ע"א 7774/12 ד.כ. חניות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ ואח' נ. חברת אברהם כהן

1.ביום 16.2.2015 ניתנה החלטתנו, במסגרתה קבענו כי נמתין עם ההכרעה בשני הערעורים שבכותרת עד לאחר שיוכרע ההליך שמתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"א 57401-01-13.

2.כעת מונחת לפנינו בקשת המערערות מיום 13.7.2015, שהוכתרה כ"בקשה למתן פסק דין בערעור, ובצידה בקשה למתן צו במעמד צד אחד המורה לכונס הנכסים להמתין עד להכרעה הדיונית". לבקשה צורפו שתי החלטות של בית המשפט המחוזי (השופטת ד' אבניאלי ) שניתנו במסגרת ההליך המתנהל בת"א 57401-01-13: פסק דין חלקי שניתן במהלך דיון שהתקיים ביום 10.3.2015 והחלטה מיום 8.6.2015 במסגרתה נדחתה בקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי המשיבים. המערערות טוענות כי בשתי ההחלטות האמורות לעיל קיבל בית המשפט המחוזי הלכה למעשה את טענתן העקרונית בדבר זכות הבעלות שלהן בחנות שבמחלוקת ("חנות 33"), ודחה – כך לטענת המערערות – את טענות המשיבים כי החנות משמשת כבטוחה לתשלום החוב הפסוק לטובתם. לפיכך טוענות המערערות כי מדובר בשינוי נסיבות המצדיק מתן פסק דין בערעור ללא המתנה נוספת. לחלופין נטען כי מדובר בשינוי נסיבות המצדיק לכל הפחות מתן צו במעמד צד אחד המורה לכונס הנכסים לחדול מכל פעולה נוספת שעלולה להשפיע על הכרעות בית המשפט המחוזי ובית משפט זה בנוגע לזכות הקניין בחנות שבמחלוקת.

3.כונס הנכסים, עו"ד מיכה צמיר, הגיש ביום 22.7.2015 בקשה דחופה להימנע מקבלת החלטה לפני קבלת עמדת המשיבים. לבקשתו צירף הכונס שלוש החלטות של בית המשפט המחוזי: האחת, מיום 30.6.2015, ניתנה במסגרת תיק הכינוס בפר"ק 1087/09 (השופט ח' ברנר ); ושתיים נוספות, מיום 9.6.2015 ומיום 22.7.2015 שניתנו במסגרת ת"א 57401-01-13 (השופטת ד' אבניאלי ). לטענת הכונס, מהחלטות אלה עולה כי בניגוד לטענת המערערות בית המשפט המחוזי דווקא אישר עד כה את טענות המשיבים בדבר היותה של החנות שבמחלוקת בטוחה לחוב הפסוק למשיבים.

4.לאחר שעיינו בהחלטות השונות שניתנו בבית המשפט המחוזי, הגענו למסקנה כי דין בקשת המערערות להידחות. לא מצאנו שיש מקום לתת בשלב זה פסק דין בערעורים שבכותרת, כל עוד ההליך בבית המשפט המחוזי טרם הסתיים בפסק דין. הנימוק לכך הינו שההליך בבית המשפט המחוזי תלוי ועומד, כשההחלטות השונות שניתנו במסגרתו – אשר המערערות מפרשות כהחלטות הפועלות לטובתן – הן החלטות ביניים בלבד, כשבית המשפט המחוזי הורה על המשך הדיון בהליך וקבע מועדים לשם כך. כאמור, בהחלטתנו מיום 16.2.2015 קבענו במפורש כי נמתין עד לסיום ההליך בבית המשפט המחוזי בת"א 57401-01-13, ומשכך אין בידנו לקבל את ניסיונן של המערערות להקדים את המאוחר ולבקש פסק דין בערעורים שבכותרת על יסוד החלטות ביניים של בית המשפט המחוזי באותו הליך. אשר לבקשת המערערות ליתן צו במעמד צד אחד המורה לכונס הנכסים להימנע מפעולות כאלה ואחרות; אין מקום להיעתר גם לבקשה זו. בקשות דומות נדחו על ידי בית משפט זה בעבר, וספק אם כעת יש הצדקה לדון בדברים שוב. כך או כך, אם סבורות המערערות שחל שינוי נסיבות המצדיק להורות לכונס הנכסים להימנע מפעולה זו או אחרת, עליהן לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי במסגרת ההליך המתנהל לפניו, ובית המשפט המחוזי יכריע בבקשה זו (ככל שתוגש) כחכמתו.

5.אשר על כן, בקשת המערערות – על שני ראשיה – נדחית. בנסיבות העניין, אנו סבורים כי יש מקום לחייב את המערערות בהוצאות לטובת הכונס, וזאת מן הטעם כי הבקשה הינה בקשה טורדנית שעומדת בסתירה להחלטתנו המפורשת מיום 16.2.2015 ושלא הייתה למעשה כל הצדקה להגשתה. המערערות תשלמנה לכונס הוצאות בסך 5,000 ש"ח בגין הליך זה.