החלטה6 עמודיםנכלל בחיפוש

דנ"א 8656-21 דנ"א 8656-21

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: נדחה

בית המשפט העליון דחה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין שדחה ערעור בעניין מכירת נכסים במסגרת הליך חדלות פירעון ואיחוד הליכי הוצאה לפועל. נקבע כי הטענות הן ערעוריות במהותן ואינן מעלות הלכה חדשה הדורשת דיון נוסף. לא נעשה צו להוצאות.

העובדות

המשיב 1 נטל הלוואות והתחייבויות שבהן היו ערבים בני משפחתו, לרבות המבקשת, ושיעבד נכסים. בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא אושרה מכירת בית ומגרש חקלאי, ובהמשך הורה בית המשפט המחוזי על איחוד ההליכים לפניו בהליך חדלות פירעון. המבקשת השיגה על ההחלטות, ובית משפט זה דחה את הערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין בע"א 1969/20 בשל טענה לקביעת הלכה חדשה בדבר סמכות בית משפט של פשיטת רגל לאחד הליכי הוצאה לפועל מכוח סעיף 178(ג) לפקודה?
  2. 2.האם טענות ערעוריות הנוגעות לקביעות עובדתיות ולתוקף חתימה על ערבויות מקימות עילה לדיון נוסף?

הלכות

  1. 1

    דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר, המיועד למקרים שבהם נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לדון בה שוב.

    ״דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר, שיש לייחדו למקרים שבהם נפסקה הלכה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    על ההלכה להיות גלויה ומפורשת על פני פסק הדין.

    ״עוד נפסק כי על הלכה כאמור להיות גלויה ומפורשת על פני פסק הדין״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    טענות ערעוריות הכוללות השגות על קביעות עובדתיות ומשפטיות הנטועות בנסיבות המקרה הקונקרטיות אינן מקימות עילה לדיון נוסף.

    ״מרבית הטענות שמעלה המבקשת הן טענות ערעוריות במהותן, הכוללות השגות על קביעות עובדתיות ומשפטיות הנטועות בנסיבות המקרה הקונקרטיות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • דיון נוסף
  • פשיטת רגל
  • הוצאה לפועל
  • איחוד הליכים
  • הלכה קודמת
  • סמכות
  • מכירת נכסים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

החלטה בתיק דנ"א 8656/21

בבית המשפט העליון

דנ"א 8656/21

לפני:

כבוד הנשיאה א' חיות

המבקשת:

שוהם דאו

נ ג ד

המשיבים:

1. דניאל גרינברג

2. כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה

3. ליאור מזור

4. אסף מרקס

5. שרית טטרואשווילי

6. אברהם טטרואשווילי

בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון

בע"א 1969/20 מיום 15.8.2021 שניתן על ידי כבוד השופטים ע' ברון, ג' קרא וי' אלרון;

תגובה מטעם המשיב 4 מיום 8.5.2023;

תגובה מטעם המשיב 3 מיום 10.5.2023;

תגובה מטעם המשיב 2 מיום 11.5.2023;

תגובה מטעם המשיבים 6-5 מיום 24.5.2023;

תשובת המערערת לתגובות המשיבים מיום 14.6.2023

בשם המבקשת:

עו"ד יעקב בלטר; עו"ד אילן

שביט-שטריקס

בשם המשיב 2:

עו"ד אסף ברקוביץ'

בשם המשיב 3:

בעצמו; עו"ד ישראל שפלר

בשם המשיב 4:

בעצמו

בשם המשיבים 6-5:

עו"ד עופר זמיר

החלטה

לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ע' ברון, ג' קרא וי' אלרון) בע"א 1969/20 מיום 15.8.2021 (להלן: פסק הדין), בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.2.2020. בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר ניתנה במסגרת הליך חדלות פירעון בעניינו של אחי המבקשת, נדחו השגות שונות שהעלתה המבקשת נגד מכירת בית ומגרש חקלאי שהיו בבעלות משפחתה (להלן: הנכסים).

