ת"א 59340-04-24 ת"א 59340-04-24

1.בפני שתי בקשות. האחת - בקשת התובעת לתקן את כתב התביעה והשניה - בקשת הנתבעת מס' 3 לדחות את התביעה. 2. התביעה הוגשה במקור ביום 30.4.2024 ותוקנה בהמשך ביום 5.6.2024. התובעת היא בעלים של חלקות 83, 84 ו - 86, בגוש 10738, בשד' ההגנה, בכניסה הדרומית לחיפה, המשמשות, יחד עם חלקה 104 באותו גוש כבית הקברות הנוצרי האורתודוקסי בחיפה. הנתבע מס' 1 - הפטריארך הארמני של ירושלים - הוא בעלים רשום של חלקה 22 בגוש 10738. הפטריארך העביר את זכויותיו בחלקה 22 לעירית חיפה וזו בתורה העבירה את הזכויות לנתבעת מס' 3 - החברה קדישא חיפה. החברה קדישא מחזיקה גם בחלקה 114 באותו גוש. החלקות שבהחזקת החברה קדישא משמשות כבית קברות יהודי בחיפה. התובעת טענה בכתב התביעה (המתוקן), כי לפי תכנית מדידה שנערכה עבורה ביום 21.5.2021 התברר, כי חלקה 22 שבבעלות או בניהול הפטריארך הארמני (הנתבע מס' 1) וחברה קדישא חיפה (הנתבעת מס' 3) או מי מהם מסיגה את גבולה ופולשת לחלקה 86, בשטח של 235 מ"ר. בנוסף, חלקה 114 שבבעלות או בניהול המדינה וחברה קדישא מסיגה את גבולה ופולשת לחלקות 83 ו - 84 בשטח של 100 מ"ר. מנגד, התברר שחלקה 86 שבבעלות התובעת מסיגה את גבול חלקה 22 בשטח של 38 מ"ר. בנוסף, חלקה 86 שבבעלות התובעת מסיגה את גבול חלקה 114 בשטח של 37 מ"ר. התובעת הבהירה, כי היא מוכנה לפנות שטחים אלו. התובעת טענה, אפוא, כי הנתבעים ו/או מי מהם פלשו שלא כדין לשטח שבבעלותה ופגעו בזכויותיה הקנייניות. נטען, כי טרם הגשת התביעה נעשה ניסיון לפתור את המחלוקת, אולם לשווא. התובעת הוסיפה, כי היא חוששת שחברה קדישא תבצע בשטח הסגת הגבול קבורת נפטרים או תמכור חלקות קברים לצדדים שלישיים, באופן שיקשה על ביצוע הפינוי והחזרת שטחי הסגת הגבול לידיה. התובעת עתרה, אפוא, להורות לנתבעים לסלק את ידם ולפנות את שטח הסגת הגבול וכן, ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לבצע קבורת נפטרים ו/או למכור חלקות קברים ו/או לבנות קברים ומצבות ו/או לעשות שימוש בשטח. 3. המדינה - הנתבעת מס' 2 - התגוננה מפני התביעה והבהירה, כי אינה מחזיקה בחלקה 114, שהוחכרה עוד בשנת 1971 לעיריית חיפה לתקופה בת 99 שנים, לצורך הרחבת בית העלמין. הובהר, כי מי שמחזיק בחלקה היא עיריית חיפה ו/או מי מטעמה והיא שאחראית לפי הסכם החכירה בגין כל נזק הנובע משימוש במקרקעין. המדינה הבהירה, כי מעולם לא אישרה שימוש שאינו חוקי בחלקה 114, לא ידעה על פלישה למקרקעי התובעת ומעולם גם לא פנו אליה בנושא. המדינה הגישה הודעת לצד שלישי נגד עיריית חיפה. העיריה טענה, כי המנהל דורש שחכירה של מקרקעין לחברה קדישא תיעשה באמצעות הרשות המקומית והיא אך שימשה צינור להעברת המקרקעין לחברה קדישא. המקרקעין הוחכרו לחברת קדישא לתקופת חוזה החכירה הראשית ולאותה מטרה והעיריה אינה מחזיקה בהם ולא עושה בהם שימוש. 4. חברה קדישא - הנתבעת מס' 3 - טענה בכתב ההגנה, כי לפי הסכם חכירת משנה שנכרת בינה לבין עיריית חיפה, היא חכרה מהעירייה בחכירת משנה את השטחים שהעירייה חכרה בחכירה ראשית. בין יתר השטחים שהוחכרו כלולה גם חלקה 114. בשנת 1977 נערך בין העירייה לבין הפטריארך הארמני של ירושלים הסכם חליפין, לפיו הועברו זכויות הפטריארך, בין היתר בחלקה 22, לעירייה, תמורת שטחים חילופיים. בסמוך לאחר מכן, העמידה העיריה לרשות חברה קדישא את המקרקעין לצורך הרחבת בית העלמין שדה יהושע, בתמורה. נטען, כי בעת שחברה קדישא קבלה לחזקתה את חלקות 114 ו - 22 היתה בנויה במקום גדר בטון, שחצצה בין השטח