בש"פ 9694/02 בנימין רביזדה נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

1.על העורר ועל שלושה נאשמים נוספים הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו כתב אישום המייחס להם עבירות שפורטו בשנים עשר אישומים מתוכם יוחסו לעורר: באישום הראשון עבירה של איסור החזקה או הנהלה של מקום אסור למשחקים; באישום השלישי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה על ידי עובד, גניבה על ידי מורשה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; באישום החמישי עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; באישום השישי עבירות של שיבוש מהלכי משפט, שימוש במרמה ערמה ותחבולה; באישום השביעי שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט; באישום השמיני עבירות של הלבנת הון, פעולה ברכוש אסור; באישום התשיעי חמש עבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים וחמש עבירות של שימוש במרמה ערמה ותחבולה; באישום העשירי עבירות של אי הוצאת חשבוניות מס, ארבעים וארבע עבירות של מסירת דו"חות תקופתיים הכוללים ידיעות כוזבות, שמונה עבירות של מסירת דו"חות תקופתיים הכוללים ידיעות לא נכונות בלא הסבר סביר ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, חמש עבירות של שימוש בכל מרמה או בתחבולה במטרה להתחמק או להשתמט ממס, וחמש עבירות של אי ניהול פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שהיה עליהם לנהל.

וזאת תמצית כתב האישום בחלקים המיוחסים לעורר: בין השנים 1997 – 2002 היה העורר – הוא הנאשם מס' 1 בכתב האישום - בעל בתי הימורים בארץ ובחו"ל, בין במישרין ובין בעקיפין, באמצעות חברות שבשליטתו ו/או בשליטת אחרים. העורר אישר אשראי בסכומים גבוהים ובריבית גבוהה לעופר מקסימוב (להלן – "עופר"). כמו כן היה העורר ערב לאשראי שניתן לעופר על ידי אהרון בן מנחם אוהב ציון – שהוא הנאשם מס' 4 בכתב האישום (להלן – "אוהב ציון") - ואחרים. במקביל עסק העורר בניכיון שיקים תמורת עמלה בין במישרין ובין באמצעות נאשמות מס' 2 ו-3 בכתב האישום. העורר קשר קשר עם אתי אלון, פקידה בבנק למסחר (להלן – "אתי"), עופר – שהוא אחיה – ואביגדור מקסימוב – שהוא אביה (להלן – "אביגדור") – וגנב לפחות 140 מליון ₪ מכספי הבנק למסחר באמצעות שיקים בנקאיים והעברות בנקאיות. העורר זייף בנסיבות מחמירות חתימות היסב על שיקים בנקאיים של הבנק למסחר שקיבל מאתי, עופר, אביגדור ואחרים. העורר הפקיד את השיקים הבנקאיים הנושאים חתימות היסב מזויפות בחשבונות בנקים שונים שבשליטתו. בכך עשה שימוש במסמכים מזויפים. העורר קיבל במרמה ובנסיבות מחמירות את הנחת דעתם של פקידי הבנק כי השיקים נחתמו כדין. העורר זייף בנסיבות מחמירות שמות מוטבים וחתימות היסב על שיקים אישיים שנמסרו לו כהחזר אשראי וריבית שנתן לעופר לשם הימוריו או לשם ניכיון שיקים. על מנת לשבש ולהפריע בניהול הליכי החקירה ועל מנת להסתיר את היקף פעילותו ונכסיו מחוקריו הורה העורר לעובדיו, בהיותו במעצר, להעלים את מסמכי הנהלת החשבונות ושאר הרשומות שניהל במשרדו וכן למשוך כספים מחשבונות בנק שבשליטתו. כמו כן ביצע העורר יחד עם אוהב ציון עבירות של הלבנת הון במטרה להסתיר או להסוות כי הכספים שקיבלו מקורם בעבירות שבוצעו על ידם. העורר יחד עם הנאשמות 2 ו-3 בכתב האישום השתמשו בכל שנת מס במרמה, עורמה ותחבולה בכדי לרמות את פקיד השומה ואת מנהל המכס והמע"מ על מנת להתחמק ממס הכנסה ולהשתמט מתשלום מס ערך מוסף.

