ע"א 7189/09 גילי הלר נ. ציון כהן

בקשה למתן סעד זמני המעכב את פינויה של המבקשת מהבית ברחוב הגבורה היהודית 14 בראשון לציון, הידוע כחלקה 741/20 בגוש 3928 (להלן: הבית ), והמעכב את מכירתו על ידי המשיב 2 במסגרת הליכי מימוש משכון, וזאת עד למתן הכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו.

1.

ביום 26.8.04 נכרת הסכם למכירת הבית בין המשיב 1 (להלן: כהן ), הרוכש, לבין בעלי הזכויות בבית – המבקשת והמשיב 3 (להלן:

הלר ), שהיה אותה עת בעלה. הרקע לעסקת מכר זו הוא הלוואות שנטל הלר מכהן. הלר נזקק לסכומים נוספים ולכן הציע כי כהן ירכוש את ביתו. לשם רכישת הבית, נטל כהן משכנתא מהמשיב 2 (להלן: הבנק ), העביר את כספי המשכנתא להלר ובכך פרע את יתרת המשכנתא של בני הזוג שרבצה על הבית. זכויותיו של כהן בבית שועבדו לטובת הבנק כבטוחה להשבת ההלוואה שנטל. במסגרת עסקת המכר, קיבל כהן מבני הזוג ייפוי-כוח בלתי חוזר להעברת זכויות בני הזוג בבית על שמו. ברקע הדברים יוער כי לימים התברר שהלר, עורך דין במקצועו, מעל בכספי לקוחותיו, נטל הלוואות מגורמים שונים, לרבות בשוק האפור, ונקלע באותה עת לחובות של מיליוני שקלים. בשל כך התנהלו נגדו הליכים פליליים והוא מרצה כיום עונש מאסר. כאשר החלו לחזור השקים שנתן הלר לכהן כהחזר ההלוואות שנטל ממנו, העביר כהן את זכויות בני הזוג בבית על שמו. בינתיים התגרשו בני הזוג. המבקשת וילדיה המשיכו לגור בבית וזאת מבלי לשלם שכר דירה לכהן, בטענה שלא ידעה על עסקת המכר ובעלה זייף את חתימותיה בהליך המכירה. בתגובה, הגיש כהן תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון לפינוי המבקשת וילדיה מהבית לב. בהמשך, הגישה המבקשת את התביעה נשוא הערעור דנן לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו, בה עתרה למתן סעד הצהרתי כי היא הבעלים של מחצית הבית וכי ההסכם למכירתו הינו הסכם למראית עין. ההליכים בתביעה שהגיש כהן עוכבו עד להכרעה בתביעת המבקשת.

2.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופטת צ' ברון) דחה את תביעת המבקשת, בקובעו כי בניגוד לטענותיה, מחומר הראיות עולה כי המבקשת ידעה על מכירת הבית, הסכימה לכך ואישרה את דבר המכירה, בין היתר בפני כהן. בית המשפט בחר שלא לדון בשאלה אם חתימתה של המבקשת זויפה על מסמכי המכירה, כטענתה, מאחר שעל פי ההלכה, חתימה על הסכם למכירת מקרקעין אינה הכרחית. בהקשר זה נקבע כי מהראיות עולה גמירות דעתה של המבקשת למכור את ביתה, ולכן אף אם חתימתה זויפה, אין בכך פגם הגורע מתקפותו של ההסכם. כמו כן, נדחתה טענת בני הזוג כי עסקת המכר הייתה פיקטיבית ונועדה לאפשר לכהן לקבל משכנתא מהבנק ולהעביר כספים אלה להלר כהלוואה, מבלי שהסכם המכר אמור היה להתממש.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולמעלה משנה

לאחר מכן הוגשה בקשה למתן סעד זמני, היא הבקשה שבפני. יצוין כי לאחר הגשת הערעור על ידי המבקשת, הגיעו המבקשת וכהן להסכמה, שאושרה על ידי בית המשפט במסגרת תביעת הפינוי שהגיש כהן, על פיה אם יידחה הערעור, המבקשת תפנה את הבית בתוך 30 ימים ותביעת הפינוי תימחק. בינתיים הוכרז כהן כפושט רגל והבנק החל במימוש הליכי המשכון במסגרתו עתר לפינוי המבקשת מהבית ולמכירתו.

4.

המבקשת טוענת בבקשתה כי סיכויי הערעור טובים מאחר שבית המשפט קמא התעלם מחוות-הדעת הגרפולוגית שהוגשה מטעמה, שלא נסתרה, ולפיה חתימתה על הסכם המכר ועל מסמכים נוספים זויפה על ידי הלר. לשיטתה, עצם זיוף החתימה מוביל למסקנה כי הסכם המכר בטל מעיקרו ויש בו כדי להוכיח כי המבקשת לא ידעה ולא אישרה את דבר המכירה. בנוסף, נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה משום שפינויה ופינוי שלושת ילדיה מביתם יגרום להם נזק בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לרפאו בפיצוי כספי. צוין כי למבקשת אין דיור חלופי ומצבה הכלכלי הינו בכי רע.

5.

ביום 18.11.10 הוריתי על מתן סעד ארעי לעיכוב פינוי המבקשת מהבית ועיכוב מכירתו עד להחלטה אחרת. כמו כן, הוריתי למשיבים להגיש תגובתם לבקשה בתוך 14 יום. כהן הסכים בתגובתו למתן הסעד הזמני לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים במסגרת תביעת הפינוי שהגיש נגד המבקשת. כמו כן, טען כי אין זה ראוי לפנות את המבקשת מביתה כאשר מועד הדיון בערעור קרוב.