שבשימוש התובעת והשטח שבשימוש החברה קדישא. הצדדים הסתמכו על תוואי הגדר שבשטח כביטוי נכון של גבולות השטחים שבבעלותם ו/או בחזקתם. חברה קדישא טענה, כי לפי מדידה שנערכה עבורה, חלקה 114 שבבעלותה חורגת לתחום חלקה 83 בשטח של 10 מ"ר, ולתחום חלקה 84 בשטח של 27 מ"ר, וסה"כ - קיימת פלישה לשתי החלקות בשטח של 37 מ"ר. חלקה 22 שבבעלותה חורגת לתחום חלקה 86 בשטח של 227 מ"ר. מנגד, חלקה 86 שבבעלות התובעת חורגת לתחום חלקה 114 בשטח של 47 מ"ר ולתחום 22 בשטח של 65 מ"ר. עוד הבהירה חברה קדישא, כי בשטח הפלישה לחלקה 86 נקברו 35 נפטרים החל משנת 1977 ועד לסוף שנות ה - 90 ובשטח הפלישה לחלקה 114 נקברו 8 נפטרים, חלקם בקבורת מכפלה. חברה קדישא הוסיפה, כי במשך תקופה של למעלה מ - 50 שנים בהם נקברו הנפטרים בשטח מושא התביעה, לא היתה מודעת לקיומה של טענה כלשהי בדבר הסגת גבול והתובעת לא פנתה אליה בעניין זה עד סמוך לפני הגשת התביעה. נטען, כי החריגות לשטחים היו הדדיות והסתמכו על סימון הגדר שחצצה בין השטחים, והפרש השטח הוא 152 מ"ר בלבד, בבחינת "זוטי דברים". נטען, כי הסעד המבוקש יהווה פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה בנפטרים ובני משפחותיהם, שמשמעותה הוצאת הנפטרים מקברם והעברתם לקבורה חילופית. יתירה מזאת, היה על התובעת לצרף את צאצאי הנפטרים ו/או יורשיהם כצד חיוני ונחוץ לתביעה. עוד נטען, כי היה על התובעת לצרף את עיריית חיפה, שהיא בעלת הזכויות במקרקעין הגובלים שנמסרו על ידה לחברה קדישא. עוד טענה חברה קדישא, כי עומדות לזכותה הוראות סעיף 14 לחוק המקרקעין. היא הוסיפה, כי ממילא, אין באפשרותה להוסיף קבורה בשטחים מושא התביעה ולכן, סעד צו המניעה מיותר. 5. הפטריארך הארמני - הנתבע מס' 1 - התגונן מפני התביעה והבהיר, כי הוא אמנם הבעלים הרשום בחלקה 22, הגובלת בחלקה מושא התביעה, אך החלקה נמסרה לעירייה בשנת 1977, כחלק מהסכם החלפת שטחים. לא אאריך באשר להגנת הנתבע מס' 1, מאחר והצדדים הגיעו להסכמה, לפיה התביעה נגדו תסולק, לאחר שהבהיר כי אינו טוען לזכויות כלשהן בחלקה 22 והוא מותיר את הסעדים המבוקשים בכתב התביעה לשיקול דעת בית המשפט. ביום 5.2.2025 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, כאמור. 6. במהלך ישיבת קדם המשפט ביום 5.2.2025 התקיים דיון לא פורמאלי, בעקבותיו ניתנה לצדדים שהות להגיע להסדר. עם זאת, הבהרתי כי במדה ולא יגיעו להסכמות, בכוונתי למנות מודד מומחה מטעם בית המשפט. 7. ביום 20.3.2025 הודיע ב"כ התובעת, כי פנה ליתר הצדדים והעלה הצעה, לפיה שטח הסגת הגבול אליו פלשה החברה קדישא בחלקות התובעת יוחלף בשטח זהה בחלקה 66, בגוש 10825 שבבעלות העירייה, הגובלת בבית הספר התיכון האורתודוקסי בחיפה, שבבעלות התובעת (העתק מכתבו של ב"כ התובעת מיום 12.2.2025 צורף כנספח להודעה). מאחר ולא הושג הסדר, בקש ב"כ התובעת שימונה מודד מומחה מטעם בית המשפט. 8. בהחלטתי מיום 1.4.2025 הורתי על מינוי מר זוהר עירון כמודד מומחה מטעם בית משפט, לצורך ביצוע מדידה לחלקות 22, 83, 84 ו - 114 בגוש 10738 והכנת תשריט המפרט את גבולות החלקות, הפלישות מחלקה לחלקה (לגבי כל החלקות), ככול שימצאו כאלה, תחשיב שטחי הפלישה (מ"ר) וגבולותיהם וטיב הפלישה (בניה לסוגיה או שימוש בלבד). בשים לב למחלוקות בתיק ואופי השימוש הנטען בקרקעות ע"י הצדדים, הורתי למומחה לציין על גבי התשריט מיקום קברים (קיימים להבדיל מחלקות ריקות), ככול שימצא כאלה בתחום שטחי הפלישה ומיקום שבילי גישה לקברים (קיימים), ככול שימצא כאלה בתחום שטחי הפלישה. החלטת המינוי תוקנה בהמשך ביום 9.4.2025 והוספה לה גם חלקה 86 שנשמטה בטעות. 