ע"א 689/02 מלכיאל שרבט נ. בכור שרבט

השופט א' גרוניס:

1.בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, מעביר עניין מסוים לבוררות, בהתאם לסמכותו על פי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט). הבורר נותן החלטה מסוימת, אשר נטען לגביה כי היא פסק ביניים. אחד מבעלי הדין בבוררות מבקש לעתור לביטולה החלקי של ההחלטה, בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. איזה בית משפט מוסמך לדון בבקשתו? זו השאלה העומדת לפתחנו.

2.השתלשלות האירועים בפרשה שלפנינו הינה סבוכה וארוכה. אנו נפרט אך את מקצת ההליכים אשר נוגעים לענייננו. בשנת 1997 הגיש המשיב 5 לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה על דרך המרצת פתיחה נגד משיבים 4-1 ונגד אחרים. הסעדים אשר התבקשו במסגרת המרצת הפתיחה התייחסו להליכים משפטיים קודמים אשר התנהלו בין בעלי הדין. בהמשך הועברה התובענה לבית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 20.11.01 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) את התובענה. המשיב 5 ערער על פסק הדין לבית משפט זה. ביום 12.12.02 ביטל בית המשפט העליון את פסק דינה של הערכאה הדיונית, ונתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו בעלי הדין. במסגרת הסכם הפשרה, אשר המבקש היה צד לו, הוסכם על העברתן של מחלוקות מסוימות להכרעה במסגרת הליך בוררות אשר יתנהל בפני כב' השופט (בדימ') ש' ברנר. בשלב מסוים התפטר הבורר מתפקידו והוחלף על ידי כב' השופט (בדימ') י' לויט. ביום 8.1.06 נתן הבורר החלטה מסוימת. ביום 21.2.06 הגיש המבקש לבית משפט זה את הבקשה דנא, במסגרתה עתר לביטולה החלקי של ההחלטה המהווה, לטענתו, פסק ביניים (להלן - בקשת הביטול). החלטתנו זו אינה דנה בבקשת הביטול לגופה, אלא עוסקת אך בשאלת הפורום בו תידון הבקשה.

3.דבר החקיקה העיקרי אשר מסדיר את אופן התנהלותם של הליכי בוררות הינו חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות). חוק זה מעניק לערכאות השיפוטיות סמכויות שונות, אשר מטרתן העיקרית הינה פיקוח על הליכי הבוררות במהלך התנהלותם וכן לאחר סיומם. אחת הסמכויות העיקריות בהקשר זה הינה הסמכות לבטל פסקי בוררות (סעיף 24 לחוק הבוררות). על פי חוק הבוררות, בית המשפט המוסמך לדון בענייני בוררות (למעט עיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות) הינו בית המשפט המחוזי (ראו הגדרת המונח "בית המשפט" אשר בסעיף 1 לחוק הבוררות).

4.הוראת החוק המסמיכה בית משפט אשר דן בעניין אזרחי להעביר סוגיה שלפניו לבוררות, מצויה בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט. בענייננו, בית משפט זה אכן עשה שימוש בסמכות הנזכרת, שעה שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה לפיו הועברו עניינים מסוימים להכרעה במסגרת הליך בוררות. סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן:

"הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, יחולו על בוררות לפי סעיף זה; אולם 'בית המשפט' שבסעיף 1 לחוק האמור יהיה בית המשפט שהעביר את הענין לבוררות."

עינינו הרואות, כי כאשר בית משפט מעביר עניין אזרחי אשר לפניו לבוררות, הרי שהסמכויות הקבועות במסגרת חוק הבוררות, ובכללן הסמכות לבטל פסק בוררות, אינן נתונות לבית המשפט המחוזי אלא לבית המשפט המעביר. מדובר איפוא בהסדר מיוחד, המשנה את כללי הסמכות העניינית הרגילים החלים ביחס לבוררות. התכלית המרכזית העומדת בבסיסה של ההוראה הנזכרת הינה ייעול ההליכים ופישוטם. בית המשפט המעביר, אשר בפניו הובא הסכסוך מלכתחילה, מכיר את הסכסוך אשר הועבר לבוררות, ועל כן הינו הגורם המתאים להכריע בסוגיות השונות המתעוררות במהלך הליך הבוררות ואף לאחריו (ראו, רע"א 4369/02 דורון נ' דורון , פ"ד נח(1) 241, 245). מטעם זה, בין היתר, נפסק כי כאשר מעביר בית משפט שלום עניין מסוים לבוררות, יהא הוא מוסמך להפעיל את הסמכויות המוענקות במסגרת חוק הבוררות, אף אם הדיון בבוררות כלל נושאים החורגים מסמכותו העניינית הרגילה ( שם ; והשוו אף רע"א 206/94 אחים עיני קונדיטוריה חולון בע"מ נ' שמחוביץ (לא פורסם)). בענייננו מתעוררת שאלת פרשנותו הראויה של סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, מקום בו הערכאה אשר העבירה את העניין לבוררות הינה ערכאת הערעור. לשאלה זו נפנה עתה.

