ע"א 7673/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל נ. גבעולים מושב

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שבח ) בת"א 11820-01-10 מיום 16.8.2012, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה ונקבע כי המערערת תשלם לה סך של 3,215,160 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.

המשיבה, גבעולים מושב עובדים להתישבות שיתופית חקלאית בע"מ, הינה אגודה שיתופית שהתאגדה בשנת 1953, אשר מסווגת כ"מושב עובדים" בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות ואשר חברות בה עשרות משפחות חברים המחזיקות בנחלות חקלאיות (להלן: גבעולים ). המבקשת, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, הינה חברה ציבורית, אשר הייתה מאוגדת בעבר במשך עשרות שנים (החל משלהי שנות ה-20 של המאה הקודמת ועד לעשור הראשון של המאה הנוכחית) כאגודה שיתופית, אשר על חבריה נמנו מאות אגודות שיתופיות, מושבים וקיבוצים (להלן: תנובה ).

2.

גבעולים התקבלה כחברה בתנובה ונרשמה בפנקס החברים שלה בשנת 1953. לאורך השנים שיווקה גבעולים את תוצרתה החקלאית באמצעות תנובה. בית המשפט המחוזי קבע כי באותם ימים נהגה תנובה לנכות מהתמורה שהגיעה לחבריה בגין התוצרת החקלאית ששווקה באמצעותה שני סוגי ניכויים: האחד, ניכוי שנרשם לזכות החבר כ"יחידות השתתפות"; השני, ניכוי שתנובה זקפה לעצמה כ"קומיסיון" (עמלה) בגין פעולת השיווק. כך נעשה במרוצת השנים גם בעניינה של גבעולים. בשנות ה-70 המוקדמות של המאה הקודמת הפסיקו חברי גבעולים לשווק את תוצרתם החקלאית באמצעות תנובה, ועל רקע זה החליטה הנהלת תנובה ביום 9.8.1978 להפסיק את חברותה של גבעולים בתנובה.

3.

בשנת 1999 הכריזה תנובה על רצונה ליזום מהלך הפרטה, לרבות שינוי צורת התאגדותה מאגודה שיתופית לחברה ציבורית נסחרת. במסגרת זו ביקשה תנובה לשנות את המבנה הבסיסי של ההחזקות בה, לרבות שינוי אופן חלוקת יחידות ההשתתפות שהוחזקו על ידי החברים השונים של תנובה. מלאכת החלוקה מחדש של יחידות ההשתתפות התבצעה כדלקמן: מחצית מכלל יחידות ההשתתפות יוחסו לכל חבר באופן שווה בגין עובדת חברותו בתנובה ללא קשר לכמות התוצרת ששווקה על ידו וללא הבחנה בין אגודה גדולה לקטנה (8,931 יחידות לכל חבר), ומחצית מכלל יחידות ההשתתפות יוחסו באופן דיפרנציאלי לחברים, בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית שלהם לתנובה במשך השנים, אשר בגינם נרשמו לזכותם יחידות השתתפות.

4.

רשם האגודות השיתופיות מינה את עו"ד דורון דינאי כחוקר לצורך עדכון פנקס חברי תנובה (להלן: החוקר ), על מנת לקבוע מי נותר חבר בה ומי לא, והכול לצורך קידום וביצוע מהלך ההפרטה. בעקבות בקשה שהגישה גבעולים בשנת 2002 לרשם האגודות השיתופיות להיכלל בפנקס חברי תנובה, בחן החוקר את מעמדה של גבעולים כחברה בתנובה. במסגרת זו טענה גבעולים כי לא ידעה כלל על החלטת תנובה משנת 1978 להפסיק את חברותה, וכי לא קיבלה על כך שום הודעה בכתב ואף המשיכה לשווק תוצרת חקלאית באמצעות תנובה גם לאחר שנה זו. בהיעדר מסמכים להוכחת טענותיה של גבעולים, קבע החוקר בדו"ח החקירה מיום 28.10.2003 (להלן: דו"ח דינאי ) כי גבעולים אינה חברה בתנובה מאז שנת 1978. גבעולים לא ערערה או תקפה את הקביעה הזו בדרך כלשהי.

