ע"א 10217/16 ב.ת.ב-בניני תעשיה באר שבע בע"מ נ. רפאל ג'ינר

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד' חסדאי ) מיום 21.11.2012 בפש"ר 32676-11-15 אשר הורה על הסרת עיקולים שהוטלו לטובת המערערת על נכסיו של המשיב 1 (להלן: החייב ).

רקע

1.

המערערת היא נושה של החייב ונקטה נגדו בהליכי הוצאה לפועל. בחודש מאי 2013 תבע החייב שתי חברות ביטוח ואדם נוסף (להלן: הנתבעים ) בטענה כי הוא זכאי לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שבה היה מעורב (ת"א 43079-05-13 - להלן: תביעת הפיצויים ). לאחר שנודע למערערת על פתיחת ההליך היא פעלה להטלת עיקולים על נכסי החייב המוחזקים בידי הנתבעים, לרבות זכויותיו העתידיות לקבלת פיצויים, ובנוסף על כך הגישה בקשה לעיון בתיק תביעת הפיצויים. החייב התנגד לבקשת העיון, בין היתר, בטענה שהמבקשת הטילה עיקולים על נכסיו ומכאן " שבכל מקרה כל סכום שאותו יהא זכאי ... לקבל במסגרת [ה]תובענה ... יהיה מעוקל לטובתה " (מע/3). בית משפט השלום דחה את בקשת העיון וזמן מה לאחר מכן הגיש החייב בקשה לעיכוב ההליכים בתביעת הפיצויים בנימוק שבכוונתו לפתוח ב" הליך פשיטת רגל אשר במהלכו ימונה נאמן על הכספים להם זכאי ... לרבות הפיצויים בגין תאונה נשוא תובענה זו " (מע/5). ביום 11.11.2015 דחה בית משפט השלום את הבקשה לעיכוב הליכים בקבעו ש" התנהלות טקטית מול נושים אינה עילה ראויה " לעיכוב הליכים, וכשבועיים לאחר מכן הגיש החייב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לפשיטת רגל ולמתן צו לכינוס נכסיו. ביום 25.11.2015 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו הכינוס המבוקש ובהמשך מונה המשיב 2 למנהל מיוחד של נכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד ).

2.

בעוד הליכי פשיטת הרגל מתנהלים הגיעו הצדדים בתביעת הפיצויים להסכם פשרה לפיו הנתבעים ישלמו לחייב סך כולל של 45,486 ש"ח לסילוק סופי ומלא של כל תביעותיו (להלן: כספי הפיצויים ), וביום 19.4.2016 נתן בית משפט השלום תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. כחודש לאחר מכן פנה החייב לבית המשפט המחוזי הדן בהליכי פשיטת הרגל וביקש ממנו כי יורה להסיר את העיקולים שהוטלו על כספי הפיצויים המגיעים לו על מנת לקבלם לידיו. תחילה הסכים המנהל המיוחד לבקשה מאחר שסבר כי חלה בענייננו ההלכה שנפסקה בע"א 38/68 הנאמן בפשיטת רגל של ידידיה ראובן נ' ידידיה ראובן , פ''ד כב(2) 141 (1968) (להלן: הלכת

ידידיה ) לפיה " דמי נזק מכל סוג שהוא המגיעים בשל עוולה הגורמת נזק לגוף אינם עוברים לנאמן ונשארים בידי פושט-הרגל " (שם, בעמ' 145). ואולם, לאחר שלמד מהמערערת על הטענות שהעלה החייב במסגרת תביעת הפיצויים, לפיהן במסגרת הליכי פשיטת הרגל שבדעתו לנקוט יועברו כספי הפיצויים לידי הנאמן שימונה, שינה המנהל המיוחד את עמדתו בנימוק שהחייב מנוע מלטעון כי יש להעביר את כספי הפיצויים לידיו. כונס הנכסים הרשמי (המשיב 3 – ולהלן: הכנ"ר ) טען מנגד כי בשל העובדה שהחייב לא זכה בתביעת הפיצויים על סמך טענתו לפיה יעביר את כספי הזכייה לקופת הכינוס, הוא אינו מנוע מלבקש להעביר לידיו כספים אלו כעת. לפיכך, סבר הכנ"ר כי יש להורות על הסרת העיקולים והעברת כספי הפיצויים לידי החייב.

3.

ביום 21.11.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת החייב להסרת העיקולים וקבע כי:

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, מצאתי כי יש לקבל את עמדת הכנ"ר. נזכיר כי מדובר בכספים בגין תביעה לנזקי גוף שאינם מוקנים למנהל המיוחד ... כמו כן, אין לקבל את טענת המנהל המיוחד באשר ל"השתק שיפוטי" שחל על החייב. ככל והחייב ירצה להעביר חלק מהכספים המגיעים לו לטובת קידום הסדר ו/או העשרת קופת הכינוס, עליו להגיש הודעה עדכנית, נכון לעת הזו. לפיכך אני מורה על ביטול העיקולים והעברת כספי הפיצויים לידי החייב.

