ע"א 3145/97 חמודה אחמד נ. מינהל מקרקעי ישראל

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 97 / 3145

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערער : אחמד סאלח חמודה

נגד

המשיב : מינהל מקרקעי ישראל

ערעור פסלות שופ ט על החלטתו של בית המשפט

המחוזי בנצרת בהמרצה 4591/97, ע"א 336/97,

שניתנה על ידי כבוד הנשיא י. אברמוביץ

והשופטים: מ. הס, ג. גינת

ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דין (בע"א 336/97)

בשם המערער: עו"ד רפאלה שפריר; עו"ד דן שפריר

פסק - דין

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא י' אברמוביץ) שלא לפסול עצמו מהמשך הדיון בע.א. 336/97.

1.כנגד המערער הוגשה בבית משפט השלום בנצרת תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד מחלקת קרקע. בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על-ידיו נדחתה וניתן נגדו פסק דין של סילוק-יד. הוא ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת . במסגרת הערעור, ביקש המערער, במעמד צד אחד, צו לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. ביום 18.3.97 התקיים דיון בבקשת צו עיכוב הביצוע במעמד שני הצדדים, בפני נשיא בית המשפט המחוזי, השופט י' אברמוביץ. במעמד זה חיווה בית המשפט את דעתו הלכאורית, לפיה אין כל מקום להותרת צו עיכוב הביצוע על כנו, בהתחשב בסיכוייו הקלושים ביותר של הערעור. בית המשפט הציע למערער לחזור מן הבקשה ומשלא עשה כן דן בבקשה לגופה, ביטל את צו העיכוב וחייב את המערער בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דינו בסך 10,000 ש"ח. ביום 30.4.97 התקיים דיון מקדים בערעור, בפני כב' הנשיא אברמוביץ. במעמד זה הבהיר בית המשפט לצדדים, כי מסקנתו הלכאורית של המותב הדן בערעור (כב' הנשיא אברמוביץ והשופטים ג' גינת ומ' הס) היא, כי דין הערעור להידחות. לפיכך הציע בית המשפט למערער לחזור בו מערעורו בלא שיחוייב בהוצאות והבהיר, כי אם יידון הערעור לגופו ויידחה יחוייב המערער בהוצאות. בית המשפט נתן למערער ארכה עד ל - 7.5.97 , על מנת שיודיע אם הוא עומד על ערעורו. ביום 7.5.97 ביקש המערער, כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בערעורו. זאת בהסתמך על העובדות שפורט לעיל. המערער הוסיף וטען בבקשתו, כי בעת הדיון בבקשה לביטול צו עיכוב הביצוע הודיע בית המשפט למערער, כי אם יעמוד על בקשתו יחוייב בהוצאות בשיעור גבוה. עוד טען המערער, כי הדיון בבקשה לגופה ארך מספר דקות ולפיכך סכום ההוצאות שהוטל עליו היה אכן גבוה במיוחד. כמו-כן טען המערער, כי בית המשפט הבהיר, כי אם יידון הערעור לגופו - יידחה והמערער יחוייב בהוצאות כבדות. בית המשפט (כב' הנשיא י' אברמוביץ) דחה את הבקשה. בית המשפט אישר, כי בעת הדיון בבקשה לביטול צו עיכוב הביצוע חיווה דעתו, כי סיכויי המערער לזכות בערעורו הם קלושים ביותר, אך הוסיף, כי הדגיש, כי הואיל והערעור יישמע בפני הרכב, ייתכן ודעת חבריו להרכב תהיה שונה. בית המשפט הוסיף וציין, כי דבריו בישיבה מיום 30.4.97 נאמרו לאחר היוועצות עם חבריו ולאחר שתיק בית משפט השלום ועיקרי הטיעון מטעם הצדדים הובאו בפניו. בית המשפט דחה את הטענה, כי הודיע למערער , כי יחוייב בהוצאות כבדות, וציין, כי אכן אמר, כי אם יידחה הערעור יחוייב המערער בהוצאות, כנהוג. בסיכום החלטתו קבע בית המשפט, כי לא נגרם כל עיוות דין למערער וכי אין מקום לפסילת המותב.

2.מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. המערער חוזר על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות וטוען, כי החלטות שנתן כב' הנשיא אברמוביץ בהליך אחר הנוגע לערעור שבפני בית המשפט המחוזי בנצרת (בר"ע 360/97) מצביעות אף הן על העובדה שבית במשפט קבע עמדה סופית ונחרצת לגבי הערעור וכי בנסיבות אלה "המשחק מכור", כהגדרת בית משפט זה בבג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח (3) 573, 605. עוד מעלה המערער טענות נגד אופן ניהול הדיון בבית המשפט המחוזי וריכוז כל הדיונים וההחלטות בידי הנשיא אברמוביץ. במסגרת הערעור הגיש המערער גם בקשה לעיכוב הדיון בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור זה.