1.המשיב 1, אחיה של המבקשת, עסק במיזמי בנייה ונטל לצורך כך הלוואות והתחייבויות שונות להן היו ערבים, ביחד ולחוד, בני משפחתו ובהם המבקשת. במסגרת זו שיעבדו המשיב 1 ובני המשפחה נכסים בבעלותם ביישוב בת שלמה, ובהם שני הנכסים שבמוקד ההליך דנן. בהמשך פתח המשיב 4 – בא-כוח החברה שלטובתה נרשמה המשכנתא על הבית – בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא, וביום 25.4.2013 הוא מונה ככונס נכסים לבית מטעם לשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא.

2.בראשית שנת 2015 הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזה על המשיב 1 כפושט רגל. במסגרת ניהול ההליך מונה המשיב 3 לנאמן על נכסי המשיב 1, ובית המשפט המחוזי החל לפקח על הליכי מימוש הבית בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 22.8.2018 הגיש המשיב 4 בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור מכירת הבית למשיבים 6-5; בית המשפט אישר את המכירה, ובהמשך אישרה אותה גם רשמת ההוצאה לפועל שטיפלה בהליך המימוש. כמו כן, ביום 7.5.2019 אישר בית המשפט המחוזי את מכירת המגרש החקלאי למשיב 6.

3.ביום 9.7.2019 פנה המשיב 4 לבית המשפט המחוזי וביקש שיאחד תחתיו את כלל ההליכים הנוגעים למימוש הנכסים. ביום 19.8.2019 קיבל בית המשפט את הבקשה ודחה השגות שהעלה המשיב 1 ביחס לסמכותו לדון בהליכים המתנהלים בלשכת ההוצאה לפועל, בציינו, בין היתר, כי בהינתן העובדה שבית משפט של חדלות פירעון מוסמך לפקח על הליכי מימוש המנוהלים על ידי נושה מובטח, "בוודאי הוא מוסמך לדון בהם מלכתחילה" (להלן: החלטת איחוד ההליכים).

4.ביום 6.11.2019 הגישה המבקשת בקשה לביטול כל "ההחלטות שנגעו לאישור מכירת הנכסים [...] מתוך חובת הצדק", בטענה כי היא לא הייתה מודעת להחלטות ולא הייתה שותפה להליכים שקדמו להן. בהמשך ביקשה המבקשת לתקן את הבקשה, והוסיפה כי מלכתחילה לא ניתן היה לאחד הליכי הוצאה לפועל תחת בית משפט של פשיטת רגל. בקשות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ביום 28.2.2020.

5.בערעור שהגישה המבקשת על החלטות אלו נטען כי נפלו פגמים בהליך מכירת הבית, ובהם העובדה שהמבקשת לא הבינה את משמעות החתימה על הערבויות, והעובדה שהבית נמכר במחיר הנמוך בהרבה משוויו האמיתי. עוד טענה המבקשת כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לאחד תחתיו הליכי הוצאה לפועל. זאת, נוכח הוראת סעיף 178(ג) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), לפיה מוסמך בית משפט של פשיטת רגל להעביר אליו רק "תובענה התלויה ועומדת בבית משפט אחר" – בעוד שהליך הוצאה לפועל אינו "תובענה" כאמור.

6.ביום 15.8.2021 דחה בית משפט זה את הערעור (השופטת ברון, בהסכמת השופטים קרא ואלרון), בקבעו כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות על מסקנות עובדתיות שבהן אין מקום להתערב, וכי הערעור נסמך על "טענות 'ממוחזרות' שכבר נדונו בערכאות רבות ונדחו על ידן" (בפסקה 15). כמו כן הדגיש בית המשפט, בין היתר, כי "לא מתעורר ולו בדל של חשש כי [המבקשת] לא הייתה מיוצגת באופן אפקטיבי באיזה מן ההליכים", ודחה את טענת המבקשת כי לא הבינה את משמעות חתימתה על הערבויות עבור המשיב 1.