יצוין, כי במסגרת כתב האישום הוגשה גם בקשה לחילוט נכסים של העורר ושל נאשמים אחרים. ניתן צו ארעי המקפיא את חשבונות הבנק של העורר והוטל עיקול זמני על נכסיו.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 8.8.02, קבע כי אין די ראיות מוצקות להוכחת אותן עבירות המיוחסות לעורר המקימות עילה למעצר. אשר לעבירות המס, הלבנת ההון, החזקה וניהול קזינו קבע שאמנם אינן מקימות עילה למעצרו של העורר, אולם מדובר בעבירות חמורות ביותר המקימות חשש רציני להימלטות מן הדין. לפיכך הורה לשחרר את העורר בתנאים שימנעו את הימלטותו ויבטיחו את התייצבותו למשפט: הפקדה במזומן או בערבות בנקאית של 10 מיליון ש"ח; התייצבות שלוש פעמים בשבוע במטה מחוז ת"א של משטרת ישראל; עיכוב יציאתו מן הארץ והפקדת דרכונו במזכירות בית המשפט. כמו כן הורה, כי עד שיקוימו כל התנאים, ישאר העורר במעצר עד תום ההליכים. יצוין, כי באותה החלטה הורה בית המשפט, כי אוהב ציון ישהה ב"מעצר בית" מלא וכן יפקיד במזומנים או בערבות בנקאית סכום של מיליון ש"ח. בית המשפט הדגיש כי סכום הערובה שקבע לאוהב ציון אכן קטן מזה שקבע לעורר, אך זאת לפי היחס בין הסכומים של כספי הבנק למסחר שהגיעו לידי כל אחד מהם.

3.המדינה עררה על ההחלטה וכן עררו עליה העורר ואוהב ציון. בית המשפט העליון (כב' השופטת ד' דורנר), בהחלטתו מיום 14.8.02, דחה את העררים. ביום 21.8.02 הגישו העורר ואוהב ציון בקשות לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.8.02. בבקשותיהם ביקשו לבטל את הערובות שנקבעו, או לחילופין להפחית את סכומיהן, ולהורות כי כל סכום הערובה שיקבע יועבר לבית המשפט מתוך החשבונות המוקפאים. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' קפלן-הגלר), בהחלטתו מיום 3.9.02, דחה את הבקשות לעיון חוזר. העורר ואוהב ציון עררו על ההחלטה. בית המשפט העליון (כב' השופט א' גרוניס), בהחלטתו מיום 6.9.02, דחה את עררו של העורר מן הטעם שמאז ניתנה ההחלטה הקודמת בעניינו חלף רק זמן קצר וכן משום שלא הציע חלופות ראויות; את עררו של אוהב ציון קיבל בכפוף לתנאים שקבע.

ביום 8.10.02 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל), מחק את הבקשה על הסף משום שסבר שהוגשה טרם זמנה וקבע כי רק כעבור חודשיים מיום דחיית הערר ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר. גם על החלטה זאת ערר העורר. בית המשפט העליון (כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן), בהחלטתו מיום 16.10.02, קבע שלא היה מקום למחוק על הסף את הבקשה לעיון חוזר והחזיר את הענין לבית המשפט המחוזי לשם דיון בבקשה לעיון חוזר ובדיקת החלופות לערובה הכספית שנקבעה; לרבות בדיקת יכולתו של העורר להמציא את הערובה; האם נשאר במעצר מחמת חוסר יכולתו להמציא ערובה; מה התוצאות של חוסר יכולת כזאת, אם תוכח.