4.

לבקשת המערערת עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע ההחלטה עד ליום 25.12.2016 בציינו כי " מאחר ועסקינן בחייב המצוי בהליך הפש"ר וזקוק לכספים לשם טיפול רפואי, הרי שאי עיכוב ביצוע פסק הדין יקשה על הנושה להחזיר את המצב לקדמותו ". בהמשך עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע ההחלטה בשבעה ימים נוספים וביום 29.12.2016 הגישה המערערת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. במסגרת הערעור משיגה המערערת גם על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.11.2016 לדחות את בקשתה להורות על העמדת החייב לדין פלילי ואולם היא אינה מבקשת סעד זמני לגבי החלטה זו.

טענות הצדדים

5.

בבקשה לעיכוב ביצוע טוענת המערערת כי בשים לב לכך שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל ולכך שהצהיר כי בכוונתו להשתמש בכספי הפיצויים לצורך טיפול רפואי דחוף, יש חשש ממשי כי אם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע לא יהא באפשרותו להשיב את הכספים לקופת הכינוס במקרה שהערעור יתקבל. לפיכך, סבורה המערערת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. עוד סבורה המערערת כי סיכויי הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי - טובים. לטענתה, בשנים האחרונות הושמעה ביקורת רבה על הלכת ידידיה ויש צורך לעיין בה מחדש. עוד טוענת המערערת כי ספק רב אם הלכת ידידיה

חלה בענייננו, שכן החייב טרם זכה למעמד של פושט רגל והכספים שבמחלוקת עוקלו עוד לפני שניתן צו כינוס הנכסים בעניינו. לפיכך, כך טוענת המערערת, גם אם הלכת ידידיה לא תבוטל ישנה הצדקה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עוד טוענת המערערת כי נוכח דרישת תום הלב המוגברת החלה על מי שמבקש להכריז עליו כפושט רגל, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי החייב אינו מושתק מלטעון כי הוא רשאי שלא להעביר את כספי הפיצויים לקופת הכינוס.

6.

המנהל המיוחד מבהיר בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע כי החייב לא יידע אותו שבמסגרת תביעת הפיצויים הוא טען כי בכוונתו להעביר את כספי הפיצויים לקופת הכינוס והוא למד על כך מתגובת המערערת לבקשה להסרת עיקולים. לפיכך, אף שבתחילה הסכים להסרת העיקולים כיום הוא סבור כי לא היה נכון להורות על כך. המנהל המיוחד מוסיף וטוען כי גם אם לא תבוטל הלכת ידידיה , בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן אין לאפשר לחייב להשתחרר מהצהרתו לפיה הוא מוותר על כספי הפיצויים לטובת קופת הכינוס. כמו כן טוען המנהל המיוחד כי ניתן להניח שאם כספי הפיצויים ישולמו לחייב לא יהיה באפשרותו להשיבם לקופת הכינוס במקרה שהערעור יתקבל. מטעמים אלו סבור המנהל המיוחד כי יש להעביר את כספי הפיצויים לקופת הכינוס המתנהלת על שמו של החייב אצל הכנ"ר עד להכרעה בערעור.

הכנ"ר טוען כי בשלב זה לא ניתן לשלול אפשרות שהערעור יתקבל ולפיכך הוא אינו מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע.

7.

החייב טוען מנגד כי הוא זקוק לכספי הפיצויים באופן דחוף ביותר לצורך טיפול רפואי בפגיעות שנגרמו לו כתוצאה מתאונת הדרכים שבה היה מעורב, וכי כל עיכוב בקבלת הטיפול עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך. החייב מדגיש כי אין לו עניין לעשות כל שימוש אחר בכספי הפיצויים וכי הוא מסכים להעבירם ישירות לגורם שיעניק לו טיפול רפואי. לפיכך סבור החייב כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. בנוסף על כך טוען החייב כי נוכח העובדה שהמערערת מבקשת להביא לביטולה של הלכה מושרשת, סיכויי הערעור קלושים ואף מטעם זה אין מקום לעכב את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון

8.

כידוע, על המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 7017/12 סיגמא וויב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ , פסקאות 11-9 (2.12.2012) ) . במקרה דנן, בשל היותו של החייב מצוי בהליך פשיטת רגל ובשל רצונו להשתמש באופן מיידי בכספי הפיצויים לצרכי טיפול רפואי, ישנה אפשרות של ממש שאם לא יעוכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא יהיה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ולהעביר את כספי הפיצויים לקופת הכינוס במקרה שהערעור יתקבל. לפיכך, גם מבלי שאדרש לסיכויי הערעור, הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין נושא בקשת העיכוב דנן. עם זאת, ונוכח טענת החייב כי הוא זקוק לכספי הפיצויים על מנת לממן לעצמו טיפול רפואי דחוף, יש לקבוע את הערעור לשמיעה בפני הרכב בהקדם, ולא יאוחר מסוף חודש יולי 2017.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת.

אין צו להוצאות.