7.בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המבקשת כי החלטת איחוד ההליכים ניתנה בחוסר סמכות, והדגיש כי "בשל השימוש לרעה שעשו [המשיב 1] וה[מבקשת] בהליכי משפט באמצעות נקיטת הליכים מקבילים בערכאות השונות והגשת בקשות רבות, דומה כי לא נותרה לבית משפט של פש"ר ברירה אלא לאחד תחתיו את ההליכים השונים" (בפסקה 18). עוד קבע בית המשפט כי לא היה בהחלטת איחוד ההליכים כדי לגרום למבקשת עיוות דין או לפגוע בזכויותיה הדיוניות, שכן מכירת הבית אושרה במסגרת הליך ההוצאה לפועל עוד לפני שניתנה החלטת איחוד ההליכים – כך שהטיפול של בית המשפט המחוזי בעניין היה "פורמלי בלבד".

8.מכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 16.12.2021 והועברה לטיפולי בחודש מרץ 2023 לאחר השלמת הפקדת הערובה. המבקשת מעלה שורת טענות נגד פסק הדין, ובהן כי נפלו פגמים דיוניים בניהול הערעור והבקשות שהגישה במסגרתו, וכי פסק הדין כולל קביעות עובדתיות שגויות. המבקשת מוסיפה ומעלה טענות בנוגע להתנהלות המשיבים 6-4, והיא סבורה כי בית המשפט המחוזי נקט "יחס מפלה" כלפי המשיב 1 ונהג בה באופן שאינו תקין.

9.בנוסף טוענת המבקשת כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה לפיה לבית משפט של פשיטת רגל נתונה הסמכות להעביר אליו הליכי הוצאה לפועל מכוח סעיף 178(ג) לפקודה. המבקשת טוענת כי הלכה זו עומדת בניגוד ללשון הסעיף, המתייחסת לתובענות בלבד ולא להליכים המתנהלים ברשות המבצעת, כגון הליכי הוצאה לפועל.

10.המשיב 4 סבור כי יש לדחות את הבקשה לקיום דיון נוסף על הסף, בין היתר, מכיוון שהוגשה באיחור ובשל העובדה שמכירת הבית היא "מעשה עשוי", והליך מכירת הבית ופינויו כבר הושלם. לגופה של הבקשה, טוען המשיב 4 כי ההחלטות שנתן בית המשפט בהליך מימוש הבית שהועבר אליו מלשכת ההוצאה לפועל היו "החלטות שיפוטיות גרידא" וכי לא נפל בהן פגם, וכי טענת המבקשת לחוסר סמכות עניינית הועלתה באיחור רב המצדיק את דחייתה. לבסוף, המשיב 4 סומך את ידיו על הקביעות העובדתיות בפסק הדין , ומוסיף כי טענות המבקשת נדונו ונדחו בעבר "על ידי שלל ערכאות".

11.המשיב 3 הגיש תגובה מאוחדת עם נאמן נוסף שמונה לנכסי המשיב 1. השניים מגדירים את הבקשה דנן "נדבך נוסף למסכת הליכי סרק" שנקטו המבקשת ובני משפחתה, והם מוסיפים ומביעים תמיכה בטענות המשיב 4.

12.המשיב 2 סבור אף הוא שאין מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין, אשר "עוסק כל כולו בסוגיות הקונקרטיות והספציפיות שעלו לגופו של עניין" ואינו קובע הלכה חדשה. בפרט טוען המשיב 2 כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה פסק הדין קבע הלכה חדשה המסמיכה את בית המשפט של פשיטת רגל לאחד תחתיו הליכי הוצאה לפועל. לשיטתו טענה זו "מנוגדת להלכה ולפרקטיקה הנוהגת בדיני חדלות פירעון", והוא מדגיש שבית משפט של פשיטת רגל מוסמך להורות כי הליכי מימוש "מורכבים" יתנהלו בפניו ולא בלשכת ההוצאה לפועל.

13.המשיבים 6-5 מצטרפים לטענות המשיבים 2 ו-4, והם מדגישים כי המבקשת מעלה טענות "ערעוריות" זמן רב לאחר שהחלטות שיפוטיות שניתנו בעניין הפכו חלוטות. הם מוסיפים כי יש לדחות את הטענות ביחס למכירת המגרש החקלאי למשיב 6, נוכח העובדה שכונס הנכסים שמונה לצורך מימוש המגרש לא צורף כצד לערעור או לבקשה דנן.

