ע"א 2606/10 דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפני בקשה להתליית פעולת צו כינוס שניתן כנגד המערער במסגרת הליכי פשיטת רגל.

2.

המערער הגיש ביום 21.1.2009 בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. בבקשה זו הצהיר המערער כי חובותיו מגיעים לסך של יותר מ- 36 מיליון ש"ח וכי אין ביכולתו לשלם חובות אלו. לאחר קבלת תגובת הכונס הרשמי ניתן ביום 19.3.2009 צו לכינוס נכסי המערער ונקבע מועד לדיון על הכרזתו כפושט רגל. בהמשך מונה גם מנהל מיוחד. בחלוף קצת יותר מחצי שנה מאז בקשתו והצהרה על חובותיו הגיש המערער ביום 20.8.2009 בקשה לביטול צו הכינוס בטענה כי הגיע להסדר עם נושיו העיקריים ובאפשרותו להגיע להסדר גם עם שאר נושיו. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט) דחה ביום 23.2.2010 בהחלטה מפורטת את בקשת המערער ועל כך הוגש הערעור שבכותרת. המערער פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להתליית פעולת צו הכינוס ובקשתו נדחתה. בית המשפט עמד על כך כי מדובר למעשה בבקשה לעיכוב ביצוע שהיעתרות לה משמעה הענקת הסעד הסופי המבוקש בערעור.

3.

לאחר שנדחתה בקשת ההתלייה בבית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפני כאשר המערער טוען כי סיכוייו בערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. הבקשה הוגשה ללא נספחים ואלה צורפו בהמשך.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי היעתרות לבקשה משמעה מתן הסעד הסופי המבוקש בערעור ואין בענייננו מקום להיעתר לכך. יתר על כן, צו הכינוס ניתן כבר ביום 19.3.2009 – דהיינו לפני למעלה משנה וחצי ובמשך כל הזמן מאז הצדדים פועלים על פי צו הכינוס שניתן. היעתרות לבקשה משמעה אפוא שינוי מצב קיים ללא כל הצדקה. באשר לסיכויי הערעור טוען המערער כי הליך פשיטת הרגל נפתח על פי בקשתו בה הוצהר על חובותיו ועל כך שאין ביכולתו לשלמם אך משחזר בו מהצהרתו ומשהוא מסוגל כעת לעמוד בתשלום חובותיו, נשמט הבסיס להליכי פשיטת הרגל. ואולם, כידוע, "משהתחילו הליכי פשיטת הרגל אין היוזמה להמשכתם או לביטולם מסורה כבר בידי יוזם ההליך" (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 87 (מהדורה שלישית, 2010)) ובפני בית המשפט המחוזי היה בעת ההחלטה יותר מתצהירו של המערער בעניין חובותיו – על כן, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור לכאורה גבוהים כפי שטען המערער. גם באשר למאזן הנוחות אין לקבל את עמדת המערער. המערער טען כי ההליך פוגע בחופש עיסוקו כעורך דין אך לא הובא כל פירוט או ההסבר בדבר הפגיעה הנגרמת בשלב זה (והשוו סעיף 48 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 הקובע פקיעת חברות במקרה של הכרזה על פשיטת רגל) וממילא בשיקולי מאזן הנוחות יש להביא בחשבון גם את מצב נושיו של המערער שבית המשפט ציין כי "קולותיהם עדיין מהדהדים באוזני".

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה לא יעשה צו להוצאות.