ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ. ויקטור דמארי

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' בן-עמי ) אשר פסק למשיב פיצוי כספי.

המשיב עבד בשירות המבקשת 1 (להלן: המעבידה ) כטפסן באתר בניה. במהלך עבודתו נפל המשיב מפיגום עליו עמד וכתוצאה מנפילתו סבל מחבלות ברגלו ובצווארו. המשיב הגיש תביעת נזיקין כנגד המעבידה ומבטחתה, המשיבה מספר 2, ובה תבע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מנפילתו. בתביעתו טען המשיב כי בנוסף לנכויות האורטופדיות שנגרמו לו בתאונה נגרמה לו גם דלקת מפרקים חמורה אשר השפיעה רבות על מצבו הבריאותי והחמירה מאוד את נכותו. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיב. בית המשפט קבע כי המעבידה אחראית באופן מלא לפגיעתו של המשיב וכי אין לייחס למשיב אשם תורם. באשר לענין הנכות סבר בית המשפט כי יש להעדיף את דעתם של המומחים שקבעו כי התאונה היתה ה"טריגר" שהביא להתפרצותה של דלקת המפרקים בה לקה המשיב על פני דעתם של המומחים שסברו כי המשיב סבל מדלקת המפרקים עוד עובר לארוע. בית המשפט קבע, איפוא, כי עקב התאונה נגרמה למשיב נכות רפואית בשיעור של 70% וזהו גם שיעור נכותו התפקודית. בית המשפט חישב את נזקיו של המשיב על יסוד הקביעות האמורות ועל פי התחשיב שצורף לבקשה לעיכוב הביצוע הסכום הכולל שעל המבקשות לשלם למשיב עומד על כ- 4.7 מיליון ש"ח.

המבקשות ערערו לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר שבקשתן לעיכוב ביצוע נדחתה בבית המשפט המחוזי הגישו המבקשות את הבקשה המונחת בפניי. בבקשתן עתרו המבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין וביקשו כי התשלום שנקבע בפסק הדין, למעט סכום של 652,888₪ שאינו נתון במחלוקת ואשר כבר הועבר למשיב, יעוכב עד להכרעה בערעור. בבקשה טענו המבקשות כי סיכויי ההצלחה של הערעור הינם גבוהים משום שבית המשפט המחוזי כלל לא דן בשאלה המרכזית שהיתה נתונה במחלוקת – שאלת הקשר הסיבתי בין ארוע התאונה לדלקת המפרקים ממנה סובל המשיב. לטענת המבקשות לא הוכח הקשר הסיבתי האמור ולחלופין, היה על בית המשפט להחיל את "עקרון הסיבתיות ההסתברותית" ולפסוק למשיב פיצוי המבוסס על עקרון זה. בענין זה טענו המבקשות כי לנוכח חוות הדעת הרפואיות הסותרות ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה להתפרצות דלקת המפרקים, ולנוכח הממצאים הרפואיים הבלתי קונקלוסיביים בענין זה, מן הראוי היה לקבוע במקרה דנן כי הפיצוי יחושב כמכפלה של הנזק בשיעור ההסתברות שהתאונה אכן היתה הגורם שהביא להתפרצות הדלקת ולטענת המבקשות, שיעור הסתברות זה אינו עולה על 50%. בנוסף לאמור לעיל טענו המבקשות כי בכמה מראשי הנזק שגה בית המשפט ופסק למשיב סכומים גבוהים מדי. באשר לנזק שעלול להיגרם למבקשות כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין נטען כי לנוכח מצבו הכלכלי הבלתי מבוסס של המשיב קיימת סכנה ממשית כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, באם תזכינה המבקשות בערעורן. טענה זו של המבקשות נסמכה על עדויות שנמסרו במהלך המשפט ביחס למצב הכלכלי הקשה אליו התדרדרה משפחת המשיב לאחר התאונה ובעקבותיה. מנגד, בתגובה שהוגשה מטעמו, התנגד המשיב לעיכוב הביצוע. לטענתו, מדובר במקרה דנן בפסק דין לתשלום כסף והלכה היא כי בהעדר נסיבות מיוחדות אין לעכב ביצועו של פסק דין מסוג זה. לטענת המשיב, במקרה דנן אין מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות עליהן עמדה הפסיקה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. אכן, כפי שציין בא כוח המשיב בתגובתו, הלכה היא כי אין די בהגשת ערעור כדי להביא לעיכוב ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. יתרה מכך, כשמדובר בפסק דין כספי, הנטיה שלא לעכב את הביצוע אף גוברת. הסיבה לכך היא, שבמקרה של תשלום כסף, הדרך שבה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו - אם יתקבל הערעור - היא פשוטה יחסית. ואולם, בנסיבות מסוימות, מוצדק יהיה לעכב ביצוע גם של פסק דין לתשלום כסף. במקרה דנן נראה כי מתקיימות אותן נסיבות חריגות אשר בעטין מוצדק יהיה לעכב באופן חלקי את תשלום הפיצוי עליו הורה בית המשפט המחוזי, וזאת מבלי להביע דעה לגופן של הטענות שמעלות המבקשות בערעור בשאלת הקשר הסיבתי. בנוסף, מבחינת מאזן הנוחות, לא נראה שייגרם נזק למשיב אם יעוכב חלק מסכום פסק הדין עד להכרעה בערעור, שכן המשיב מקבל גימלה חודשית מהביטוח הלאומי. מנגד, תשלום מלוא הסכום שנקבע בפסק הדין כבר עתה עלול להעמיד את המבקשות מול שוקת שבורה באם תשתנה התוצאה בערעור.

אשר על כן, אני מורה בזאת כי בנוסף לסכום שכבר הועבר לידי התובע יועבר לידיו סכום נוסף של 1,000,000 ש"ח והיתרה תעוכב עד להכרעה בערעור.