פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
1018/12
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
אמיר וייס
נ ג ד
המשיבים:
1. תמיר מולקנדוף
2. מדינת ישראל - הנהלת בתי משפט
ערעור על החלטת כבוד הרשמת דנה כהן לקח מיום 22.1.2012 בבש"א 578/12
בשם המערער:
עו"ד סימה וייס (דרעי); עו"ד יגאל
חברוני
פסק-דין
1.
מונח
לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת
ד' כהן-לקח
, במסגרתה נדחתה השגה על החלטת
מזכירות בית משפט זה, שלא לקבל לרישום בקשה לדיון נוסף על החלטת המשנה-לנשיא
א' ריבלין
בע"א 9391/11.
2.
בין המערער
למשיבים מתנהל הליך אזרחי בבית משפט השלום בירושלים (ת.א 10990/01). במסגרת ההליך,
הגישו המשיבים בקשת פסלות שופט שנדחתה על ידי בית משפט השלום. ערעור על החלטת
הפסלות שהוגש לבית משפט זה, התקבל ביום 28.12.2011 על ידי המשנה-לנשיא
א' ריבלין
(ע"א 9391/11, להלן: "
ערעור הפסלות
"). המערער
ביקש להגיש בקשה לדיון נוסף על ערעור הפסלות, אולם משזו לא נתקבלה על ידי מזכירות
בית המשפט, הגיש הוא בקשה לעיון חוזר בערעור הפסלות. ביום 16.1.2012 דן
המשנה-לנשיא בבקשה ופסק כדלקמן:
"בפועל, [המערער] מבקש לקיים דיון נוסף
בפסק-הדין. אם לכך התכוון, לא הוגשה הבקשה כנדרש (וזאת עוד טרם שנדרשנו לשאלה אם
ניתן לקיים דיון נוסף על פסק דינו של בית-המשפט העליון בשבתו כדן יחיד). בנוסח
ובדרך בה הוגשה הבקשה, אין מנוס מאשר לדחותה" (להלן: "
ההחלטה הנוספת
").
באותו היום
הגיש המערער בקשה נוספת לדיון נוסף בערעור הפסלות, שנדחתה אף היא על ידי מזכירות
בית המשפט. נוכח האמור הגיש המערער השגה על החלטת המזכירות. ביום 22.1.2012 דחתה
כב' הרשמת את ההשגה, בקבעה כי נוכח ההלכה הפסוקה, לא ניתן לעתור לדיון נוסף ביחס
להחלטה או פסק דין שנתן בית המשפט העליון בדן יחיד (בש"א 578/12). מכאן הערעור
שלפני.
3.
לטענת
המערער, שגתה כב' הרשמת בדחותה את ההשגה. נטען כי מהחלטתו הנוספת המשנה-לנשיא
בבקשה לעיון חוזר, עולה כי ניתנה לו רשות להגיש את הבקשה, ולא נקבע בהחלטה שהדבר
אינו אפשרי. במובן זה, החלטת המזכירות וההחלטה בהשגה סותרות את החלטת המשנה-לנשיא,
ואין הן יכולות לעמוד. נטען שהותרת המצב כפי שהוא סותמת את הגולל על פיתוח המשפט
ביחס לסוגיות פסלות שופטים. נטען כי מאחר וקיימת לבית המשפט העליון סמכות לדון
בערעור פסלות שופט במותב תלתא, הרי שניתן ללמוד מכך שקיימת סמכות לקיום דיון נוסף,
אף אם בפועל ישב בדין רק שופט אחד. הוסף כי בית משפט זה סטה בעבר מלשון החוק כאשר
אישר קיום דיון נוסף על החלטת הרכב שמספרו שונה משלושה שופטים, וכי יש מקום לבחינה
מחודשת ביחס לדיון נוסף בהחלטת דן יחיד.
4.
דין הערעור
להידחות. סעיף 30(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984 מורנו כדלקמן:
"ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי
הוא
להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או
יותר".
בית משפט זה חזר ופסק לא אחת כי אין
מקום לקיום דיון נוסף בהחלטות שניתנו על ידי דן יחיד (וראו למשל
:
דנ"א 6707/95
לביא נ' בנק הפועלים בע"מ
,
פ"ד מט(5) 155; דנ"פ 3282/95
בסין נ'
מדינת ישראל
(20.02.2007); בש"א 9254/06
אמיר
נעימי נ' בנק
למסחר בע"מ
(12.11.2006)).