14.למבקשת ניתנה, לבקשתה, האפשרות להשיב לתגובות המשיבים. המבקשת שבה על טענותיה ומוסיפה כי חתימותיה על "כל מסמכי המשכנתא וההלוואה הנוגעים ל[בית] לטובת המשיב 1" הן "חסר[ות] תוקף משפטי מחייב".

15.לאחר שעיינתי בבקשה ובעמדות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שנפסק לא אחת, דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר, שיש לייחדו למקרים שבהם נפסקה הלכה אשר "עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנ"א 4897/22 בן שלוש ייבוא וייצוא בע"מ נ' יפוארה-תבורי בע"מ, פסקה 13 (1.1.2023)). עוד נפסק כי על הלכה כאמור להיות גלויה ומפורשת על פני פסק הדין (ראו, למשל: דנ"א 7973/19 עסיס נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, פסקה 4 (24.2.2020); דנ"א 6039/19 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (12.11.2019)).

תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו.

16.מרבית הטענות שמעלה המבקשת הן טענות "ערעוריות" במהותן, הכוללות השגות על קביעות עובדתיות ומשפטיות הנטועות בנסיבות המקרה הקונקרטיות – וטענות מעין אלו אינן מקימות עילה לקיום דיון נוסף (ראו: דנ"א 247/22 סגל-רילוב נ' מרטינס, פסקה 10 (1.3.2022); דנ"א 315/22 פלוני נ' השופטת בש, פסקה 10 (1.3.2022)). הוא הדין בנוגע לטענת המבקשת בדבר תוקף חתימתה על הערבויות – טענה אשר נדחתה בפסק הדין (בפסקה 19) תוך שצוין, בין היתר, כי טענה זו לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי ולא הוזכרה בכתב הערעור.

17.המבקשת טוענת כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, לפיה בית משפט של פשיטת רגל מוסמך לאחד תחתיו הליכי הוצאה לפועל, וכי הלכה זו מנוגדת ללשון סעיף 178(ג) לפקודה. אולם, כפי שציין המשיב 2 בתגובתו, הפסיקה הכירה באופן עקרוני באפשרות שבית משפט של חדלות פירעון ידון, בנסיבות מסוימות, בהליכי מימוש שנפתחו בלשכת ההוצאה לפועל (ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ, פסקה 40 (13.2.2014); רע"א 4839/14 אמיתי נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 10 (7.9.2014); רע"א 6693/13 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 22 (16.2.2014)). בפסק הדין הדגישה השופטת ברון כי הכרעתה מבוססת על עובדות המקרה, ובפרט על התנהלותם של המשיב 1 והמבקשת ועל אופי ההחלטות שנתן בית המשפט המחוזי בתיקי ההוצאה לפועל לאחר החלטת איחוד ההליכים. אם כן, פסק הדין לא ביקש לקבוע הלכה חדשה באשר לגדרי סמכותו של בית משפט של חדלות פירעון – והשגות המבקשת על האופן שבו יישם בית המשפט העליון את הוראות הדין בענייננו, אינן מקימות עילה לדיון נוסף (ראו והשוו: דנ"א 4253/18 פרג'י נ' שזור – מושב עובדים להתיישבות חקלאית, פסקה 5 (7.10.2018); דנ"א 420/21 פרויקט אורנים בע"מ נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ, פסקה 5 (15.3.2021)).

18.מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית, אף מבלי להידרש לטענות הסף שהעלה המשיב 4. בנסיבות המקרה, ומבלי שנעלמו מעיניי הטענות שהעלו המשיבים 6-4 בהקשר זה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה

היום, כ"ח בתמוז התשפ"ג (17.7.2023).

ה נ

ש י א ה

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

הלכות

  1. 1דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר, המיועד למקרים שבהם נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לדון בה שוב.
  2. 2על ההלכה להיות גלויה ומפורשת על פני פסק הדין.
  3. 3טענות ערעוריות הכוללות השגות על קביעות עובדתיות ומשפטיות הנטועות בנסיבות המקרה הקונקרטיות אינן מקימות עילה לדיון נוסף.