9. בהתאם לחוות דעת המומחה מיום 7.8.2025, קיימות פלישות הדדיות של הצדדים. המומחה מצא, כי השטח שבבעלות התובעת ונמצא בשימוש חברת קדישא הוא 279 מ"ר. מנגד, השטח שהוקצה לחברה קדישא ונמצא בשימוש התובעת הוא 109 מ"ר, לפי הפירוט שלהלן: א. בדרום חלקה 86 מחזיקה חברת קדישא שימוש בשטח של 234 מ"ר, בו 24 קברים (חלקם קבורת מכפלה). ב. במזרח חלקה 86 מחזיקה התובעת בשטח של 56 מ"ר בתוך חלקה 22. לפי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, השטח פנוי ולא משמש לקבורה. ג. במערב חלקה 86 מחזיקה התובעת בשטח של 53 מ"ר בתוך חלקה 114. לפי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, השטח פנוי ולא משמש לקבורה. ד. במזרח חלקה 86 מחזיקה חברת קדישא בשטח של 4 מ"ר. לפי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, השטח פנוי ולא משמש לקבורה. ה. בדרום חלקות 83 ו - 84 מחזיקה חברה קדישא בשטח של 41 מ"ר, בו 7 קברים (מתוכם קבר מכפלה אחד). 10. בתשובותיו לשאלות ההבהרה ששלחה התובעת, פרט המומחה, כי חלק המקרקעין בשטח של 109 מ"ר אליו פלשה התובעת פנוי ואינו משמש לקבורה. עוד הבהיר המומחה, כי שטחי הסגת הגבול של חברה קדישא בדרום חלקה 86 ובמזרח חלקה 86, שבבעלות התובעת, פנויים ואין בהם קברים. 11. ביום 13.8.2025 הגישה חברת קדישא בקשה להורות על דחיית התביעה, מנימוקים שונים שיפורטו בהמשך. 12. ביום 8.10.2025 הגישה התובעת בקשה לתקן את כתב התביעה. התובעת פרטה בבקשה את עיקר השתלשלות העניינים. בין היתר, פרטה התובעת תוכן דברים שעלו בדיון לא פורמלי שנערך בישיבה שהתקיימה ביום 5.2.2025. אעיר כבר כעת, כי הילך טיעון זה כשלעצמו לא ראוי. דברים שנאמרים במסגרת דיון לא פורמאלי, לא ראוי שיעשה בהם שימוש במהלך המשפט בהמשך. הדבר היה ברור לצדדים והכלל נרשם במפורש בפרוטוקול הישיבה (עמ' 1, שורות 17 - 20 לפרוטוקול). בנוסף, הפנתה התובעת למכתב ב"כ מיום 12.2.2025 שנשלח לנתבעות לצרכי פשרה, וצורף להודעתה מיום 20.3.2025. התובעת טענה, כי לאור קביעת המומחה לפיה בחלק משטחי הסגת הגבול יש קברים ולאור "ההצעה לפיצוי כספי" מטעם חברת קדישא בגין שטח זה ולאור הערות בית המשפט בישיבה מיום 5.2.2025 בדבר הקושי לפנות שטח עליו נבנו קברים ומבלי שהדבר יתפרש כוויתור מצידה על הסעד העיקרי, מבוקש לתקן את התביעה על ידי הוספת סעד כספי חליפי בדבר שווי שטח הסגת הגבול עליו נבנו קברים. נטען, כי התובעת תצרף לכתב התביעה המתוקן חוות דעת של שמאי המעידה על שווי השטח שנגזל ממנה. בנוסף, עתרה התובעת לצרף את העיריה כנתבעת ישירה, לאור הוראות ההסכם בינה לבין רשות הפיתוח. התובעת טענה, כי הגם שתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 לא נכללה בתקנות החדשות, יש להתייחס לבקשות לתיקון כתב תביעה באופן ליברלי. נטען, כי מדובר "בשלב מאד מקדמי של הדיון", לאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט אחת וכי התיקון מבוקש לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ושאלות ההבהרה. עוד נטען, כי תיקון כתב התביעה לא יסרבל את הדיון, אלא יתרום לבירור הפלוגתאות האמתיות בין הצדדים. 13. המדינה הותירה את ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהדגישה כי אינה מעורבת בארועים נשוא התביעה. העירייה, כצד שלישי, השאירה לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה אם לתקן את כתב התביעה על ידי התאמת שטחי הסגת הגבול לאמור בחוות דעת המומחה. עם זאת, התנגדה לצירופה כנתבעת ישירה. היא חזרה על הטענות בכתב ההגנה והדגישה, כי לא לשווא בחרה התובעת שלא לצרפה כנתבעת בכתב התביעה המקורי, שכן שמשה כ"צינור" בלבד ואינה מחזיקה במקרקעין. לכן, ממילא לא תהיה התובעת זכאית לסעד כלשהו כלפיה. 