בש"פ 5438/07 שיבלי חוסין נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (השופט י' כהן) מיום 17.6.07 בתיק ב"ש 2191/07 (בתיק עיקרי פ' 6046/07), בגדרה הוחלט לעצור את המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

ב.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (שתי עבירות) והצתה. כתב אישום נפרד הנוגע לאותה פרשה הוגש כנגד אחיו של העורר, כמאל (להלן האח ). על פי האמור בכתב האישום, הציתו העורר ואחיו בליל 21.2.07 את מכוניתו של ראש עיריית חורפיש (להלן המתלונן ), בעקבות סכסוך בינו לבין אביהם ששימש באותה העת כאחראי מחלקת החינוך במועצה המקומית. בכתב האישום נאמר כי בטרם האירוע קשר העורר קשר עם אחיו לביצוע עבירת ההצתה, ובליל האירוע, לאחר שהאח עשה את ההכנות הנדרשות, השתתף עימו בהצתה; כנטען, לאחר האירוע קשר העורר עם אחיו להכות את המתלונן.

ג.

המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, וביום 25.4.07 נערך דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה (במאוחד עם הדיון בבקשת המעצר הנוגעת לאח). בית המשפט הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה למכביר להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום; זאת תוך דחיית טענת העורר בדבר חולשת עוצמתן. נקבע כי קיימת עילת מעצר לנוכח הראיות לכאורה בדבר מעשי העורר, וכי חלופת המעצר שהוצעה על-ידיו לא תאיין את מסוכנותו.

ד.

על החלטה זו ערר העורר בפני בית משפט זה (בש"פ 4245/07). בהחלטה מיום 25.5.07 (השופט אלון) הורה בית המשפט להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לבחינת היתכנותה של חלופת מעצר, לאחר שקבע כי בחומר החקירה קיימות ראיות לכאורה, וכי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום אכן מקימים את חזקת מסוכנותו וממילא את עילת המעצר. החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי באה נוכח עברו הכמעט נקי מפלילים של העורר, ודברי בא כוחו בדבר חלופות מעצר אפשריות במקומות המרוחקים משמעותית מאזור מגוריו.

ה.

(1) נערך דיון נוסף בפני בית המשפט המחוזי (השופט י' כהן) בעניין מעצרו של העורר. בפני בית המשפט הונח תסקיר מעצר שהוכן ביום 14.6.07, בו פורטו נסיבותיו האישיות של העורר, לרבות מצבו הרפואי - מחלת אפילפסיה מגיל צעיר - וטרגדיה משפחתית שעבר כאשר בן דודו, הקרוב אליו, נהרג במהלך שירותו הצבאי. כן פורטה התרשמותו של קצין המבחן מן הערבים המוצעים המתגוררים בירכא, וממודעותם לאחריות שהם נוטלים על עצמם. הערבים המוצעים נחקרו אף בפני בית המשפט.

(2) בהחלטתו מיום 17.6.07 שב בית המשפט המחוזי והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בתיק. בית המשפט ציין אמנם כי התרשם מחקירת הערבים המוצעים כי הם ראויים לשמש כמפקחים, אך לנוכח תסקיר המבחן, שפנים לו לכאן ולכאן, ואל מול החשש שקיימת מסוכנות שלא תאויין בחלופת המעצר המוצעת, החליט לחזור על קביעותיו הראשוניות ולהורות על מעצר עד תום ההליכים.

ו.

על החלטה זו עורר בא כוחו של העורר. לטענתו, לנוכח קביעת בית משפט קמא כי התרשם מן הערבים המוצעים המתגוררים בכפר ירכא, שהוא מרוחק ממקום מגורי העורר, ולנוכח ההמלצה החיובית בתסקיר המעצר, נסיבותיו האישיות והרפואיות של העורר, וחלקו השולי במעשה העבירה המיוחס לו, מאיינת חלופת המעצר המוצעת את מסוכנותו של העורר, ועל כן טעה בית המשפט קמא בהחלטתו.

ז.

(1) בדיון טען בא כוח העורר כי יש לעמוד על ההבחנה בין העורר לאחיו, שעררו נדחה ואין מחלוקת כי חלקו גדול יותר (אוסיף כי באת כוח המדינה הפנתה, עם זאת, לכך שלעורר עבר פלילי, מה שאין כן לאחיו). אכן, גם אם אין בידי שירות המבחן להעריך את ממדי הסיכון, כשהמדובר במקום מרוחק שלושים קילומטר ובפיקוח צמוד – יש ליתן משקל להכוונתו של בית משפט זה בערר הקודם.

(2) באת כוח המדינה ציינה כי גם השופט אלון בהחלטתו ציין כי יתכן שלא תסכון כל חלופה; התסקיר לשיטת המדינה מעומעם ואין בחלופה כדי לנטרל את המסוכנות, שכנטען היא כללית ולא רק ספציפית (בניגוד לדעת בא כוחו של העורר הסבור כי המסוכנות בה מדובר ספציפית); הנטיה להתלהט בגלל כבוד אביו, המצטרפת להרשעה קודמת, מטה את הכף כנגד חלופה.

ח.