5.

בשנת 2007 ביקש תאגיד אייפקס (להלן: אייפקס ) לרכוש את השליטה בתנובה, ולצורך כך הוצע לחברי תנובה הסדר לפיו יועברו יחידות ההשתתפות שברשותם לאייפקס כנגד תשלום תמורה כספית. במסגרת ההסדר עם אייפקס הוסכם כי כל חבר יוכל לפדות את יחידות ההשתתפות שברשותו בהתאם ל"מנה" קבועה של 8,931 יחידות השתתפות, בתוספת השבה דיפרנציאלית של סכום ההשקעה בהתאם לשווי הרכישות בפועל. לצורך כך פורסמו רשימות החברים בתנובה, לרבות חברים שעניינם היה תלוי ועומד באותה עת בהליכים משפטיים. שמה של גבעולים נפקד מהרשימות, ומשכך שבה גבעולים ועתרה לפני רשם האגודות השיתופיות בבקשה להוסיפה לפנקס החברים של תנובה. גם בקשה זו נדחתה. ביום 8.1.2008 הושלם תהליך העברת השליטה בתנובה לידי אייפקס, כשאייפקס קיבלה לידיה את יחידות ההשתתפות של החברים שביקשו לפדותן בהתאם להסדר ושילמה להם את התמורה על פי המנגנון שבהסדר.

6.

בין גבעולים לבין תנובה התנהלו בין השנים 2010-2005 הליכים משפטיים לא מעטים, אשר נסקרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נשוא הערעור. לצורך ההחלטה בבקשה הנוכחית אין צורך לפרט את כל ההליכים, ודי לציין כי המשותף לכל ההליכים שנקטה גבעולים הוא דרישתה לקבל לידיה את תמורת פדיון יחידות ההשתתפות שהוחזקו על ידה עד להפסקת חברותה בשנת 1978. השאלה שהתעוררה, בין היתר, בהליכים השונים הייתה האם יש להורות על פדיון יחידות ההשתתפות לפי ערכן הנומינאלי או שמא לפי ערכן הריאלי. לאחר גלגולים שונים הגישה גבעולים ביום 11.1.2010 תביעה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה עתרה להורות על פדיון יחידות ההשתתפות שלה לפי ערכן הריאלי.

7.

בית המשפט המחוזי דחה במסגרת פסק הדין את טענתה המקדמית של תנובה כי התביעה התיישנה. נקבע כי אין מחלוקת שגבעולים הייתה חברה בתנובה עד שנת 1978. עוד נקבע כי גבעולים לא קיבלה הודעה על הפסקת חברותה בתנובה בשנת 1978, וכי תנובה מעולם לא פדתה את יחידות ההשתתפות של גבעולים. לפיכך נקבע כי גבעולים לא ויתרה על יחידות ההשתתפות וכי אלה לא "התפוגגו לחלל האוויר ולא נעלמו". בית המשפט נדרש לשאלה מה משמעות העובדה, שלא הייתה שנויה במחלוקת, כי בדוחות הכספיים של גבעולים החל משנת 1987 ואילך אין אזכור מפורש לשיעור אחזקותיה בתנובה. בית המשפט דחה את טענת תנובה כי משמעות הדבר הינה שיתרת יחידות ההשתתפות נגרעה והועמדה על "אפס" באותה שנה וקיבל את טענת גבעולים כי מדובר בשינוי צורני בלבד בשיטת הרישום, כאשר האחזקות נרשמו תחת סעיף ההשקעות, ללא פירוט שמי.

8.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, נדרש בית המשפט להכריע בשאלה מה המשמעות המעשית הנובעת מהקביעה שלגבעולים נותרו יחידות השתתפות בתנובה, דהיינו כיצד יש לחשב את תמורת הפדיון בגינן. בית המשפט קבע, לאחר דיון מפורט ומנומק, כי גבעולים זכאית לפדות 8,931 יחידות השתתפות בתנובה, על פי חישוב של 360 ש"ח לכל יחידת השתתפות (בהתאם למנגנון שנקבע בהסדר אייפקס). לפיכך נקבע כי גבעולים זכאית לתמורה בסך 3,215,160 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן חויבה תנובה בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ש"ח וכן תשלום אגרות המשפט ששילמה גבעולים.