14. בהחלטתי מיום 6.11.2025 קבעתי כי נושא הבקשה לתיקון כתב התביעה ידון בישיבה שנקבעה ליום 14.1.2026. 15. חברה קדישא לא הגישה תגובה במועד, אלא רק ביום 6.1.2025, בצירוף בקשה להארכת מועד. בהחלטתי מאותו יום נעתרתי לבקשה להארכת המועד להגשת התגובה (ממילא, הבקשה לתיקון כתב התביעה נקבעה, כאמור, לדיון במעמד הצדדים ליום 14.1.2026). 16. בפתח הדיון שהתקיים ביום 14.1.2026 הבהרתי לצדדים את עמדתי באשר למסגרת הדיון בתיק. במהלך הדיון חדדו הצדדים את טענותיהם. למצער, לא הושגו הסכמות. 17. ביום 15.1.2026 (יום לאחר הדיון) הגישו התובעת והחברה קדישא הודעה מוסכמת, במסגרתה בקשו להשהות את מתן ההחלטה בשתי הבקשות, נוכח משא ומתן ביניהם. בהמשך, ניתנו לצדדים ארכות נוספות לצורך מיצוי המו"מ. ביום 11.5.2026 הגישה התובעת הודעה, במסגרתה פרטה מתווה פשרה. בין היתר, הבהירה כי אינה עומדת על פינוי קברים וכי תעמוד לה הזכות להגיש תביעה כספית בנוגע לשטחים אלו. החברה קדישא התנגדה למתווה המוצע. אינני מוצא לנכון להעמיק בעניין זה, אולם אבהיר, כי מאחר וסברתי שלא קיימות עוד מחלוקות מהותיות בין הצדדים לצורך דיון בתיק זה, זומנו הצדדים לישיבה נוספת, שהתקיימה ביום 4.10.2026. גם בישיבה זו לא השכילו הצדדים להגיע להסכמות ומכאן החלטתי בשתי הבקשות התלויות ועומדות. 18. אדון תחילה בבקשה לתיקון כתב התביעה ובהמשך, בבקשה לסילוק התביעה. ככלל, בית המשפט ייעתר לבקשה לתיקון כתב טענות, ככל שיתברר שהתיקון דרוש לצורך בירור המחלוקות בין הצדדים והוא ייעתר לבקשה, ביתר קלות, בשלבים מוקדמים של התביעה. בתי המשפט נהגו בגישה ליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות אולם, גם תחת משטר תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, לא היה מדובר בהיתרים גורפים. בעת בחינת בקשה לתיקון כתב טענות, היה על בית המשפט לבחון את השלב בו היא מוגשת, הסיבה להגשתה באופן כללי והסיבה להגשתה באיחור מקום בו ההליך נמצא בשלב מתקדם. לצד הפסיקה הליברלית בתיקון כתבי טענות עמדו בתי המשפט על גורמים נוספים שעל בית המשפט לשקול, בעת דיון בבקשה לתיקון כתב תביעה. למשל, אם יש בתיקון כדי לקפח את הצד שכנגד או שמא, הבקשה הוגשה שלא בתום לב (ראה רע"א 1118/06 סימי הראש נגד מדינת ישראל (2.7.2006) ובש"א (מחוזי-י"ם) 3815/08 KAYEMA-ICII שותפות בלתי רשומה ואח' נגד BABCOCK & BROWN ואח' (6.05.2009)). בנוסף, קיימת דרישה לבחון האם תיקון כתב התביעה עולה בקנה אחד עם "טובת כלל ציבור המתדיינים", שעה שבית המשפט יאלץ להקדיש לתביעה זו זמן שיפוטי מוגזם, על חשבונם של מתדיינים בתיקים אחרים (רע"א 10005/08 צאלח צויר נגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (29.3.2009)). תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 קובעת, כי "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג." הוראות התקנות החדשות משקפות מידה גבוהה יותר של הקפדה על עמידה בסדרי הדין, ובמסגרתן תהיה ידו של בית המשפט קפוצה יותר, ככל שמדובר בבקשות לתיקון כתבי טענות (רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נגד דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ, רע"א 8892/20 פורטמן נגד צורי שי ואחזקות מבנים בע"מ ורע"א 