פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 3981/12 – ב'
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
אמיר לויצדק
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד רן מסיקה – המנהל המיוחד
2. כונס נכסים הרשמי
בקשה לסעד זמני בערעור
בשם המבקש:
עו"ד רוי בר-קהן; עו"ד עידו פרישתא
בשם המשיב 1:
בעצמו
בשם המשיב 2:
עו"ד טובה פריש
החלטה
1.
בחודש ינואר 2009, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וביקש להכריז עליו כעל פושט רגל. לבקשתו, ניתן ביום 17.5.2009 צו כינוס לנכסיו, והושת עליו תשלום חודשי בשיעור של 500 ש"ח. ביום 28.3.2012 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ' צפת ) על ביטול הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המבקש, לאחר שנמצא כי הוא לא הגיש את המסמכים שנדרש להמציא בהתאם להחלטה קודמת של בית המשפט מחודש מאי 2010 (כב' השופט ח' ברנר ), ולא עמד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו. ביום 24.5.2012 הורה בית המשפט קמא על תשלום שכר-טרחת המנהל המיוחד והוצאותיו, והעברת יתרת הכספים המצויה בקופת הכינוס לתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקש.
2.
המבקש מערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, וטוען כי היה מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות ולא להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל. בצד הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. ביום 22.6.2012 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, שכן לא שוכנע שייגרם למבקש נזק בלתי הפיך.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי ערעורו איננו חסר סיכוי, שכן לשיטתו פסק-דינו של בית המשפט קמא אינו מאוזן, אינו מנומק, ופוגע בו בצורה שאיננה מדתית. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, נטען כי אם תחולק קופת הכינוס, לא יוכל המבקש להשיב את המצב לקדמותו, ככל שערעורו יתקבל בסופו של דבר. עוד טוען המבקש כי ביטול הליכי פשיטת הרגל יביא לכך שנושיו יפתחו בפעולות גבייה פרטניות במסגרת תיקי ההוצאה לפועל הפתוחים נגדו, ולצד הקושי האישי שטמון בכך, הדבר אף עלול לסכל אפשרות של חזרה להליכי פשיטת רגל אם יתקבל ערעורו. המבקש מדגיש כי הוא מצוי במצב כלכלי ונפשי קשה מאד, שהביאו גם למחדליו הדיוניים ולעיכוב בתשלומים החודשיים, שעליהם הוא מצר. בצד האמור, טוען המבקש כי לא ייגרם כל נזק לנושים השונים אם יעוכב ביצוע פסק הדין.
4.
המנהל המיוחד, עו"ד רן מסיקה, מתנגד לבקשה, וטוען כי סיכויי הערעור קלושים. לדבריו, המבקש הפר באופן שיטתי ובעקביות את הוראות צו הכינוס ואת התחייבויותיו במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בין היתר, לא המציא המבקש את המסמכים שנדרשו, לא שילם את התשלומים החודשיים וצבר פיגורים משמעותיים. לדברי המנהל המיוחד, כבר בהחלטת השופט ח' ברנר מחודש מאי 2010, נאמר למבקש כי אם לא ישתף פעולה ויפעל כנדרש, יבוטל ההליך אף ללא צורך בקיום דיון נוסף. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקש יכול לבקש את איחוד תיקיו כחייב מוגבל באמצעים במסגרת הגשת בקשה מתאימה בהוצאה לפועל, ואין עילה לעכב את ביצוע פסק הדין נושא הערעור. הכונס הרשמי סבור אף הוא כי דין הבקשה להידחות, ומוסיף כי התנהלותו של המבקש במסגרת הליכי פשיטת הרגל מעידה על חוסר תום לב.
5.
כפי שמציין גם הכונס הרשמי בתגובתו, נראה כי הסיווג המתאים לבקשה דנן הוא כבקשה לסעד זמני בערעור, לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (השוו: ע"א 3595/10 גומעה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 6.1.2011)). לאחר שבחנתי את הבקשה ותגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בבחינת בקשה לסעד זמני בערעור, בוחן בית המשפט שני שיקולים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור (ראו: ע"א 1423/09 גוזין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 31.3.09)). מבלי לקבוע מסמרות, אינני סבור כי סיכויי הערעור הם גבוהים במיוחד, על רקע התנהלותו הלקויה של המבקש במסגרת הליכי פשיטת הרגל, על אף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, טענותיו של המבקש כי חלוקת קופת הכינוס תסכל את ערעורו נטענו בעלמא וללא כל ביסוס. גם בטענותיו של המבקש ביחס להשלכות נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו, אין כדי להטות את הכף. כפי שנקבע לא אחת, אין בהליכי הוצאה לפועל כדי ליצור מצב בלתי הפיך טרם ההכרעה בערעור, שהרי בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש כי תתקיים חקירה לפני ראש ההוצאה לפועל אשר על-פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו. עוד יכול המבקש לפעול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נגדו כדי לעכב הליך זה או אחר, לאחד את תיקיו ולהכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים (ראו למשל: ע"א 3733/10 עסאם נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 9.6.2010)).
הבקשה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' באב התשע"ב (23.7.2012).
ש ו פ ט