ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4156/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
העותר : מריו דימיטרוב
נגד
המשיב : משרד הפנים
התנגדות למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
א' באב התשס"ב ( 10.07.2002 )
בשם
העותר : עו"ד ירון אופק
בשם
המשיב : עו"ד דינה זילבר
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
1.העותר הוא אזרח זר. הוא נישא (ב1997-) בישראל (ב"נישואי פראגוואי") לאזרחית ישראלית. לבני הזוג נולדה (ב1998-) בת. הם חיים בישראל. העותר פנה בבקשה לקבל אזרחות ישראלית. במסגרת תקופת מבחן "מדורגת" ניתנה לו אשרת תושב ארעי משנה לשנה. היחסים בין בני הזוג התערערו. אשת העותר פנתה למשרד הפנים (בפברואר 2000) וביקשה לבטל את ההליך המדורג לבעלה. היא ציינה כי הם נפרדו ובכוונתה להתגרש ממנו. אשת העותר הגישה תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה, וניתן בה פסק דין. בני הזוג טרם התגרשו.
2.עניינו של העותר נידון (ב24.1.2001-) על ידי המשיב. הוחלט להאריך את אשרת ישיבת הארעי שלו בישראל עד לגירושיו מאשתו. על רקע זה פנה העותר לבית משפט זה. הוא מבקש כי נורה להעניק לו אזרחות ישראלית, וכי נצווה על המשיב להימנע מגירושו מישראל. בתשובתו מציין המשיב, כי לאור הקרע ביחסים שבין בני הזוג אין יסוד לבקשתו לקבל אזרחות ישראלית. מדיניותו של המשיב הינה כי "מתן אזרחות ישראלית לבני זוג זרים של אזרחים מותנית, בין השאר, בקשר תקף ואמיתי". זאת ועוד: דבר היותו של העותר אב לאזרחית ישראלית, אין בו כדי להעניק לו אשרה לישיבת קבע בישראל. המדיניות בסוגיה זו הינה, "שלא ליתן לזרים אשרות לישיבת קבע בישראל, אלא במקרים חריגים ומשיקולים מיוחדים". יחסו של העותר לבתו הקטינה אינו מקים נסיבות הומניטריות יוצאות דופן שיש בהן כדי להצדיק מתן אשרה לישיבת קבע בישראל. בהקשר זה מדגיש המשיב שהעותר אינו מגדל את ילדתו והיא נמצאת ברשות האם. התא המשפחתי התפרק, ובין בני הזוג לא מתקיים כל קשר. המשיב מציין, עם זאת, כי יהא מוכן לאפשר לעותר, אם ירצה בכך, אשרות ביקור "נדיבות" על מנת שיוכל לבקר את בתו מעת לעת.
3.העתירה שבפנינו מעוררת שתי שאלות נפרדות. האחת , הזכאי העותר להמשיך ב"מבחן המדורג" אשר יוביל אותו, בסוף התהליך, לקבלת אזרחות ישראלית; השניה , האם זכאי העותר - גם אם לא תהא לו אזרחות ישראלית - לרכוש מעמד של תושב קבע בזכות אזרחותה של בתו. ביום 10.7.2002 דחינו את העתירה. עתה הגיעה עת הנימוקים. נפתח בשאלת האזרחות ולאחר מכן נפנה לשאלת המעמד של תושב קבע. נדון בכל אחת משתי שאלות אלה בנפרד.
4.רכישת אזרחות בישראל מכוח נישואין מוסדרת בשני דברי חקיקה: סעיף 4ב' לחוק השבות, תש"י1950- (להלן - חוק השבות) וסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב1952- (להלן - חוק האזרחות). על פי הוראת סעיף 4ב' לחוק השבות, הזכויות המוקנות ליהודי על פיו מוקנות גם לבן זוגו הלא יהודי. בן הזוג זוכה, איפוא, לשבות ומכוחה גם לאזרחות ישראלית (סעיף 2). הוראה זו אינה מסייעת לעותר, שכן זר שנישא לאזרח ישראל, אינו בא בגדר הוראת סעיף 4ב' לחוק השבות, ואינו זכאי לאזרחות ישראלית מכוח שבות (ראו בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נג(2) 728; להלן - פרשת סטמקה ). הזכאי העותר לאזרחות מכוח התאזרחות?