9440-05-25 ארפל אלומאיר בע"מ נגד יעקבי יוניברסל ייזום והשקעות בע"מ (8.4.2021)). הקפדנות אינה שרירותית. בית המשפט העליון הבהיר, כי היא מעודדת התנהלות דיונית ראויה, משפרת את הוודאות של הצדדים המתדיינים, שיכולתם להסתמך על יריעת המחלוקת הקיימת גדלה ומשקפת את הגישה העקרונית העולה מהתקנות החדשות, לפיה יש להקפיד עם בעלי דין על קיום ההוראות הפרוצדורליות הקבועות בתקנות, על מנת להבטיח כי הליכים אזרחיים יתנהלו ביעילות ובענייניות, לטובת כלל ציבור המתדיינים (ראה רע"א 9440-05-25, לעיל, פסקה 10 לפסק הדין). הדברים נכונים בפרט, באותם מקרים בהם ניתן היה בהשקעה סבירה ובמיומנות ראויה לכלול את התיקון המבוקש כבר במסגרת כתב הטענות המקורי (ראה רע"א 8908/21 שומרי משקל בע"מ נגדWEIGHT WATCHERS INT. INC. (7.2.2022), רע"א 3510/21 נצר נגד קונפינו (25.8.21), רע"א 7521/21 VERSO AMERICA LLC נגד אופטיקנה האופטיסטור הראשון בע"מ (24.11.2021) ורע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נגד ביטוסי בע"מ (13.9.2022)). בנוסף, יש לבחון האם הבקשה עומדת בעקרונות היסוד המפורטים בחלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי. כך, למשל, תקנה 5, שהוראותיה מהוות חלק מעקרונות היסוד לאורן מופעלות התקנות, מעגנת את הכלל לפיו על בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעל הדין ובין האינטרס הציבורי, הכולל קיום הליך צודק, מהיר ויעיל, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות ומניעת שימוש לרעה בהליכי משפט (רע"א 9440-05-25, לעיל, רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נגד דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ (13.7.2022) ורע"א 4843/24 יאס מיקי ובנו בע"מ נגד נוקדים (אל דוד) כפר שיתופי בע"מ, פסקה 19 (16.7.2024)). 19. בענייננו, דין הבקשה לתיקון כתב התביעה להתקבל באופן מצומצם בלבד ולהידחות ברובה, ממספר נימוקים. ראשית, הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה, באיחור, ביום 8.10.2025, כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה, ושעה שחוות הדעת הוגשה כבר ביום 7.8.2025. בנוסף, התובעת לא צירפה לבקשה תצהיר, למרות שהבקשה כוללת עובדות, חלקן מהותיות. בנוסף, התובעת לא צרפה לבקשה טיוטת כתב תביעה מתוקן, היא לא פרטה את הסעד הכספי (המבסס, למשל, סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בה) או ראשי הנזק שהיא מבקשת להוסיף ואף לא צרפה חוות דעת שמאי שתכמת את הסעד הכספי המבוקש, בגין השימוש בשטח התפוס. הבקשה לתיקון כתב התביעה, שהוגשה באיחור, חסרה פרטים ומסמכים מהותיים ולמעשה, הנתבעת מבקשת שינתן לה "שיק פתוח" לתיקון כתב התביעה. די בכל אלה כדי לדחות את הבקשה. שנית, המצב העובדתי בשטח קבוע מזה שנים רבות, וידוע היטב לתובעת, לכל הפחות משנת 2021 (ראה סעיף 9 ונספח 3 לכתב התביעה). התובעת ידעה כי חלק מהשטח תפוס ושימש לקבורת נפטרים והיה לה ברור, אף לשיטתה, שלא ניתן יהיה לפנותם, ולכל הפחות קיים קושי אמיתי לפנותם. למרות זאת, היא בחרה במודע לדרוש פינוי הקברים, ולא סעד של פיצוי כספי. בד בבד, היא גם נמנעה מלצרף מלכתחילה את יורשי הנפטרים הקבורים במקום, שלכל הפחות מהווים צד מעוניין שיש לשמוע עמדתו ולמעשה, הסעד החריג הקיצוני הנדרש, שמשמעו פינוי הקברים משטחי הפלישה, מופנה אליהם. לו רק מסיבה זו, התובעת אינה זכאית לסעד של סילוק יד ופינוי בנוגע לשטח התפוס בקברים. בזהירות הראויה, ומבלי לקבוע מסמרות, למקרא המסמכים שצרפה