החלטת בית המשפט המחוזי בשאלת עיכוב הביצוע

9.

תנובה הגישה ערעור לבית משפט זה ובמקביל הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נימוקיה זהים לבקשה שלפני. בהחלטה מיום 28.11.2012 קבע בית המשפט כי מחד גיסא בקשת עיכוב הביצוע הוגשה בשיהוי וכי הטענה בדבר חוסר יכולת להשיב את המצב לקדמותו אינה מבוססת, ומאידך גיסא כי מדובר במחלוקת שעיקרה משפטית. לפיכך הורה בית המשפט כי 2/3 מהסכום הפסוק ישולם תוך 15 יום, והיתרה (1/3 מהסכום הפסוק) תופקד תוך 15 יום בקופת בית המשפט. הודגש כי עיכוב הביצוע לא יחול על רכיב הוצאות המשפט ועל רכיב שכר טרחת עורך דין.

מכאן הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה שלפני

10.

במישור סיכויי הערעור טוענת תנובה כי סיכויי הערעור טובים לנוכח שגיאות משפטיות ועובדתיות מהותיות שנפלו לטענתה בפסק הדין. נטען כי בית המשפט שגה בדחותו את טענת תנובה בפן המשפטי כי מי שאינו חבר באגודה שיתופית אינו יכול להיחשב כמי שמחזיק במניותיה, ובקובעו - באורח תקדימי - כי מי שהיה בעבר חבר באגודה שיתופית וחברותו נפסקה יכול להיחשב כמחזיק במניותיה גם לאחר מכן. בפן המשפטי והעובדתי נטען כי בית המשפט שגה בדחותו את טענת ההתיישנות שהעלתה תנובה, על יסוד קביעה עובדתית העומדת בסתירה לקביעות חלוטות בהליכים קודמים, לפיה גבעולים לא ידעה על הפסקת חברותה בתנובה. עוד בפן העובדתי נטען כי בית המשפט התעלם מהעובדה שהרישום בדבר החזקה של גבעולים ביחידות השתתפות בתנובה, אשר היווה את הראיה היחידה שעליה התבססה גבעולים בתביעתה, נמחק מדוחות גבעולים תוך גריעה של מלוא יתרות ההחזקות. נטען כי בית המשפט התעלם מהתחמקותה הבוטה של העדה מטעם גבעולים מלהשיב לשאלות בעניין זה. בנוסף נטען כי בית המשפט שגה באופן חישוב התמורה בגין פדיון יחידות ההשתתפות, כאשר קבע כי "דמי הפדיון" יחושבו לא באופן נומינלי ולא באופן ריאלי, אלא באופן שאינו תואם את הדין.

11.

במישור מאזן הנוחות טוענת תנובה כי מתקיימות במקרה זה נסיבות ייחודיות אשר מחייבות עיכוב ביצוע מלא של פסק הדין, על אף שמדובר בפסק דין כספי. נטען כי תשלום התמורה במלואה לגבעולים תוביל לחלוקתה בין חברי המושב באופן שיקשה על השבתה ככל שהערעור יתקבל. נטען כי בעבר נתקלה תנובה במקרה שבו מושב ("חצב") הוכר כחבר תנובה, ובמסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון שהגישה תנובה ציין בא כוח המושב כי המושב כבר חילק בין חבריו את הכספים שקיבל מתנובה ומשכך לא ניתן להשיבם. נטען כי כפועל יוצא מכך המליץ בית המשפט העליון לצדדים להגיע להסכמה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, אולם בנסיבות המיוחדות של המקרה לא יידרש המושב להשיב את הכספים. לפיכך טוענת תנובה כי קיים חשש מבוסס שכך יקרה גם כאן בסופו של יום. בנוסף טוענת תנובה כי בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (8.12.2010) (להלן: עניין קמחי ) התקבלה טענתם של רפתנים חברי מושבים אשר ייצרו תוצרת חקלאית ששווקה באמצעות תנובה כי דמי הפדיון ששילמה תנובה למושביהם בגין יחידות ההשתתפות שבהן החזיקו הינם קניינם של הרפתנים שעסקו בפועל בייצור התוצרת החקלאית ולא קניינו של המושב עצמו, אשר שימש רק כ"צינור" בין הרפתנים לבין תנובה. כפועל יוצא טוענת תנובה כי קיים חשש שגם אם גבעולים לא תפעל ביוזמתה לחלוקת הכספים בין חבריה, הרי שהחברים בגבעולים עשויים לטעון כי הכספים הינם קניינם שלהם ואינם קניינו של המושב ולדרוש חלוקתם באופן שיסכל השבה. לפיכך נטען כי כאשר הזוכה בתביעה עלול לחלק את הכספים לצדדים שלישיים באופן שיקשה על גבייתם החוזרת יש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין. נטען שטענת גבעולים, כי מדובר באגודה סולבנטית בעלת אישיות משפטית נפרדת, אינה מפיגה את החשש, בין היתר לנוכח פסק הדין בעניין קמחי . לבסוף נטען כי יש ליתן משקל לשיהוי הניכר של גבעולים עצמה בפנייתה לבתי המשפט, אשר מעיד על כך שלא ייגרם לגבעולים כל נזק מעיכוב כספי הזכייה עד להכרעה בערעור.