5.מלשונה של הוראת סעיף 79ב(ג) האמור עולה לכאורה, כי כאשר ערכאת הערעור מעבירה עניין מסוים לבוררות, תהא היא הערכאה המוסמכת על פי חוק הבוררות. זו אכן העמדה אותה הביעו הן המבקש והן המשיבים. עם זאת, גישה זו איננה הגישה האפשרית היחידה. סבורני, כי הפרשנות אותה יש ליתן להוראה הנזכרת הינה כי במקרה שכזה תהא אף הערכאה הדיונית מוסמכת להפעיל את הסמכויות הקבועות במסגרת חוק הבוררות, וזאת לצד סמכותה של ערכאת הערעור (אולם ראו, ע"א 10000/01 ר.א.מ מהנדסים קבלנים בע"מ (בפירוק) נ' עמותת שכונת הקוטג'ים בשועפאט (בפירוק) (לא פורסם); ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (מהדורה רביעית, 2005), כרך ב', עמ' 979; עוד ראו, אך לגישה שלישית, בש"א 1119/03 מצפה ר"ג בע"מ נ' שמחיוף (לא פורסם)). בבסיסה של עמדתי זו עומדים שני טעמים הקשורים זה בזה: ראשית , במסגרת הדיון בערעור מוסמך בית המשפט שלערעור להפעיל את אותן סמכויות הנתונות לערכאה הדיונית (תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ממילא, ניתן לראות את החלטתה של ערכאת הערעור להעביר עניין מסוים לבוררות לפי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, כאילו ניתנה על ידי הערכאה הדיונית. פועל יוצא מכך הוא, כי הערכאה הדיונית תהא מוסמכת להפעיל את הסמכויות המוענקות במסגרת חוק הבוררות, אף במקרה בו העברתו של העניין לבוררות נעשתה על ידי ערכאת הערעור. זאת, בדומה לסמכותה של הערכאה הדיונית להיזקק לתובענה לביטול פסק דין בעניין אזרחי, אף כאשר ההליך נדון והוכרע על ידי ערכאת הערעור;

וכן לדון בתובענה לביטול הסדר פשרה אשר אושר על ידי ערכאת הערעור (ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נז(3) 366, 372-373 (להלן - פרשת בית טלטש ); דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (לא פורסם) (להלן - פרשת חוף גיא ); עוד השוו, לגבי בקשה לעיון חוזר בהחלטה של ערכאת הערעור בפלילים, ב"ש 186/80 כהן נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(4)459)).

6.שנית , הפעלת הסמכויות השונות שבחוק הבוררות כרוכה לא אחת בחקירת עדים, בבחינת ראיות ובקביעת ממצאים. ברי, כי הפורום המתאים לקיומו של הליך מעין זה הינו הערכאה הדיונית (השוו, פרשת חוף גיא ; ב"ש 215/83 ספטי נ' ספטי , פ"ד לז(2) 181, 186; בג"ץ 4919/97 שטריקר נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נח(4) 721, 727). זאת ועוד, אין לומר כי ערכאת הערעור בקיאה יותר מן הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפרטיו של הסכסוך אשר הועבר לבוררות. בהקשר זה יש לזכור, כי טרם העברתו של העניין לבוררות על ידי ערכאת הערעור, דנה הערכאה הראשונה בסכסוך ואף הכריעה בו. יוצא איפוא, כי תכליתו העיקרית של סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, שעניינה כאמור פישוטם של ההליכים וייעולם (ראו פיסקה 4 לעיל), מחייבת את המסקנה לפיה נתונה לערכאה הדיונית סמכות להכריע בהליכים הנזכרים.

7.הגענו אם כן לכלל מסקנה, כי על פי הפרשנות הראויה של סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, מוסמכת הערכאה הדיונית להכריע בבקשות על פי חוק הבוררות אף ביחס לעניינים אשר הועברו לבוררות על ידי ערכאת הערעור. יישום קביעה זו בענייננו מוביל לכך, שהסמכות להכריע בבקשת הביטול נתונה לבית המשפט המחוזי. הסמכות המוקנית לערכאה הדיונית אינה שוללת את סמכותה של ערכאת הערעור לדון אף היא בבקשות כאמור, לגבי עניינים אותם העבירה לבוררות (השוו, פרשת חוף גיא ; פרשת בית טלטש ). לשון אחר, במקרים כגון אלה נתונה לערכאה הדיונית ולערכאת הערעור סמכות מקבילה להפעיל את הסמכויות הקבועות בחוק הבוררות. עם זאת, אך במקרים נדירים תיזקק ערכאת הערעור לבקשות כאמור. המקרה הנוכחי אינו בא בגדר אותם מקרים יוצאי דופן. נוסיף עוד, כי מאחר שבית משפט זה אינו מחוסר סמכות לדון בקשת הביטול, הרי שאין מקום להורות על העברתה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט.

8.התוצאה היא כי הבקשה נמחקת. המבקש יוכל להגיש את בקשת הביטול לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך חמישה עשר ימים מיום המצאתה של החלטה זו. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופטת מ' נ אור :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת א' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בהחלטתו של כבוד השופט א' גרוניס.