פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
8425/13
בג"ץ
7385/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
העותרים בבג"ץ 8425/13:
1. זרי גבריסלאסי
2. טדרוס הבטהמרים
3. המוקד לפליטים ולמהגרים
4. האגודה לזכויות האזרח בישראל
5. א.ס. ף. ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל
6. קו לעובד
7. רופאים לזכויות אדם – ישראל
8. המרכז לקידום פליטים אפריקאים
נ ג ד
המשיבים בבג"ץ 8425/13:
1. הכנסת
2. שר הפנים
3. שר הבטחון
4. השר לבטחון פנים
5. היועץ המשפטי לממשלה
בקשה למתן צווי ביניים
בשם
העותרים:
עו"ד
עודד פלר; עו"ד ענת בן-דור; עו"ד אסף וייצן; עו"ד אסנת כהן
ליפשיץ; עו"ד אלעד כהנא; עו"ד נמרוד אביגאל; עו"ד יונתן ברמן
בשם
המשיבה 1:
עו"ד
ד"ר גור בליי
בשם
המשיבים 2-5:
עו"ד
יוכי גנסין; עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר; עו"ד רן רוזנברג
החלטה
1.
מונחת בפניי בקשה למתן צווי ביניים מטעם העותרים בבג"ץ 8425/13. העתירה מופנית כנגד תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסתננות).
רקע בתמצית
2.
בשנת 2012 התקבל בכנסת תיקון מס' 3 לחוק הסתננות, אשר הסדיר את אופן החזקתם במשמורת של מסתננים בלתי-חוקיים. בלב התיקון עמד סעיף 30א. סעיף זה קבע, בין היתר, כי ניתן להחזיק במשמורת מסתנן לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים.
במסגרת בג"ץ 7146/12 אדם נ' כנסת ישראל
(16.9.2013) בוטל סעיף 30א לחוק ההסתננות. זאת בעיקר לנוכח הפגיעה בכבוד האדם של המסתננים, אשר הסעיף מאפשר להחזיקם במעצר דה-פקטו תקופת זמן ממושכת ללא משפט.
בעקבות בג"ץ אדם נחקק תיקון מס' 4 לחוק ההסתננות. התיקון כלל נוסח מחודש של סעיף 30א, וקבע רף עליון של שנה להחזקת מסתנן במשמורת. כמו כן התווסף במסגרת התיקון פרק ד' לחוק ההסתננות, אשר מורה על הקמת מרכז שהייה בו ישהו מסתננים עד לגירושם מישראל. המרכז יהיה סגור בשעות הלילה (22:00 עד 6:00), ובשעות היום יחויב כל שוהה להתייצב שלוש פעמים במרכז לצורך רישום נוכחות.
העתירה והבקשה שבפניי
3.
העתירה בבג"ץ 8425/13 מופנית, כאמור, כנגד חוקתיותו של תיקון מס' 4. בתמצית, העותרים סבורים כי תיקון מס' 4 איננו עומד באמות המידה החוקתיות שנקבעו בבג"ץ אדם . החזקה במשמורת, אפילו עד לרף עליון של שנה (ולא 3 שנים), והקמת מרכז שהייה – אינם מתיישבים, לדעת העותרים, עם עקרונות בג"ץ אדם .
4.
יחד עם העתירה התבקשו גם ארבעה צווי ביניים. המשמעות המעשית של מכלול הצווים היא הקפאתו של תיקון מס' 4 לחוק ההסתננות, וזאת על מנת למנוע את הפגיעה שהתיקון מסב, לדעת העותרים, לזכויות היסוד של המסתננים.
באופן פרטני, העותרים מבקשים להקפיא את סעיף 30א לחוק ההסתננות שעניינו החזקה במשמורת ( הצו הראשון ); סעיף 32ד לחוק – שעניינו העברה למרכז שהייה ( הצו השני ); וסעיף 32כ לחוק – שעניינו הטלת סנקציות מנהליות על מסתנן שיפר את כללי ההתנהגות במרכז השהייה ( הצו הרביעי ). כמו כן מבוקש להשעות את תוקפן של הוראות השהייה שניתנו עד כה מכוח סעיף 32ד, לרבות אלו שניתנו כנגד עותרים 1-2 ( הצו השלישי ). יצוין כי, על פי החומר שבפניי, ניתנו עד כה כ-500 הוראות שהייה.