תמצית תשובת גבעולים

12.

בהחלטתי מיום 12.12.2012 הוריתי לגבעולים להגיש תגובה לבקשה, והוריתי על מתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה אחרת.

13.

במישור סיכויי הערעור טוענת גבעולים כי אף אם הערעור מעלה מחלוקת משפטית, לא די בכך כדי להוכיח שסיכויי הערעור טובים. נטען כי תנובה החזיקה שנים רבות בנכס של גבעולים (יחידות ההשתתפות) וכי רק בשנת 2004 הביעה תנובה לראשונה את דעתה כי אין בכוונתה להשיב את הנכס לידי גבעולים או לפדותו. נטען כי תנובה החזיקה בנכס כנאמן או שומר וכי רק ממועד שהתכחשה לחובתה להשיבו קמה עילת לגבעולים עילת תביעה. נטען כי הסדר אייפקס דומה באופיו להצעת רכש מלאה, במסגרתה רוכש בעל שליטה את חלקם של בעלי מניות המיעוט, ולכן יש להגן על זכותה של גבעולים לקבל תמורה הוגנת בגין יחידות ההשתתפות שלה שהוחזקו כ"הון כלוא" בידי תנובה במהלך השנים. נטען כי בית המשפט צדק בקובעו כי תנובה נדרשת לשלם עבור יחידות ההשתתפות של גבעולים ואין מקום להתערב בקביעה זו בנסיבות העניין.

14.

במישור מאזן הנוחות טוענת גבעולים כי בקשת תנובה נגועה בחוסר תום לב ובאפליה ביחס למושבים אחרים שהיו חברים בעבר בתנובה (מושב "שחר" ומושב "ישע"). נטען כי תנובה לא ביקשה בעבר לעכב את הכספים שחויבה לשלם לאותם מושבים חברים בהתאם ל"הסדר הטוענים" שהושג בין החברים לבין תנובה. עוד נטען כי טענת תנובה, לפיה "הסדר הטוענים" כלל הוראה מוסכמת בדבר עיכוב אוטומטי של כספי הזכייה עד להכרעה בערעור, לא הוכחה עובדתית והינה לכאורה מנוגדת להוראות ההסדר. עוד נטען כי תנובה לא צירפה את הפרטיכל בדיון שנערך בבית המשפט העליון בעניין מושב "חצב" ולא איששה את תוכן הדיון בתצהיר תומך של אדם שנכח באותו דיון. לפיכך נטען כי טענות תנובה בנקודה זו לא הוכחו ולא מבססות את בקשתה. נטען כי "הסדר הטוענים" אושר לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי ולכן אין עוד כל מניעה לשלם לחברות-לשעבר שנכללו בהסדר ואינן מסתייגות ממנו את הכספים המגיעים להן בגין פדיון ההון, וכך גם בכל הנוגע לגבעולים.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, בהודעת הערעור, בבקשת עיכוב הביצוע ובתשובה שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

16.

