בש"פ 1918/01 מדינת ישראל נ. עואד אבו כף

1.המשיב הועמד לדין באשמת אינוס המתלוננת בעת ששהתה בבית אחותה, שהיא אשתו של אביו של המשיב. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא א' לרון) הורה על שחרורו בתנאים מהטעם של בעייתיות בחומר הראיות, אף שמצא כי קיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר. ערר המדינה לבית המשפט העליון התקבל, אף שכב' השופט י' טירקל היה ער לבעיתיות שבראיות "ולמרות הספקות" שהיו לו, כפי שציין. עם זאת, הוסיף בית המשפט, כי לאחר שתיגבה עדות המתלוננת, יוכל המשיב לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. לאחר שהמתלוננת העידה, הוגשה על-ידי המשיב בקשה לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי בדק את עדות המתלוננת והגיע למסקנה כי חל כרסום בראיות. לדעת בית המשפט, אופיינה עדות המתלוננת מלכתחילה בסתירות, תמיהות וסימני שאלה ואלה התחזקו בעדותה לפני בית המשפט. לפיכך, הורה בית המשפט על שחרור המשיב בחלופת "מעצר בית" מלא כפי שקבע. בית המשפט ציין כי "אין בכך כדי לשלול מראש אפשרות הרשעה של המבקש לאחר השלמת כל ראיות התביעה ולאחר עדותו של המבקש עצמו וחקירתו הנגדית...".

על החלטה זו סב הערר שלפנינו, שהוגש על-ידי המדינה.

2.מטבע הדברים, תלויה הרשעתו של נאשם בעבירת אינוס, במידה רבה, בעדותה של המתלוננת. בעבירות מסוג זה, עומדות בדרך כלל - זו מול זו - עדות המתלוננת ועדות הנאשם. לא אחת מאופיינת עדות המתלוננת בסתירות, בין משום קשריה עם הנאשם, בין משום קשרים משפחתיים אחרים, בין משום קווי אישיותה ובין משום השפעת גורמים חיצוניים, עליה. יש ואלה מביאים לסתירות בעדות המתלוננת ולא בהכרח משום שדבריה בקשר לעצם מעשה האינוס, הם דברי שקר. בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים, אין בית המשפט צריך ויכול לבדוק ולקבוע את מהימנות העדים. אין בידו כלים להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדים ומחומר הראיות. כל אלה מובאים בפני בית המשפט הדן במשפט עצמו ועליו המלאכה הקשה לעשותה. לפיכך, העובדה שבית משפט הדן במעצרו של נאשם, מוצא שקיימת עילת מעצר ומחליט על חלופת מעצר משום בעייתיות בראיות, איננה משליכה על השאלה אם בסופו של משפט, לאחר שבית המשפט יבדוק את חומר הראיות, ישקול את מהימנות העדים ואת התרשמותו מהם על אף סתירות המתגלות בעדותם, יורשע הנאשם אם לאו.

3.בענייננו, כבכל דיון במעצר בו קמה עילת מעצר, יש לבדוק אם ניתן לקבוע חלופת מעצר שתשיג את תכלית המעצר. במקרה הנדון קמה עילת מעצר, אלא שמשום הבעייתיות שבחומר הראיות, יש לשקול ביתר שאת, אפשרות של חלופת מעצר ובלבד שרמת מסוכנותו של הנאשם, מעבר למסוכנות העולה מן העבירה בה הוא מואשם, תצביע על מסוכנות כזו, באופן ששום חלופה לא תגן על המתלוננת ועל החברה מפני המשיב. לא נטען בפנינו דבר מעבר למסוכנות העולה מחומרת העבירה. אין ספק שהעבירה המיוחסת למשיב חמורה ביותר ואם יורשע בה, ימוצה עמו הדין, אלא שאין זו השאלה העומדת להכרעה.

4.לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הערר ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים.

אשר לתנאי השחרור, אלה נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי במספר החלטות. כדי למנוע אי בהירות באשר לתנאים, אפרטם במלואם:

1.המשיב יימצא ב"מעצר בית" במסוף הדלק במעבר קרני הידוע כמסוף "נחל עוז" של חברת דור אנרגיה 1988 בע"מ. המשיב יתגורר במקום שיוקצה לו באותו מסוף על-ידי סימנה יעקב מנהל המסוף, קצין משטרה (סגן ניצב) בדימוס. המשיב לא יעזוב את שטח המסוף במשך 24 שעות ביממה למעט כמפורט בהמשך.

המשיב יהיה רשאי לעבוד במסוף במידה ותימצא לו עבודה מתאימה.

2.המשיב יימצא בפיקוחו של מר סימנה ובהשגחתו, כפי שקיבל על עצמו האחרון בהצהרתו בפני בית המשפט המחוזי ובערבות עליה חתם. מר סימנה ידווח למשטרה אם המשיב יעזוב את המקום או יפר את תנאי השחרור.

3.מאחר ומר סימנה אינו מתגורר במקום, תינתן ערבות של שני אנשים נוספים שמר סימנה יציע, שיקבלו על עצמם אותה התחייבות שקיבל עליו מר סימנה, ויחתמו על ערבות כמותו, באופן שהפיקוח יהיה אפקטיבי במשך כל שעות היממה.

4.לפי החלטת בית המשפט המחוזי, נחתמו ערבויות על-ידי מר סימנה בסך 30,000 ש"ח ועל-ידי צד ג' בסך 50,000 ש"ח. ערבויות אלה תעמודנה בעינן. שני הערבים הנוספים יערבו בבית המשפט המחוזי באופן זהה לערבותו של מר סימנה.

5.צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן על-ידי השופט קמא, יעמוד בעינו.

6.המשיב יתייצב פעמים בשבוע, בימים א' ו-ד', במשטרת נתיבות בין השעות 17:00 - 19:00 בערב בליווי מתאים של אחד הערבים האמורים.

7.המשיב לא יצור קשר כלשהו עם המתלוננת באופן ישיר, באמצעות הטלפון או באמצעות אחרים, ולא יבוא בקשר עם עדים אחרים בתיק המתנהל נגדו.

8.הערבויות הנ"ל הן להבטחת "מעצר הבית" ותנאיו ולהבטחת התייצבותו של המשיב במשפט.

9.הפרת תנאי מהתנאים הנ"ל תביא למימוש הערבויות.

10.עם ביצוע האמור בסעיף 3 ו4- דלעיל, ישוחרר המשיב ממעצרו, ל"מעצר בית".