המשיבים מתנגדים לבקשה. לגישתם, אין הצדקה להקפיא במסגרת סעד זמני דבר חקיקה מורכב ומפורט, עוד בטרם נדונה העתירה לגופה. צוין גם כי ישנם הבדלים מהותיים בין תיקון מס' 3 – אשר בוטל בעיקרו בעניין אדם , לבין תיקון מס' 4 – כנגדו מופנית העתירה הנוכחית. מכיוון שכך אין לגזור באופן אוטומטי גזירה שווה מן הנפסק בעניין אדם לענייננו.
דיון והכרעה
5.
ככלל, יש לנקוט משנה זהירות כאשר עסקינן בבקשה לעכב את כניסתה לתוקף של חקיקה ראשית, וזאת כסעד זמני בעתירה, טרם נידון העניין לגופו ואף טרם ניתן צו על תנאי (ראו: בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל , פ"ד נט(2) 481, 749 (2005); בג"ץ 466/07 גלאון נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.1.2007)).
בענייננו, דין הבקשה להידחות אף לגופה. טענתם המרכזית של העותרים היא, שעל פי אמות המידה אשר נקבעו בבג"ץ אדם ביחס לתיקון מס' 3 – אף תיקון מס' 4 איננו חוקתי ודינו בטלות. העותרים, בהעלותם טענה זו, אינם מתעלמים מההבדלים בין תיקון מס' 3 לתיקון מס' 4, אך הם סבורים כי אין לכך נפקות מבחינה חוקתית. על פני הדברים, ומבלי שאדרש להכריע כבר כעת בעניין, נראה כי טענה מעין זו דורשת דיון מלא שאיננו מתאים להליך המקדמי הנוכחי בו אנו מצויים. גם אם יש קשר בין שתי העתירות – השאלות המשפטיות אינן זהות. נראה כי אין מקום - בשלב הדיוני הנוכחי - לבטל את ההבדלים בין תיקון מס' 3 לתיקון מס' 4. ויודגש שוב: אינני מכריע או מביע עמדה כאן בשאלה האם ההסדר שקבע המחוקק במסגרת תיקון מס' 4 עומד בבחינה החוקתית, למשל לאור הנפסק בעניין אדם . שאלה זו תעמוד מן הסתם במוקד הדיון בהמשך.
לנוכח זאת, סבורני כי אין מקום לקבל את הבקשה לצו הביניים הראשון והשני, אשר מכוונים נגד האדנים המרכזיים של תיקון מס' 4 – החזקה במשמורת והפעלת מרכז השהייה. מאותו טעם אף אין מקום להורות על מתן צו הביניים הרביעי. כאמור, צו זה מתמקד בסעיף 32כ, אשר מקנה לממונה על ביקורת הגבולות סמכות לנקוט בצעדים מנהליים כנגד מסתננים שיפרו את כללי מתקן השהייה. הקפאת סעיף 32כ תהפוך את הנוכחות במרכז השהייה להתנדבותית, ובכך תסכל במידה רבה את פעילותו של מרכז השהייה. מאחר ולגישתי אין להורות על הקפאת תיקון מס' 4, מן הטעמים האמורים, אף אין מקום להקפיאו בעקיפין באמצעות מתן צו הביניים הרביעי המבוקש. טעם זה כוחו יפה אף ביחס לצו הביניים השלישי, אשר עניינו שחרור מאות המסתננים המצויים כבר כיום במרכז השהייה.
טרם סיום אציין כי העותרים ביקשו להשיב לתגובה מטעם המשיבים. משהגעתי לתוצאה אליה הגעתי, ומן הנימוקים שפורטו, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה זו.
6.
לנוכח האמור, הבקשה למתן צווי ביניים נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בטבת התשע"ד (1.1.2014).
ש ו פ ט