כידוע, הכלל הבסיסי הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הינו כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. הדין קובע כי זכותו של הזוכה ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור. ככל שיתקבל הערעור בסופו של דבר, יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער. לפיכך, עיכוב ביצועו של פסק הדין הוא החריג לכלל, ובית המשפט יורה על כך רק במקרים בהם יוכיח המערער קיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של יום יתקבל הערעור, ייתקל המבקש בקשיים בהשבת המצב לקדמותו. כלל זה יפה, בבחינת קל וחומר, כאשר מדובר בפסק דין שקובע חיוב כספי. הנחת המוצא בנוגע לפסקי דין שמטילים חיובים כספיים הינה כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה בסופו של יום אם יתקבל הערעור. לפיכך, מוטל על המערער להוכיח שהמקרה הספציפי הינו חריג ושקיים חשש מבוסס כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהזוכה את הכספים שישולמו לו [ראו, למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002); רע"א 7361/12 Lehman Brothers Alternative Investment Management LLC

נ' לאוקורד השקעות אלטרנטיביות בע"מ (14.1.2013) (להלן: עניין ליהמן ברודרס ); רע"א 6952/12 ביו נ' עו"ד קלמנסון (7.1.2013) (להלן: עניין ביו )]. נטל ההוכחה בנקודה זו רובץ, מטבע הדברים, על המערער ועליו להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענותיו, והוא אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי הפרחת טענות כלליות ולא מפורטות [ראו, למשל: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (22.2.2012); רע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש' (5.6.2012); בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 (1997)].

17.

באשר ל סיכויי הערעור , סבורני כי לא ניתן בשלב זה לקבוע לגביהם קביעה חד משמעית ולא ניתן להגדירם כבלתי סבירים. מחד גיסא, חלק מהטענות בערעור הינן טענות המכוונות כנגד ממצאי עובדה, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. מאידך גיסא, ממצאי העובדה שקבע בית המשפט המחוזי במקרה דנן התבססו בעיקר על מסמכים, ובכגון דא קיימת נטייה "ליברלית" יותר של ערכאת הערעור בכל הנוגע להתערבות (אם כי עדיין מדובר בהתערבות זהירה). זאת ועוד, במסגרת בחינת סיכויי הערעור יש ליתן משקל מסוים לכך שהטענה העיקרית בערעור הינה טענה בעלת אופי משפטי (ולא עובדתי), לפיה אין לגבעולים זכות לפדיון יחידות ההשתתפות בשנת 2008, לנוכח העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי חברותה בתנובה הסתיימה בשנת 1978. לא ניתן בשלב זה לקבוע כי טענה זו חסרת בסיס לחלוטין. מנגד, יש לציין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על הקביעה העובדתית כי גבעולים מעולם לא קיבלה הודעה בכתב בדבר ביטול חברותה ועל הקביעות המשפטיות כי אף אם החברות בוטלה כדין הרי אין פירושה "התפוגגות" של יחידות ההשתתפות וכי יש לפדות את יחידות ההשתתפות על פי שוויין ההוגן. הנה כי כן, בשלב זה ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור אינם חד משמעיים. לפיכך, יש להכריע בבקשה על פי מאזן הנוחות בלבד.

18.