להודעה מיום 5.2.2026, לא ניתן גם לשלול על הסף כי מדובר בתביעה שמטרתה לדחוק את העיריה ליתן לה שטחים אחרים, במקום אחר. לא לשם כך מגישים תביעה. בדומה, כל המידע הנוגע לעיריית חיפה היה ידוע לתובעת זמן רב טרם הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה. העיריה לא מחזיקה בשטח, היא לא פלשה לשטחה של התובעת ואין בין הסכם החכירה הראשית לבין סילוק יד או פיצוי התובעת ולא כלום. לא לשווא נמנעה התובעת מלצרף את העירייה כנתבעת ישירה בכתב התביעה המקורי, כמו גם בכתב התביעה המתוקן הראשון. שלישית, אין חולק, כי לא קיימת לתובעת זכות אוטומטית לתקן את התביעה עם הגשת חוות דעת המומחה. בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 אין הוראה המקבילה לתקנה 136 לתקנות הישנות, שאפשרה תיקון אוטומטי של כתב טענות בתוך 15 ימים מיום קבלת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. יש לציין בעניין זה, כי גם לפי תקנה 136 לתקנות הישנות, הרשות לתקן את כתב הטענות, ללא צורך בנטילת רשות מבית המשפט, הוגבלה לתיקונים שנדרשו לאור האמור בחוות הדעת. משמע, התיקון המבוקש צריך להיות קשור לחוות הדעת ולמטרה של קיום הליך שיפוטי ראוי ואין מדובר בזכות להוסיף טענות שאינן נובעות מחוות הדעת או לבצע "מקצה שיפורים" כללי (ראה רע"א 2540/16 פלוני נגד מדינת ישראל - המרכז הרפואי ע"ש שיבא (26.6.2016). בדומה, בקשה לתקן כתב תביעה מכח תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעילתה חוות דעת המומחה (כבענייננו), צריכה להיות קשורה לחוות דעת המומחה. הגשת חוות דעת המומחה כשלעצמה אינה עילה לתיקון כתב התביעה. יתירה מזאת, גם כאשר עסקינן בתיקון נוכח ממצאי חוות דעת מומחה בית המשפט, מוטל על בעל הדין לבקש רשות מבית המשפט. בענייננו, מעבר להתאמת שטחי הפלישה לאמור בחוות דעת המומחה, התובעת מבקשת לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת סעד כספי חדש וצירוף העירייה כנתבעת ישירה, עניינים שאינם קשורים כלל לממצאי חוות הדעת. אמנם, זכותה לבקש תיקון כתב התביעה כאמור, אלא שבחינת בקשתה בעניינים אלו שונה וחוסה תחת שיקולים אחרים. רביעית, מעבר לאמור לעיל, יש להוסיף ולבחון את השיקולים הנוגעים לאופן ניהול התביעה, שיבוש ההליך, סרבולו והארכתו, כאשר למעשה, עותרת התובעת להתחיל את ההליך מחדש, בין היתר משום שבכוונתה להוסיף סעד כספי חדש, ונתבעת נוספת (ראה בר"ע (מחוזי-חיפה) 196/06 מירופלסקי אלכסנדר נגד וולובסקי אנטולי ואח' (19.2.2006)). תיקון כתב התביעה באמצעות הוספת סעד כספי (שכאמור, לא ניתן לגביו פירוט ולא ידוע אם הוא בכלל בסמכותו העניינית של בית משפט זה) ידרוש סבב חדש של הגשת כתבי טענות, הליכים מקדמיים והגשת חוות דעת מומחים וסביר להניח גם מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט בהמשך. משמעות הדברים, הלכה למעשה, היא ניהול מחדש של תביעה חדשה. לא יעלה על הדעת שהתובעת תנסה מזלה בבית המשפט, תשנה את התביעה מקצה אל הקצה ותחל את ההליך מחדש. בניגוד לטענת התובעת, לא מדובר "בשלב מקדמי מאד" של ההליך. התביעה תוקנה פעם אחת, הוגשו כתבי הגנה ואף הודעה לצדדים שלישיים. נוכח גדר המחלוקת, הגישו הצדדים חוות דעת מודדים מומחים ולאור הפערים ביניהן, מונה מומחה מטעם בית המשפט, נשלחו אליו שאלות הבהרה ולמעשה, נראה כי שטחי הפלישות (ההדדיות) אינם עוד במחלוקת. מאחר והתובעת לא זכאית לסעד של פינוי הקברים, ולו רק לאור העובדה שלא צרפה לאורך שנתיים את היורשים, וממילא התובעת אף חזרה בה, ובצדק, מדרישתה לסעד זה (הגם שניתן להבין מטיעוניה, כי התנתה זאת בהסכמה מראש שתינתן לה זכות להגיש תביעה כספית), כל שנותר בתביעה הוא לסמן את גבול החלקות, לפי חוות דעת המומחה, והצדדים ישיגו כל אחד החזקתו בקרקע לגבול חלקו (למעט הקברים). אם חפצה התובעת בפיצוי בגין השטחים שבבעלותה בהם קיימים קברים, עליה לפתוח בהליך חדש ובמקרה כזה, יעמדו לנתבעות טענותיהן. 