4.בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 27.10.02, חזר ודחה את הבקשה לעיון חוזר. בהחלטתו קבע, כי הפחתת הערבויות לגבי נאשמים אחרים בפרשה איננה רלבנטית לעניינו של המבקש. כמו כן קבע, כי סכום של מיליוני שקלים הוא "טיפה בים" עסקיו של העורר. העורר הוא מלווה בשוק האפור שהעלים מאות מיליוני שקלים וניתן להסיק כי כספים אלה ברשותו וכן קיימת אפשרות סבירה שהכספים נמצאים בחו"ל וממתינים לו. עוד קבע, כי "בנסיבות אלה אין אפשרות לקבוע כי המבקש חסר יכולת כספית להפקיד את הערבות, ומה שניתן לקבוע הוא שהוא חסר רצון להפקיד כספים אלה---". עם זאת, בעקבות הסכמת המדינה לכך שחלק מהערובה יהיה בדרך של שיעבוד נכסים, קבע בית המשפט, כי העורר יוכל להמיר סך של 5 מיליון ש"ח מתוך סכום הערובה שקבע בשעבוד נכסים לטובת המדינה בתנאים שקבע.

העורר ערר על ההחלטה.

טענות בעלי הדין

5.בעררו ובדיון לפני טען העורר, בתמצית, כי הוא מופלה לרעה בהשוואה לנאשמים אחרים באותה פרשה ששוחררו בערובות בסכומים פחותים במידה משמעותית מסכום הערובה שנדרש להפקיד ובשל כך שוחררו הנאשמים האחרים ואילו הוא אינו משוחרר. לדעתו, אין זה ראוי שיישב במעצר רק משום שאינו יכול לגייס את סכום הערובה. עוד טען שכל רכושו וכל כספיו הוקפאו והוטל עליהם עיקול זמני לפי בקשת המדינה. לפיכך ביקש שמקצת כספיו המוקפאים ישמשו כערובה וכן ישמשו כערובה כאן ערובות שהפקיד בתיק אחר התלוי ועומד נגדו. העורר הוסיף כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לחוות דעת שהגישו רואה חשבון ועורך דין מטעמו בדבר נכסיו ומצב עסקיו וכן טעה בקביעת הכנסותיו מקזינו ברומניה. עוד טען, כי בית המשפט המחוזי גם לא בדק חלופות להפקדת הערובה, כפי שהורה לו בית המשפט העליון.

בתשובתה טענה המדינה, בתמצית, כי אין דין נאשם אחד כדין נאשם שני. מכלול הנסיבות מעיד על יכולתו הכלכלית של העורר ועליו הנטל להוכיח שאין ביכולתו להפקיד את הערובות שנדרש להפקיד, אולם הוא לא הרים את הנטל. עוד נטען שסכום נמוך מהסכום שקבע בית המשפט לא יבטיח את התייצבותו למשפט. המדינה התנגדה לבקשתו של העורר לעשות שימוש בכספים שהוקפאו לצורך הערובה, משום שבקשה כזאת נדחתה בעבר על ידי בית המשפט העליון וכן משום שעל הערובה להינתן מתוך מקורות כספיים לגיטימיים. כמו כן התנגדה לבקשתו של העורר להשתמש בערובות שניתנו בתיק פלילי אחר ואף זאת משום שבקשה כזאת נדחתה על ידי בית המשפט העליון.

דיון

6.לפי סעיף 52(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 "אדם המוחזק במעצר בשל אי יכולתו להמציא ערובה רשאי לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר". משמעות הוראה זאת היא שלא תיקבע ערובה לשחרור שלא יהיה בכוחו של הנאשם לעמוד בה, כך שבדרך עקיפין ישאר במעצר שדינו להשתחרר ממנו. גם תחושת הצדק אינה סובלת שאדם שאין ידו משגת להפקיד ערובה שהושתה עליו כתנאי לשחרורו מן המעצר, ישאר במעצר רק מטעם זה. הדבר נובע גם מעיקרון המידתיות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שמכוחו יש להקפיד שלא להטיל ערובה בסכום מופרז כתנאי לשחרור (בש"פ 2137/96 רודמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 504).