אין
בידי לקבל את אופן קריאת המערער בהחלטתו הנוספת של המשנה-לנשיא. אין בהחלטה זו כדי
לשנות מההלכה הפסוקה של בית משפט זה, אשר נתקבלה בהרכב מורחב של אחד-עשר שופטים,
כשדעת הרוב מונה שמונה מהם (ראו בש"א(י-ם) 1481/96
רות נחמני נ' דניאל נחמני
, פ"ד מט(5) 598). בל נשכח כי על אף דעת המיעוט שנשמעה
שם ביחס לפרשנות הרחבה שניתנה על ידי דעת הרוב לסעיף 30 לחוק בתי המשפט - לפיה אף
אם המותב המקורי שדן בתיק היה גדול משלושה שופטים, ניתן יהא לקיים דיון נוסף בהרכב
מורחב יותר - הרי שלא הייתה מחלוקת כי אין מקום להרחיב פרשנות זו אף לדיון נוסף על
החלטה
שנתקבלה בדן יחיד. פשיטא בעיני שלא ניתן להכניס לתוך הסעיף מה שאין בו, או ליתר דיוק – להתיר מה שאסור בו. סעיף החוק נוקט במונח "שלושה שופטים". ההגיון, התכלית והמבנה של הרכב שיפוטי בשיטתנו, יכולים להוביל לפרשנות – וכך כאמור נפסק – כי "שלושה שופטים" משמעותו, לפחות שלושה מהם. מה שעובד כלפי מעלה במקרה זה, אינו עובד כלפי מטה. דהיינו – לא ניתן לפרש שלושה שופטים כמעין מספר מקסימאלי.
עולה כי המחוקק יצר סוג של איזון בכך שקבע שנושאים מסויימים יידונו בבית המשפט העליון לפני דן יחיד, אך כוחה המחייב של הכרעה כזו חלשה יותר ביחס להכרעת בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים.
אף טענת המערער ביחס ל"ניוון המשפטי" שעלול לפשות בתחום דיני הפסלות, אין לה על מה שתסמוך. בהתאם לסעיף 77א.(ג) לחוק בתי המשפט, בערעור על החלטת פסלות שופט ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון , או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא. הנה כי כן, ייתכנו מצבים בהם ימצא לנכון נשיא בית משפט זה להורות כי דיון בערעור על החלטת פסלות שופט יתקיים בפני מותב של בית משפט זה. מותב כאמור, משתרע לא רק על מותב תלתא אלא אף למעלה מכך. כמו כן, בהינתן מותב שכזה, אין חולק כי במצב המשפטי הנתון, ניתן יהא להגיש בקשה לדיון נוסף על הכרעתו. דוגמא מוחשית לאמור מצויה בגדרי דיני המעצרים. כידוע, ערר על החלטת מעצר עד תום ההליכים נידון לפני שופט יחיד. משכך, לא ניתן לקיים דיון נוסף על החלטה שניתנה על ידי שופט כאמור. יחד עם זאת, בדנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל , מט(4) 589, נדונה השפעת חוקי היסוד על דיני המעצרים בהרכב מורחב של שבעה שופטים, וזאת לאחר שההחלטה המקורית נידונה לכתחילה במותב תלתא (בש"פ 537/95). במקרה אחר, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל , נ(2) 133, נדונה שאלת פרשנותו של סעיף 21א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 בהרכב מורחב של תשעה שופטים, לאחר שהשופט שקיבל לידיו את התיק כדן יחיד, העביר את העניין לדיון בפני הרכב תלתא ובהמשך הוחלט שהעניין יידון בפני הרכב מורחב (וראו סעיף 5 בבש"פ 8087/95). הנה כי כן, למחוקק פתרונות, אך יש לשמור את החריג למקרה המתאים ולסוגיה המשפטית המתאימה.
5.
כאמור לעיל, הערעור נדחה. בהיעדר תגובה – אין צו להוצאות.
ניתן היום, ב'
באייר התשע"ב (24.4.2012).
ש ו פ ט