5.חוק האזרחות קובע כי אזרחות ישראלית נקנית, בין השאר, מכוח התאזרחות לפי הסעיף 5 עד 8 לחוק (סעיף 1 לחוק האזרחות). סעיף 5(א) לחוק האזרחות קובע התנאים בהם יכול בגיר לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות. תנאים אלה הם:
" התאזרחות
5.(א) בגיר שאיננו אזרח ישראלי יכול לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אם נתקיימו בו תנאים אלה:
(1) נמצא בישראל;
(2) היה בישראל שלוש שנים מתוך תקופת חמש שנים שקדמה ליום הגשת בקשתו;
(3) זכאי לשבת בישראל ישיבת-קבע;
(4) השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה;
(5) יודע ידיעת-מה את השפה העברית;
(6) ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שיחדל מהיות אזרח-חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי".
סעיף 5(ב) לחוק האזרחות מוסיף וקובע:
"מי שביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף קטן (א) יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת התאזרחות".
הוראה זו אינה חלה בעניינו של העותר, ולו מן הטעם שלא נתקיים בו התנאי הקבוע בסעיף 5(א)(3) לחוק האזרחות, הדורש כי המבקש להתאזרח זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע.
6.הזכאי העותר להתאזרח בישראל מכוח הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות? הוראה זו קובעת:
"בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי... יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)".
הוראה זו מקילה על תהליך ההתאזרחות של בן זוג של אזרח ישראלי. ההקלה מתבטאת בכך שבן הזוג אינו צריך לקיים את התנאי הקבוע בסעיף 5(א) לחוק האזרחות. עם זאת, הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות אינה מעניקה לבן הזוג של האזרח הישראלית אזרחות "אוטומטית" מכוח הנישואין. עדיין עומדת בתוקפה הוראת סעיף 5(ב) לחוק האזרחות, החלה גם בהתאזרחות של בן זוג, לפיה נתונה שאלת ההתאזרחות לשיקול דעתו של שר הפנים ("אם ראה זאת לנכון") (ראו בג"ץ 754/83 רנקין נ' שר הפנים , פ"ד לח(4) 113, 116; להלן - פרשת רנקין ; פרשת סטמקה , עמ' 765). שיקול דעת זה רחב הוא. עם זאת, אין הוא בלתי מוגבל. האם הופעל שיקול דעת זה כדין במקרה שלפנינו?
7.ביסוד גישתו של שר הפנים מונחת התפיסה, כי מתן אזרחות ישראלית לבן זוג זר של אזרח מותנית, בין השאר, בקשר נישואין תקף ואמיתי. מקום שבו קשר הנישואין בין בני הזוג פקע למעשה - גם אם לא להלכה - והתא המשפחתי נמצא בשלבי פירוק, אין יסוד לקבלת אזרחות ישראלית מכוח אזרחותו של בן הזוג הישראלי. בהחילו גישתו זו למקרה שלפנינו סבר שר הפנים, כי אין מקום להמשיך בטיפול בבקשת ההתאזרחות של העותר מכוח אזרחותה של אשתו, שכן קשר נישואים זה התפרק הלכה למעשה. האם שיקול זה הוא כדין? לדעתי, התשובה היא בחיוב. גישתו של חוק האזרחות, לפיה ניתן להגמיש את התנאים להתאזרחות מקום שבן זוגו של המבקש להתאזרח הוא אזרח ישראל, מבוססת על הרצון לשמור על שלמות התא המשפחתי, ועל הצורך למנוע פיצול אזרחותם של מרכיביו (ראו פרשת רנקין , עמ' 117; פרשת סטמקה , עמ' 788). מקום בו התא המשפחתי התפרק הלכה למעשה, בני הזוג חיים בנפרד, והם מנהלים הליכים לגירושין, שוב לא קיים הטעם המונח ביסוד ההקלה בהתאזרחות שנותן חוק האזרחות לבן זוג זה של אזרח. מטעם זה, הנני סבור כי בדין החליט המשיב - שעה שנודע לו על פירוק התא המשפחתי - לדחות את בקשתו של העותר לקבל אזרחות ישראלית מכוח נישואיו לאזרחית ישראלית.