3.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. אף שהדברים ידועים, ראוי לשוב ולהזכירם: מטבע הדברים, אין בית משפט מנהל את ההליכים שבפניו כשהוא חף מכל ידיעה או דעה בדבר המחלוקת שבפניו: שהרי טיעוני הצדדים בפני בית המשפט מהווים, בדרך כלל השלמה או תוספת על האמור בכתבי בי דין שהוגשו לבית המשפט מבעוד מועד. לפיכך מנהל בית המשפט את הדיון על סמך העמדה הלכאורית שגיבש לעצמו. עמדה זו יכול שתתייחס לנקודות השנויות במחלוקת, לנושאים החורגים מגדרה של המחלוקת ולמשקלם המשוער של טיעוני הצדדים. גם לאחר שהחל הליך השפיטה אין בית המשפט ממלא בו תפקיד פסיבי. אין מקום לתיאור סכמטי של ההליך השיפוטי כהליך דו-שלבי המחולק שווה בשווה בין בית המשפט לבעלי הדין, כך שבשלב הראשון מעלים הצדדים את טענותיהם, במידה ובאופן שהם מוצאים לנכון, שעה שבית המשפט צופה מן הצד, בלא להתערב בהליך ובלא לתת את דעתו לטיעונים שבפניו ובשלב השני נעור בית המשפט, בוחן את טיעוני הצדדים ונותן את הכרעתו. בית המשפט רשאי ואף מחוייב לנהל את ההליך השיפוטי באופן שיאפשר מיצוי מיטבי של ההליך, תוך שמירה על זכויות הצדדים. אין הוא מחוייב לעמוד מן הצד ולאפשר קיומם של הליכי סרק או מהלכי סרק המאריכים את הדיון שלא לצורך, גוזלים ממשאבי בית המשפט ופוגעים במתדיינים הספציפיים ובעקיפין גם בציבור המתדיינים בכללו. בית המשפט מעורב בדיון באופן רציף ודינמי, בשים לב להתרחשויות בדיון שבפניו (וראה: ע"פ 99/98 דקלו נ' מדינת ישראל , פ"ד מב (1) 409, וע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות', עו"ד נ' הרב רבינוביץ

טרם פורסם ). אין האמור לעיל מדבר בחריצת משפט מוקדם, שאין חזרה ממנה - הוכחת קיומה של דעה קדומה ומקובעת באשר לתוצאות הליך תצדיק את פסילת השופט היושב בדין (וראה: גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח (3) 573, 605 ), אולם אין גם מקום לקבוע באופן קטגורי, כי בית משפט מנוע מלתת את דעתו להליך שבפניו, כל עוד לא הסתיימו טיעוני הצדדים.

זאת ועוד, שעה שמבקשים לבחון מה משקלה של הדעה המוקדמת ומהם הסיכויים לשינויה, מן הראוי לבחון גם את סוג ההליך בו אנו עוסקים ואת השלב בו הוא מצוי. כך לדוגמא, אין דין בית משפט של ערכאה ראשונה, המחווה דעתו בדבר תוצאות הליך בטרם נשמעו בו ההוכחות, כדין בית משפט של ערעור המחווה את דעתו הלכאורית על סמך פסק דינה של הערכאה הראשונה ועל סמך טיעוניהם הכתובים של הצדדים.

בענייננו, הביע בית המשפט המחוזי, במסגרת הליך ערעור, עמדה לכאורית מגובשת, המבוססת על החומר הכתוב שהיה בפניו, לרבות פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט היה רשאי לעשות כן, כשם שהיה רשאי להציע למערער לחזור בו מערעורו ולחסוך מעצמו, מהמשיב ומבית המשפט יגיעה נוספת, העלולה לבוא לידי ביטוי גם בפסיקת הוצאות. אכן, עמדתו של בית המשפט הוצגה באופן חד וברור, אולם חדות ובהירות אלו לא נוצרו בחינת יש מאין, אלא התבססו על החומר שבפני בית המשפט. אם נבחן את הדברים בהקשרם הדיוני, בשים לב לטיב ההליך ולשלב בו הוא מצוי נגיע לכלל מסקנה, כי בית המשפט היה רשאי לנהוג כפי שנהג. אין כל נתונים לכך שבית המשפט סגר ליבו, ולא היה נכון לשמוע טיעונים לגופם של דברים, ואף לשנות דעתו הלכאורית. אכן, עניין של יום יום הוא, שערכאת הערעור מציעה לצדדים הצעות שונות באשר לתוצאות הערעור. אלה מבוססות על גישה לכאורית, הכפופה תמיד לשינוי בעקבות טיעון הצדדים לגוף העניין. אם לא נאמר כן נשלול מערכאות ערעור כלים דיוניים רבי ערך העומדים לרשותם ונכביד על ניהול הדיונים המתנהלים על ידיהם.

הערעור נדחה. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.