20. סיכומה של נקודה זו, לאור התנהלות התובעת והנימוקים המפורטים לעיל, אין מקום לאפשר לה לתקן את התביעה, למעט התאמת השטחים המפורטים בה לאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט. לצורך כך, אין צורך בהגשת כתבי טענות מתוקנים ודי בהודעת התובעת, כי היא מתאימה את השטחים בכתב התביעה לשטחים שנקבעו בחוות דעת המומחה. 21. במסגרת הבקשה לסילוק התביעה פרטה החברה קדישא את השתלשלות העניינים בתיק מנקודת מבטה. ב"כ החברה קדישא צטט מתוך מכתבו של ב"כ התובעת מיום 12.2.2025, שצורף להודעה שהוגשה ביום 20.3.2025, לפיו נהיר לתובעת כי לא ניתן יהיה לפנות את הקברים. נטען, כי למרות שנהיר היה לתובעת כי התביעה לסילוק יד מחייב פינוי קברי הנפטרים, היא לא צרפה לכתב התביעה את קרובי הנפטרים כצדדים שעלולים להיפגע מתביעתה. לטענת החברה קדישא, במסגרת מכתב זה התבררה המטרה האמתית שלשם השגתה הוגשה התביעה - לקבל מהעירייה שטח הגובל בבית הספר של התובעת בקריית אליעזר. חברה קדישא טענה, כי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט אשרה ששני הצדדים התייחסו לקו עצי הברוש כאל קו הגבול בין החלקות, ולא חרגו ממנו, ובך נסתרה טענתה הכוזבת של התובעת, כאילו חברה קדישא פלשה ביודעין למקרקעין. עוד נטען, כי מנספח א' בחוות דעת המומחה עולה, שאין באפשרות חברה קדישא להוסיף קבורה בשטחים מושא התביעה מאחר וכל מקומות הקבורה נוצלו (למעט מקומות הקיימים לצורך קבורת מכפלה) ולכן, אין סיבה למתן צו מניעה קבוע, כאמור בכתב התביעה. לטענת החברה קדישא מתקיימות בנסיבות העניין הוראות סעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ה - 1968, לפיהן "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם לנזק או אי נוחות לאחר", זאת כאשר התובעת עצמה הודתה במכתבה מיום 12.2.2025, בתוצאה הבלתי אנושית של תביעתה. לפיכך, עתרה החברה קדישא לדחות את התביעה. 22. בתגובתה, פרטה התובעת את השתלשלות העניינים מנקודת מבטה. לטענתה, מדובר במקרקעין מוסדרים והרישום שלהם מהווה ראיה חותכת לתכנם, לפי סעיף 125 לחוק המקרקעין. מדובר בזכויות קניין ואין שום הצדקה לגזול משטחה ולפגוע בקניינה, אף לצורך מטרה חשובה של קבורת מתים. לטענתה, בכל הנוגע לשטחי הסגת הגבול שפנויים מקברים, הרי שבוודאי לא צריך לדחות את התביעה, אלא לקבלה בפסק דין חלקי בהתאם. באשר לשטחי הסגת הגבול עליהם נבנו שלא כדין קברים ומאחר וניסיונות התובעת למצוא פתרון בדבר חילופי שטחים נתפס בעיני חברה קדישא כ"סחיטה באיומים", עומדת התובעת על תביעתה לפינוי ולסילוק יד הנתבעים משטחים אלה שבבעלותה וש"תתכבד הנתבעת להעתיק את הקברים למקרקעין שבבעלותה" (כאמור, נראה כי מאז תגובתה שינתה התובעת עמדתה בעניין זה) ולא תמשיך למכור שטחי מקרקעין שהיא יודעת שאינם שייכים לה. התובעת הוסיפה, כי לפי ההלכה הפסוקה השימוש בסעיף 14 לחוק המקרקעין יעשה בצורה מצומצמת ובמקרים חריגים ונדירים, וכי עניין זה מחייב שמיעת ראיות ולא ניתן להכריע בו במסגרת המצומצמת של בקשה לסילוק על הסף. 23. סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו הקלושה, שהתובע יזכה בסעד