באשר ל מאזן הנוחות , התמונה מעט מורכבת מהרגיל. כאמור, הנחת המוצא הינה כי פסק דין כספי הינו פסק דין שיש לבצעו באופן מיידי, אף אם הוגש ערעור, מכיוון שכספים ששולמו תמיד ניתן להשיב בעתיד ככל שיתקבל הערעור. לפיכך נוטים בתי המשפט שלא לעכב ביצועם של פסקי דין כספיים ורק במקרים חריגים יורו על עיכוב ביצוע, כאשר מתעורר חשש מבוסס שההשבה לא תתאפשר בסופו של יום. זאת ועוד, הנטל להוכיח כי מדובר במקרה חריג אשר מצדיק עיכוב ביצוע מוטל על המערער, וטענות עובדתיות באופיין נדרש המערער לבסס בתצהיר ערוך כדין. יחד עם זאת, כאשר הזוכה הינו מעין-נאמן או "צינור" אשר אינו נהנה ישירות מכספי הזכייה ואשר צפוי להעביר את הכספים (או את חלק הארי בכספים) לידי צדדים שלישיים רבים, בין מכוח דיני הנאמנות ובין מכוח דיני החוזים והחברות, מתעורר קושי ייחודי שאינו מתעורר במקרים "רגילים". כך, לדוגמא, כאשר מדובר בזוכה שהינו בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון (נאמן, מפרק או כונס נכסים) אשר זוכה בתביעה כספית כנגד צד שלישי, ואשר צפוי להעביר את כספי הזכייה לקופת הנושים ולחלקם ביניהם בהתאם למשקלם היחסי בנשייה. בנסיבות כאלה עלול המערער להיתקל בקושי בהשבת המצב לקדמותו ככל שהכספים יחולקו בין נושים רבים, ולכן עשויה להיות - בהינתן תשתית עובדתית מתאימה - הצדקה להתנות את העברת הכספים לזוכה בתנאים מסוימים ולנקוט בפתרונות ביניים בכל הנוגע לעיכוב הביצוע [ראו: פסקה 15 בעניין ביו והאסמכתאות המופיעות שם]. יודגש, עצם העובדה שהזוכה משמש כנאמן ("צינור") לצדדים שלישיים אינה מובילה אוטומטית לעיכוב ביצוע (חלקי, מותנה או מלא) של פסק הדין. על המערער להציג תשתית עובדתית ברורה לביסוס טענתו בדבר חשש מפני חוסר יכולת לבצע גבייה חוזרת ככל שהכספים יחולקו לצדדים שלישיים. אין להסתפק בטענה כוללנית בדבר קיומם של צדדים שלישיים שצפויים לדרוש מהזוכה לפעול לחלוקת הכספים בנקודה ערטילאית כלשהי בזמן. עם זאת, אין להתעלם מכך שטענה זו מבוססת לעיתים על אדנים משפטיים, ובראש ובראשונה על זהותו המשפטית של הזוכה ועל יחסיו המשפטיים

עם צדדים שלישיים.

בנסיבות דנן, סבורני כי אין בעובדה שהזוכה הינה אגודה שיתופית שבה חברים צדדים שלישיים רבים כשלעצמה

כדי להצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין. אם תאמר כך, פירושו של דבר שבכל מקרה שבו הזוכה הינו תאגיד משפטי - כגון חברה בע"מ או אגודה שיתופית - אשר "מוחזק" בידי צדדים שלישיים, יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מחשש להעברת כספי הזכייה לידיהם בדרך של חלוקת דיבידנד (וזאת, אף מבלי לציין את החשש מפני נושי התאגיד). לכלל שכזה אין שום הצדקה. צורת התאגדותו של הזוכה אינה אמורה להשפיע כשלעצמה על ההחלטה בשאלת עיכוב הביצוע. יחד עם זאת, העובדה שמדובר בפסק דין המחייב את תנובה לשלם תמורה כספית לאגודה שיתופית שהייתה חברה בה בעבר בגין פדיון יחידות השתתפות של האגודה משנה מעט את התמונה. לא מדובר בפסק דין כספי "רגיל" אלא בסוגיה מורכבת וייחודית. שאלת פדיון יחידות ההשתתפות של האגודות השונות שהיו חברות בתנובה אינה שאלה פשוטה. היא מעוררת שאלות בדבר היחסים החוזיים והקנייניים שבין האגודות השיתופיות לבין החברים בהן ובדבר מהות הזכות של כל אחד מחברי האגודה ביחידות ההשתתפות בתנובה. בפסק הדין בעניין קמחי

דן בית משפט זה בשאלה זו, וקבע בפסק דין יסודי ומקיף כי יחידות ההשתתפות באותן אגודות שיתופיות ספציפיות הינן קניינם של הרפתנים חברי האגודות ולא של האגודות עצמן. נקבע כי האגודה השיתופית משמשת כ"צינור" בלבד ואין לה זכויות משלה ביחידות ההשתתפות.