באחת הפרשות עמדתי על כך כי הדרך שראוי ללכת בה במקרה שנאשם טוען, כי אין ביכולתו להמציא ערובה, היא לערוך מעין "חקירת יכולת" של הנאשם, בדומה לחקירת יכולת לפי הוראות פרק ז' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, שאחריה יקבעו סכומי ההפקדות והערובות. עוד אמרתי שם, כי אם לא נעשה בירור זה בשלב הדיון בבקשה למעצר, או השחרור בערובה, יש לעשות זאת במסגרת בקשה לעיון חוזר (בש"פ 8184/99 עמרו מוחמד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן – "ענין עמרו מוחמד"); ראו גם: בש"פ 9270/01 רודיקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

העורר מוחזק במעצר מיום 8.8.02, אף על פי שבית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מאותו יום, כי אין עילה למעצרו והורה על שחרורו בערובה ובתנאים. מתחילת מעצרו הגיש העורר שתי בקשות לעיון חוזר וטען שידו אינה משגת להפקיד את הסכום הגדול שנקבע כערובה. בקשותיו נדחו. כאמור, החזיר בית משפט זה, בהחלטתו מיום 16.10.02, את הענין לבית המשפט המחוזי לשם דיון בבקשתו האחרונה של העורר לעיון חוזר ולבדיקת החלופות לערובה הכספית; לרבות בדיקת יכולתו של העורר להמציא את הערובה; האם נשאר במעצר מחמת חוסר יכולתו להמציא ערובה; מה התוצאות של חוסר היכולת, אם תוכח.

הענין הוא רציני. מדובר בשלילת חירותו של אדם רק משום שלא עלה בידיו להפקיד ערובות כספיות. עד היום חלפה תקופה של כשלושה חודשים ומחצה מתחילת מעצרו של העורר ודבר זה כשלעצמו חייב להדאיג. העיון בטענותיו של העורר, במסמכים ובחוות הדעת הנזכרים שהגיש, מעלה חשש, כי השאלות שפורטו לעיל לא נבדקו די הצורך. אין צריך לומר כי בדיקה כזאת, בנסיבותיה של הפרשה המסובכת שלפנינו, אינה ענין של מה בכך ויש לערוך אותה ביסודיות. כפי שהצעתי בענין עמרו מוחמד ניתן לערוך אותה במסגרת מעין "חקירת יכולת". בהתחשב בהיקף הנכסים שבהם מדובר ומורכבותה של בדיקה כזאת יש הצדקה לכך שבית המשפט ישקול מינוי של חוקר-מומחה, שיהיה רואה חשבון או מנהל חשבונות, או כיוצא באלה, שיגיש לבית המשפט דין וחשבון, בצירוף חוות דעת בנושאים שפורטו ובכל נושא שבית המשפט יורה לבדוק אותם; בדומה להסדר שבתקנה 123 ובתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לפיו מוסמך בית המשפט להורות על עריכת חקירה או חשבון ובתקנות סדר הדין (עדות מומחים), תשט"ו – 1954 (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה), 497-498 והאסמכתאות המפורטות שם; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה ששית, תשס"א) 182-183; והשוו: החלטת השופטת מ' בן פורת ברע"א 473/87 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' אבולג'ען (טרם פורסם) על החלטתי בת.א (ב"ש) 693/86).

7.לפיכך, אני מחזיר את הדיון בשאלות הנזכרות לבית המשפט המחוזי, שיועיד מועד קרוב ככל האפשר לדיון, יערוך את הבדיקות הדרושות בדרך שימצא לנכון ולאחר מכן יקבע את סכום הערובה, בטוחות נוספות אחרות וכן תנאים אחרים שימצא לנכון לקבוע.