המבוקש. לכן, כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תסולק התביעה על הסף. עם זאת, מקום בו אפילו יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות אשר פרש בכתב התביעה, הוא לא יזכה בפסק הדין או בסעד הנדרש, יש למחוק את כתב התביעה על הסף בהעדר עילה (ראה ע"א 693/83 שמש נגד רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671, ע"א 35/83 חסין נגד פלדמן, פ"ד לז(4) 721, ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נגד מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007), ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נגד פרופ' חיים אילתה, פ"ד מה(4) 18 וע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נגד דובק בע"מ, פ"ד סה(1) 144). תכלית הוראה זו היא למנוע דיוני סרק והוצאת משאבי ציבור לשווא בניהול תביעות שאין להן שחר. בנוסף העדר העילה צריך להיות גלוי וברור על פניו, מכתב התביעה עצמו, ללא חקירה ודרישה בעובדות (ע"א 35/83, לעיל, בעמ' 724). כאמור, התובעת נמנעה מלכתחילה לצרף את יורשי הנפטרים הקבורים במקום, למרות שהם צד מעוניין, שכן סעד סילוק היד ופינוי שטח הפלישה משמעו, בין היתר (אם לא בעיקרו), פינוי הקברים בשטח הפלישה. לפיכך, גם אם תוכיח התובעת תביעתה, לא תהא זכאית לסעד של סילוק יד בחלק הקרקע התפוס בקברים. מטעם זה בלבד, דין התביעה לסילוק יד ופנוי שטח הפלישה בנוגע לשטחים התפוסים בקברים, להימחק (ראה בעניין זה, בין היתר, ע"א (מחוזי-חיפה) 14820-05-20 חברה קדישא חסדי אמת אור יהודה בע"מ נגד האפוטרופוס הכללי (8.12.2020)). אוסיף, למעלה מן הצורך, כי גם אם היה נקבע, שקיימת לתובעת זכות להשבת הקרקע, זכות זו אינה כוללת באופן אוטומטי זכות לפינוי הקברים. בעניין זה יש לבחון שיקולים נוספים, כגון כבוד המת, זכויות המשפחה, האינטרס הציבורי ומידתיות הפינוי. הליך זה נערך בפני הגורם המנהלי המוסמך לפי תקנות בריאות העם (קבורה מחדש), 1941, לאחר הצגת תשתית עובדתית ותכנונית מתאימה. מנגד, אין מקום לסלק את התביעה בהתייחס לשטחי הפלישה הפנויים. בעניין זה קיימת לתובעת עילת תביעה טובה ובמידה ותוכיח תביעתה, תהיה זכאית לקבל את הסעד הנדרש. בדומה, תהיה זכאית לסעד של צו מניעה, שיאסור העמקת הפלישה בשטחה. לא מצאתי מקום לסלק את התביעה מכח הטענה של שימוש לרעה בהליכי משפט או מכח סעיף 14 לחוק המקרקעין, הדורשת שמיעת ראיות וחורגת מהדיון בבקשה לסילוק על הסף. סיכומה של נקודה זו - דין התביעה להימחק, ככל שהיא נוגעת לסעד סילוק היד ופינוי בהתייחס לשטחי הפלישה בהם מצויים קברים (שטחי הפלישה המדוייקים יוכרעו בפסק הדין על בסיס ראיות או הסכמה של הצדדים). 24. לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה, למעט התאמת השטחים המפורטים לאמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. כאמור, לצורך כך, אין צורך בהגשת כתבי טענות מתוקנים ודי בהודעת התובעת, כי היא מתאימה את השטחים בכתב התביעה לשטחים שנקבעו בחוות דעת המומחה. ב. אני מוחק את התביעה, ככל שהיא נוגעת לסעד סילוק היד והפינוי בהתייחס לשטחי הפלישה בהם מצויים קברים בלבד (שטחי הפלישה המדוייקים יוכרעו בפסק הדין על בסיס ראיות או הסכמה של הצדדים). 25. נראה כי הלכה למעשה, אין בפי הצדדים השגות על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. למען הסדר הטוב, הצדדים יודיעו עד ליום 5.11.2026, האם יש להם השגות על חוות דעת המומחה או שמא הם מקבלים אותה. 26. אין צו להוצאות. המזכירות תמציא העתקים מההחלטה לצדדים.