8.הזכאי העותר למעמד של תושב קבע לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952- (סעיף 2(א)(4))? אכן גם אם בדין החליט שר הפנים שלא להעניק לעותר אזרחות ישראלית, עדיין קמה ועומדת השאלה, האם בדין החליט שלא להכיר במעמדו של העותר כתושב קבע. כידוע, אזרחות לחוד ותושבות קבע לחוד. עניין לנו בשיקולים שונים הנערכים על פי חוקים שונים. כידוע, מוענק לשר הפנים שיקול דעת רחב, אם להכיר במעמדו של מי שאינו אזרח הנמצא כדין בישראל המבקש להעניק לו מעמד של תושב קבע (ראו בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים , פ"ד מו(4) 505, 520; להלן - פרשת קנדל ). בכך בא לידי ביטוי העקרון - המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות - כי למדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה. אין לו לזר זכות לבוא לארץ אם כתייר ואם כתושב (ראו בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים , פ"ד כז(1) 113). אין טענה בפי העותר - ואילו היתה לו, לא היה בה ממש - כי עצם שהותו בישראל או נישואיו (הכושלים) עם אזרחית ישראלית, מעניקים לו לאלתר זכות לישיבת קבע. "הכל יסכימו, כי בן הזוג הזר אינו זכאי - ולא יהיה זה ראוי כי יהיה זכאי - לקבל לאלתר זכות לישיבת קבע... המדינה זכאית - כמקובל בעולם כולו - לבקרה ולפיקוח על הליכי הקניית זכויות לבן הזוג הזר" ( פרשת סטמקה , עמ' 788). במסגרת זו, רשאי שר הפנים לקבוע כי עם כשלון חיי הנישואין וסיומו הקרוב של קשר הנישואין, "תמנע מבן הזוג הזר הזכות לישיבת קבע, עד כמה שזכות זו מבקשת לינוק את כוחה מקשר הנישואין עצמו". אכן, העותר אינו מבסס את טענתו למעמד של תושב קבע על קשר הנישואין. טענתו הינה, כי זכותו זו באה לו בשל בתו הקטינה, שהינה אזרחית ישראלית. מבקש הוא להיות בקרבת בתו. אף שהקשר המשפחתי המשולש התפרק, הרי יחסיו עם בתו טובים הם וחמים, ומבקש הוא שלא לפגוע ביחס זה. מה דינה של טענה זו?
9.עמדתו של המשיב הינה, כי רק במקרים חריגים, בהם מתקיימות נסיבות הומניטריות יוצאות דופן, יש בהורותו של זר לקטין שהוא אזרח ישראל, כדי להצדיק להעניק לו מעמד של תושב קבע (ראו בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים , פ"ד נא(1) 15). לדעת המשיב, נסיבות מיוחדות אלה אינן מתקיימות במקרה שלפנינו. עם זאת, המשיב מוכן לאפשר לעותר, אם ירצה בכך, אשרת ביקור "נדיבות" על מנת שיוכל לבקר את בתו מעת לעת. האם שיקול זה הינו כדין? לדעתי, התשובה היא בחיוב. כבר בפרשת קנדל נפסק כי "מקומו של קטין אצל הוריו, באשר יישבו הם, שם יישב הוא, ולא להיפך. קטין תלוי בהוריו ואין הוריו נתלים בו" ( שם , עמ' 518). על כן, ועל דרך העיקרון, אין באזרחות של הבת כדי להעניק מעמד של תושב קבע לאביה הזר. עם זאת, ייתכנו כמובן מקרים הומניטריים אשר יחייבו סטייה מעיקרון זה. נחה דעתי, כי במקרה שלפנינו אין מתקיימים נתונים מיוחדים אלה. הבת מצויה אצל אימה. אין העותר מגדל את בתו. לעותר נתונה האפשרות לבקר את הבת. כל אלה אין בהם ליצור אותו צורך הומניטרי מיוחד שיש בו כדי להצדיק סטייה מהעקרון הבסיסי.
העתירה נדחית.
ה נ ש י א
השופט מ' חשין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, ה' באלול התשס"ב (13.8.2002).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט ת