פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5306/12 - ב'
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
גד אדרי
נ ג ד
המשיב:
פקיד שומה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 21.5.12 בע"מ 23939-01-11
שניתן על ידי
כבוד השופט ד' מינץ
בשם המבקש:
עו"ד ג' אדרי
בשם המשיב:
עו"ד צ'
קוינט-שילוני
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה יעוכב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בע"מ 23939-01-11, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש.
1.
המבקש, עורך דין אשר פרש לגמלאות לאחר שירות במשטרת ישראל, דיווח למשיב על חלק מהכנסתו בפועל מגמלה שהוא מקבל. המשיב חלק על דיווח זה והוציא למבקש צווי שומה (להלן: צווי השומה ) שבהם נקבע כי המבקש דיווח רק על חלק מהכנסתו מהגמלה המועברת לו ולפיכך חייב אותו במלוא סכום הגמלה. לטענת המבקש, את החלק בגמלה שאותו הוא מעביר לגרושתו לפי דין, יש למסות בהתאם למדרגת המס שלה ולא לפי מדרגת המס שלו. המשיב סבר שיש למסות את הגמלה כולה בהתאם למדרגת המס של המבקש.
2.
המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים על צווי השומה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי המשיב צדק בצווי השומה. זאת, לאור העובדה שהמבקש זכאי לגמלה דנן מכוח יגיעתו האישית, מה שמחייב את הפרשנות שמדרגות המס שצריכות לחול על הכנסה מגמלה הן אלה שחלות על המבקש ללא קשר לגרושתו. בית המשפט מצא כי זכות גרושתו של המבקש לחלק מהגמלה נובעת מזכותו של המבקש ואיננה קיימת כשלעצמה, ומשכך היא תמוסה כהכנסה אישית שלו.
3.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו לבית משפט זה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו כי פסק הדין הוא כספי וכי ניתן יהיה בנקל להשיב את המצב לקדמותו אם המבקש יזכה בערעור. כמו כן, ציין בית המשפט כי "אין באמור כדי למנוע מהמערער להגיע לכלל הסכמה עם המשיב בדבר פרישת החוב ל-18 תשלומים".
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי למרות שמדובר בפסק דין כספי, בשל מצבו הכלכלי הקשה, ביצוע פסק הדין ידרדר אותו מבחינה כלכלית באופן שלא ניתן יהיה להשיב לאחור. כמו כן מלין המבקש נגד ההוצאות הכבדות שהוטלו עליו בסך 25,000 ₪ בפסק הדין וטוען שלא יוכל לפרוע אותן כעת. באשר לסיכויי הערעור סבור המבקש כי הדין בענייננו איננו ברור, ושמדובר בלקונה הדורשת פתרון שיינתן על ידי בית המשפט העליון. לכן, המבקש סבור שעומדים לערעור סיכויים טובים ושעל כן מוצדק לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להידחות. נקודת המוצא היא כי יש לאפשר לזוכה על פי פסק הדין ליהנות מזכייתו
במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בתקופת הערעור, על המבקש להראות כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא יינתן הסעד, הוא בלתי הפיך (ע"א 2469/06
סויסה נ' חברת זאגא
בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ , פס' 11 להחלטה (לא פורסמה, 21.5.06)).
אפתח בסיכויי הערעור. מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, בשים לב להליך המקדמי שאנו מצויים בו ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, נדמה שסיכויי הערעור אינם מאוד גבוהים, אם כי אינם משוללים יסוד. דומה שחלקו העיקרי של הערעור נסוב על שאלות משפטיות אשר עשויות להיות בעלות השלכות משמעותיות. על כן, סבורתני שהמבקש הצליח לעבור את משוכת סיכויי הערעור.
כעת לבחינת שאלת מאזן הנוחות, היא השאלה העיקרית בבחינת עיכוב ביצוע פסק דין. המבקש סבור שבשל מצבו הכלכלי הקשה יש לעכב את ביצוע החיוב הכספי אשר הוטל עליו בפסק הדין. אולם, מצב כלכלי איננו, בדרך כלל, שיקול הנלקח בחשבון בעת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי (ע"א 4779/09 סובחי שעבאן נ' פקיד שומה רמלה , פס' 18 להחלטה (לא פורסמה, 29.7.09)). כמו כן, כשמדובר על עיכוב ביצוע של פסק דין המורה על חיוב כספי, הרי שככלל הנטייה היא שלא לעכבו אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן (לא פורסמה, 1.12.05)). המבקש לא הצליח להראות כיצד ביצוע פסק הדין בשלב זה יביא בהכרח לנזק חמור במידה המצדיקה לעכבו כעת. בהתחשב ביתר חובותיו של המבקש כפי שהציג בבקשתו, דומה כי מימוש הוראות פסק הדין דנן תוך פרישתן, לא תביאו לידי התמוטטות כלכלית. המבקש טוען שהוא זקוק לפרישת תשלומים בני 1,000 ₪ כל תשלום, בעוד שהמשיב הסכים לפרוש את החוב על פני 18 תשלומים, לפנים משורת הדין. המבקש עצמו טוען שרואה החשבון שלו עודנו מנהל משא ומתן עם המשיב לגבי פרישת תשלומים נוחה יותר, כך שייתכן שהמשיב עוד יבוא לקראתו אף יותר מכך באופן שייתר את הבקשה לעיכוב הביצוע. לכך יש להוסיף כי המבקש אף לא טען כי עלול להתעורר קושי בהשבת הכספים מהמשיב, ככל שיתקבל הערעור, וברי כי כשמדובר במדינה, לא קיים חשש לחוסר יכולתה להשיב את הכספים (ע"א 345/04 וינברג נ' מנהל מס שבח מקרקעין מחוז תל אביב , פס' 5 להחלטה (לא פורסמה, 15.4.07)).
סיכומו של דבר, סבורתני שהמבקש לא הצליח להראות כיצד מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן המצדיק את עיכוב ביצוע פסק דין כספי. לפיכך, נמצא כי אין ענייננו נמנה עם אותם מקרים יוצאי דופן בהם תתקבל בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי.
הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א באלול תשע"ב (29.8.12).
ש ו פ ט ת