעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר), בהחלטתו מיום 29.3.99, דחה את עררו. מכאן עררו שלפני.

2.דין הערר להדחות.

כפי שהתברר הגיעה המשטרה לדירה מסוימת בעקבות תלונה בענין שימוש בסמים באותו מקום. בשלב זה הושלכו מאחד החלונות בדירה האקדח והמחסנית - שלאחר מכן זוהו כגנובים - ומחלון אחר הושלך משתיק קול. בבדיקה נמצאו על האקדח - אך לא על המחסנית ועל משתיק הקול - טביעות אצבעותיו של העורר. כן נמצאו על כפות ידיו טביעות של האקדח. עוד נמצא כי באקדח ובמשתיק הקול נחרצו חריצי הברגה לצורך התאמתם זה לזה. די באלה כדי לשמש ראיה לכאורה להוכחת האשמות וכדי להראות כי מתקיימת עילת מעצר (סעיף 21(א)(1)(ב) ו-(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-).

בא כוח העורר הציע לנקוט חלופה למעצר על ידי שחרורו של העורר לבית אמו ל"מעצר בית". גם הצעה זאת יש לדחות. החזקתו של אקדח יחד עם משתיק קול מעידה, לכאורה, על כך שהאקדח הוחזק למטרות פליליות ומכאן שהמחזיק בו הוא בחזקת מסוכן לאדם או לציבור. משקלה של הסכנה שבהחזקת נשק למטרות כאלה כבד ביותר ומטה, בדרך כלל, את הכף בכוון של מעצר. לפיכך על מחזיק הנשק המבקש לפדות את עצמו מן הכליאה להביא טעמים כבדי משקל שיצדיקו חלופה למעצר. לא כך עשה העורר שבמהלך חקירותיו במשטרה נמנע מהסבר כלשהו. כך נשאר החטאת רובץ לפתחו.

3. הערר נדחה.