הבנק מצידו התנגד לבקשה בטענה כי סיכויי הערעור קלושים היות שהערעור מופנה נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. כמו כן, טען הבנק כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו משום שאם יינתן הסעד הזמני, חובו של כהן לבנק ילך ויגדל, ואין ערובה כי הבנק יוכל להיפרע מכהן, המצוי בהליכי פשיטת רגל. מנגד, לטענת הבנק, הנזק שיגרם למבקשת כתוצאה מדחיית הבקשה הינו כספי גרידא וניתן לפיצוי על ידי הבנק, שאיתנותו הפיננסית אינה מוטלת בספק.

לטענת המשיב 4, הנאמן על נכסיו של כהן (להלן: הנאמן ), שאלת מתן הסעד הזמני צריכה להיבחן במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו של כהן, שכן לא מדובר בסעד זמני העולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנוסף, טוען הנאמן כי הליכי המימוש בהם פתח הבנק נעשו בניגוד לדין, מבלי ליידע את הנאמן, שעל שמו נרשמה הערת אזהרה בפנקסי המקרקעין, האוסרת ביצוע דיספוזיציות בבית, וזאת מכוח צו של בית המשפט. כמו כן, הבנק פעל בלי אישורו של בית המשפט המחוזי שדן בהליך פשיטת הרגל. על כן, דינם של הליכי המימוש שננקטו לאחרונה על ידי הבנק להתבטל או לכל הפחות להיות מעוכבים. לגופו של עניין, טוען הנאמן כי יש לדחות את הבקשה מפני שסיכויי הערעור קלושים.

יצוין כי הלר בחר שלא להתגונן בתביעה נשוא ערעור זה, ובחר שלא להגיב גם על בקשה זו מטעם המבקשת.

6.

דין הבקשה להתקבל. הכרעה בבקשה למתן סעד זמני תיעשה בשים לב לסיכוייו של המבקש לזכות בערעור שהגיש ולמאזן הנוחות בין הצדדים (ע"א 8800/04

שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 11.11.04); ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 14.4.05)). במקרה שלפנינו, למרות שעל פניו לא השתכנעתי שסיכויי הערעור גבוהים, לאור מאזן הנוחות הנוטה בבירור לטובת המבקשת מצאתי שיש לקבל את הבקשה.

המקרה שלפנינו נמנה על אותם המקרים בהם מבוקש עיכוב ביצועם של הליכי מימוש מקרקעין, שמשמעם פינוי של אדם מנכס המשמש כדירת מגוריו היחידה. במקרים אלה נוטה מאזן הנוחות לעברם של הדיירים המועדים לפינוי. אני סבורה כי בניגוד לטענת הבנק, הנזק הנגרם לאדם המפונה מביתו חורג מנזק כספי גרידא בשל ההשלכות הכרוכות בפינוי במישור האישי. לפיכך יש מקום להורות על עיכוב ביצועם של ההליכים עד שתוכרע הסוגיה באופן סופי על ידי ערכאת הערעור, גם כאשר סיכויי הערעור הלכאוריים אינם ברורים או אף נמוכים, וזאת בכדי למנוע את התוצאה הקשה והבלתי הפיכה אשר בפועל מייתרת את הדיון בערעור (רע"א 11880/04 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 16.11.09)).

בבית המיועד לפינוי מתגוררים המבקשת ושלושת ילדיה, הגדול שבהם התגייס לאחרונה לצה"ל. לטענת המבקשת, אין לה ולילדה דיור חלופי ומצבה הכלכלי קשה. מהחלטת כב' הרשם מרזל בבקשת המבקשת לפטור מעירבון בהליך זה עולה כי מצבה הכלכלי של המערערת אכן אינו שפיר, בשל קיומם של עיקולים והליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדה, ונוכח העובדה כי היא כיום מפרנסת יחידה לה ולילדיה הקטינים. יצוין כי בקשת הפטור מעירבון התקבלה באופן חלקי בלבד מכיוון שהרשם מצא כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

מול הנזק שעשוי להיגרם למבקשת כתוצאה מן הפינוי, עומד האינטרס של הבנק במימוש הבטוחה שניתנה לו בגין ההלוואה לכהן. מבלי להפחית מחשיבות הנזק הצפוי לבנק עקב דחיית הליכי המימוש, סבורני כי נזק זה, הניתן לריפוי בפיצוי כספי ואשר אין בו כדי לאיים על איתנותו הפיננסית של הבנק, נסוג בפני הנזק שצפוי למבקשת, שהינו בלתי הפיך, כאמור. מסקנה זו נתמכת גם בכך שהדיון בערעור קבוע למועד קרוב ביותר, ליום 2.2.11, ולנוכח טענת הנאמן, כי הליכי המימוש נעשו בניגוד לדין. בטרם סיום אציין כי טענה אחרונה זו הכרוכה בטענת הנאמן כדבר יחסיו מול הבנק, כמו גם טענת הנאמן, לפיה שאלת מתן הסעד הזמני צריכה להתברר בבית המשפט של פשיטת רגל, מקומן להתברר במסגרת הליך פשיטת הרגל ואין בכך כדי לפגוע בזכותה של המבקשת להגיש את הבקשה דנן או כדי למנוע את קבלת הבקשה על ידי בית משפט זה.

הבקשה, אפוא, מתקבלת. כל צד יישא בהוצאותיו.