בנסיבות העניין סבורני כי בחינת טענות תנובה על רקע פסק הדין בעניין קמחי אכן מעוררת חשש - ככל שבמאזן הנוחות בשלב הערעור עסקינן, ומבלי לקבוע מסמרות לגופן של טענות הערעור - כי העברת הכספים לידי גבעולים תוביל להעברתם לידי החברים בגבעולים ותקשה מאד על השבתם בסופו של יום. גבעולים לא התמודדה עד תום עם טענה זו בתשובתה ואיני סבור שמדובר בטענה בעלמא. יחד עם זאת, בהקשר זה אעיר שמקובלת עלי טענת גבעולים כי תנובה לא הרימה את נטל ההוכחה ולא ביססה את טענותיה בנוגע למושב "חצב". טענה זו נטענה במידה רבה בעלמא, ומבלי שתנובה הראתה שחלוקת הכספים לחברי מושב "חצב" היא זו שגרמה לבית המשפט העליון לקבל את הערעור מבלי לחייב את החברים להשיב את הכספים. תנובה לא צירפה את פרוטוקול הדיון באותו עניין ולא התייחסה לעניין זה בתצהירה, ולכן קשה לבחון את טענתה לגופה. יחד עם זאת, סבורני כי די בהוכחת המצב המשפטי

המורכב , במשולש היחסים תנובה - גבעולים - חברי האגודה השיתופית, לפיו מדובר בכספים שתנובה משלמת כדמי פדיון יחידות ההשתתפות של אגודה שיתופית מסוימת, אשר חבריה עשויים לטעון לזכויות קנייניות ביחידות הללו בהתאם לפסק הדין בעניין קמחי

ולדרוש העברתם באופן מיידי לידיהם, כדי להצדיק נקיטה בפיתרון ביניים בכל הנוגע לעיכוב הביצוע. ודוק, ככל שגבעולים משמשת "צינור" ומחזיקה בכספים כנאמן של חבריה בלבד, וככל שהכספים יחולקו לחבריה, הרי שיש בסיס לטענת תנובה כי היא תתקשה בסופו של יום להשיב את הכספים [השוו: עניין ביו בשולי פסקה 13].

19.

במכלול השיקולים במקרה זה, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין מקום בנסיבות העניין לעכב את ביצוע פסק הדין במלואו. כפי שכבר הבעתי דעתי בעבר, בסקאלה שבין עיכוב ביצוע "מלא" לבין דחיית בקשת עיכוב ביצוע קיימים פתרונות "אמצע" ועל בית המשפט להפעיל שכל ישר ולבחור בפיתרון מאוזן אשר מותאם לנסיבות המקרה הפרטניות [ראו: עניין דלק נדל"ן והאסמכתאות המאוזכרות בפסקה 12 שם; עניין ליהמן ברודרס בפסקה 18]. בית המשפט המחוזי נקט בפיתרון "אמצע" במקרה דנן, וסבורני כי בדין עשה כך. יחד עם זאת, לשיטתי יש מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי ולשנות את המנגנון שנבחר, כדלקמן: תנובה תשלם את מלוא סכום הזכייה לגבעולים, ללא עיכוב ביצוע, אולם הכספים יוחזקו בידי באת כוח גבעולים בנאמנות ולא יחולקו לחברי האגודה השיתופית עד להכרעה בערעור. באת כוח גבעולים תפקיד את הכספים בחשבון נאמנות באופן שישמור על ערכם עד להכרעה בערעור. סבורני כי פיתרון זה מאזן כראוי בין זכויות שני הצדדים בנסיבות העניין. התשלום יתבצע תוך 20 ימי עסקים מיום המצאת החלטה זו לצדדים לחשבון הנאמנות שפרטיו יישלחו בכתב על ידי באת כוח גבעולים לבאי כוח תנובה. ככל שהתשלום לא יתבצע תוך פרק זמן זה, תבוטל החלטתי זו וכל הסכום ישולם באופן מיידי, ללא שום תנאי או סייג. למען הסר ספק יובהר כי אין מקום לעכב את ביצוע רכיבי ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

20.

סוף דבר; דין בקשת עיכוב הביצוע להתקבל באופן חלקי, כאמור בפסקה 19 לעיל. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 12.12.2012 מבוטל. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.