ע"א 1252/15 ד"ר אפרים רימון נ. מלכה שמול

בגדר הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום אתמול, מבקש המערער כי אורה על הוצאתם של מוצגים מסוימים מתוך תיק המוצגים שהוגש על ידי המשיבים 1-8 (להלן: המשיבים ). מתגובת המשיבים, אשר צורפה לבקשה, עולה כי הם מתנגדים לה. יצוין, כי הדיון בערעור קבוע ליום 27.7.2015 (בעוד שישה ימים).

בנסיבות העניין איני רואה לפרט את מלוא הרקע העובדתי. די שאציין, כי מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה בקשה מטעם המערער לבטל את זימונו לעדות בגדר הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר הוגש על ידי המשיבים כנגד המשיבה 9 (להלן: בקשת הביטול ). יצוין, כי המערער אינו בעל דין במסגרת הליך בקשת האישור.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי רובם הגדול של המוצגים אשר מתבקשת הוצאתם הוגשו במסגרת הליך בקשת האישור. בין היתר מדובר בכתבי בי דין אשר הוגשו בהליך (ובכלל זה בקשת האישור המתוקנת ונספחים מסוימים אשר צורפו לה); פרוטוקול דיון (מיום 20.5.2014) במהלכו הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו, בין היתר, יזומן המערער לעדות ויוגשו לתיק בית המשפט מסמכים שונים; וכן מסמכים אשר הוגשו בעקבות ההסדר הדיוני האמור.

לטענת המערער, לעניין המוצגים אותם רשאים הצדדים לצרף יש להבחין בין הליך בקשת האישור, שהוא אינו צד לו כאמור, לבין אותו "מקטע" של ההליך אשר הכריע בבקשת הביטול, בו כמובן נטל חלק. לשיטתו, מאחר שהמוצגים לא הוגשו במסגרת ה"מקטע" של בקשת הביטול, לא היו המשיבים רשאים לצרפם לתיק המוצגים מטעמם.

לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הוא כי בתיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור רשאי בעל דין לכלול מסמכים אשר התקבלו כראיה כדין בערכאה הדיונית, או לחילופין התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (תקנות 437(א) ו-457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986)). ודוק: הפסיקה הכירה לא אחת באפשרות לצרף לתיק המוצגים כתבי טענות ובקשות ביניים אשר הוגשו לערכאה הדיונית, על נספחיהם (למשל, ע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת (21.6.2015), פיסקה 2 והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ (15.11.2010)).

במצב הדברים הרגיל, צירופם של המוצגים - אשר חלקם הגדול הוגש כאמור לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך בקשת האישור - לא היה מעורר קושי. אלא שבענייננו קיים נתון נוסף, והוא שהמערער אינו בעל דין בהליך האמור. חלקו בהליך מוגבל אך לאותו "מקטע" אשר עסק בבקשת הביטול. זו הסיבה לכך שההחלטה המכריעה בבקשת הביטול מהווה מבחינתו "פסק דין" עליו נתונה לו זכות ערעור (ראו והשוו, בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670 (1991); רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פ"ד סא(2) 795 (2006). כן ראו את החלטתו של כב' השופט א' שהם מיום 9.6.2015 בגדר ההליך דנן). לכאורה ניתן היה לסבור, כי "מקטע" בקשת הביטול עומד בפני עצמו גם בכל הנוגע לסוגית המוצגים אותם רשאים בעלי הדין לצרף במסגרת הערעור.

חרף האמור, סבורני שאין מקום להגביל את המוצגים אותם רשאים המשיבים להגיש רק לאלה אשר הוגשו במסגרת ה"מקטע" שעסק בבקשת הביטול. מקטע זה - אותו ניתן לראות כמעין "הליך בתוך הליך" - קשור ושזור בהליך העיקרי, והתייחסות אליו כאל הליך נפרד ועצמאי בכל הנוגע לראיות המוגשות לערכאה הדיונית תהא מלאכותית. אף אם המוצגים מושא דיוננו הוגשו במסגרת שלבים אחרים של ההליך העיקרי (ולא במסגרת בקשת הביטול), הרי שהם היו ברקע הדברים, עמדו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי והיו מצויים בתיק בעת הדיון וההכרעה בבקשת הביטול. בנסיבות אלה, אין מקום למנוע מן המשיבים את האפשרות לכלול מוצגים אלה בתיק המוצגים מטעמם.

לא נעלמה מעיניי טענת המערער לפיה ביקש מן המשיבים לקבל לידיו את מלוא המסמכים הרלוונטיים לדיון בבקשת הביטול, וחרף זאת לא נמסרו לו המוצגים האמורים. ואולם איני סבור כי יש בטענה זו, כשלעצמה, כדי להוביל להוצאתם של המוצגים מתיק הערעור. ברי, כי בכך אין כדי למנוע מן המערער להעלות לפני ההרכב אשר ידון בערעור את טענותיו באשר לאי מסירת המסמכים ובאשר לנפקות הנובעת מכך, וטענותיו בעניין זה שמורות לו.

אוסיף לסיום, כי עשוי להתעורר ספק שמא נדרשו המשיבים להגיש בקשה להוספת ראיות לעניין מוצג טז'. מדובר במוצג שהינו כתב בי דין שהוגש לבית משפט זה בגדר בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של הערכאה הדיונית (רע"א 2697/15), ואשר בשונה ממוצגים אחרים לא הוגש לבית המשפט המחוזי. ואולם, בשים לב למועד הדיון הקרוב וליתר נסיבות העניין, לא ראיתי להורות על הוצאתו של המוצג האמור מן התיק, וטענות המערער שמורות לו אף בעניין זה.

הבקשה נדחית איפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.