עיינתי בהחלטות השיפוטיות ובטענות הצדדים. אין ספק באשר לעילת המעצר ולמסוכנות (אציין כי העורר כופר באישום, וזו זכותו בדין; כפירתו זו עומדת ביסודה של עמדת שירות המבחן באשר לסיכון). אך כיום אין מצויה על הפרק שאלת הראיות לכאורה, שבית המשפט קמא ובית משפט זה (בהחלטת השופט אלון מ-25.5.07) נדרשו אליהן, וגם שאלת עילת המעצר הוכרעה. כפי שציין בית המשפט קמא, המדובר – מעבר למסוכנות הסטטוטורית – בעבירה המשדרת מסוכנות במהותה ובטבעה, ובית משפט זה צירף קולו לכך. השאלה היחידה היא החלופה, שבית משפט זה, בלא קביעת עמדה, הנחה לבדוק את היתכנותה.

ט.

(1) התסקיר מוסר כי אבי העורר הוא מנהל מחלקת החינוך בכפרם. העורר עצמו חולה אפילפסיה שאושפז תקופה ארוכה והישגיו בלימודים נפגעו – לכן עודו אנאלפבית, וגם לא גויס לצה"ל. הוא זכה ליחס מועדף במשפחה בשל בעיותיו, ועבד בבניין עד שנפגע בתאונת דרכים קשה. הערבים מכפר ירכא הוצגו כבני משפחה הנכונים לערוב. השורה התחתונה היא כי "מדובר בבחור כבן 26, רווק, אשר בדרך כלל ניהל אורח חיים תקין. לאור האמור התסקיר אנו מתקשים להעריך הסיכון. יחד עם זאת להערכתנו חלופת המעצר המוצעת יש בה כדי לצמצם את הסיכון במצבו, ולאור זאת אנו סבורים שיש לשחררו לחלופת המעצר המוצעת".

(2) בית המשפט קמא נדרש לכך שאין המדובר באיון הסיכון אלא אך בצמצומו; אכן, אך ראו דברי השופטת חיות בבש"פ 11559/04 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) "שבהבדל ממעצר מאחורי סורג ובריח אין לצפות מחלופת מעצר ליתן מענה מוחלט למסוכנות הנשקפת מן הנאשם. חלופת מעצר היא לעולם מענה יחסי, אך יש לקבלה אם היא מבטיחה את שלום הציבור במידה סבירה בנסיבות העניין. אוסיף, כי שירות המבחן איננו "קבלן היעדר סיכונים", וגם לשון זהירה מצדו בתסקיר הריהי במקומה – הערכת

איון סיכונים היא מרחיקת לכת, ומרבית החלופות הן לאמיתן בחינת צמצום. המחוקק נדרש לאמירה, כי המעצר בא מקום ש"לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה–מעצרים) התשנ"ו-1996). השגת מטרת המעצר היא, מטבע הדברים בראש וראשונה הגנה על הציבור מזויות שונות, מפגיעה בנפש וברכוש, מפגיעה בהליכי אכיפה וכיוצא באלה, וחלופות נבדקות לאור אלה. בסופו של יום נבחן כל מקרה לנסיבותיו, ובית המשפט הוא האחראי להחלטה.

(3) אחר כל אלה התלבטתי ביני לביני: המדובר בעבירה חמורה, ועל כך אין צורך להכביר מלים, ובראיות לכאורה; העורר כופר (עמדה לגיטימית על פי דין, תהא אשר תהא התוצאה); לעורר עבר פלילי בן שנתיים בעבירות היזק לרכוש במזיד ואיומים – אך שנסתיים ב-500 ₪ קנס, ועל כן, לא "מכביד" על פי העגה המקובלת; ומנגד – רקע רפואי ואישי של העורר המצדיק סוג של התחשבות. בסופו של יום, באתי לכלל דעה כי יש מקום להתחשב ב"גישת הליבה" שבתסקיר שירות המבחן ולאפשר את החלופה, וכי ניתן להורות על שחרור בערובה בתנאים אלה:

א.מעצר בית מלא בבית הערבים קויקס סלימאן ושהאב בכפר ירכא (שגם בית המשפט קמא מצאם כראויים) בפיקוחם המלא לאורך כל שעות היממה, קרי, בכל עת יימצא אחד מהם במחיצת העורר. הערבים מופנים לחובתם ולאחריותם, ובא כוח העורר מתבקש להביא החלטה זו בפניהם ולבאר להם משמעותה.

ב)

איזוק אלקטרוני.

ג)

הפקדת סך 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, וכן ערבות עצמית וערבות כל אחד מן המפקחים בסך 10,000 ₪.

ד.העורר מוזהר בכל לשון כי עליו לעמוד במעצר הבית המלא ככל משפטו וחוקתו, והמשטרה תהא רשאית לבדוק קיומו של מעצר הבית. בא כוח העורר מתבקש להסביר לו את משמעות הדברים.

ה.איסור קשר על-ידי העורר עם מי מן העדים בתיק.

ו.הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ.

(4) השחרור בערובה יתבצע עם התקנת האיזוק האלקטרוני (וכמובן ההפקדה והערבויות), וזאת בתוך לא יאוחר משבוע. עד אז יהא העורר במעצר.

הערר מתקבל איפוא בגדרי האמור.