רע"א 2442/98 יצחק מיוחס עו"ד נ. מיכאל רוזן עו"ד

1.המבקש מס' 1 (להלן "המבקש") הוא עורך דין ומנהל משרד המתמחה במיסוי מקרקעין ומיסוי מוניציפלי. המבקשת מס' 2 היא לקוחה של המבקש. מחודש יוני 1993 עבד המשיב, שגם הוא עורך דין, כשכיר במשרדו של המבקש, עד שביום 11.4.96 הפסיק לעבוד במשרד כשכיר והתחיל לעבוד כנותן שירותים למשרדו של המבקש. בתקופת עבודתו כשכיר וכן עם סיומה, כאמור לעיל, התחייב המשיב בכתב כלפי המבקש כי במשך תקופה של 48 חודשים מיום שהפסיק את עבודתו אצל המבקש לא יעסוק במתן שירות ללקוחותיו של משרד המבקש. כן התחייב שלא לעסוק כלל בעניני מיסוי מוניציפלי, גם עם מי שאינו לקוח כזה, במשך 40 חודשים מיום שיפסיק את עבודתו.

לטענת המבקשים ניתק המשיב בחודש מרץ 1997 את קשריו עם המשרד והפסיק לתת את שירותיו. המבקשים הגישו, אפוא, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה נגד המשיב בה תבעו סעדים של מתן חשבונות, פיצוי כספי, צו מניעה קבוע וכן צו עשה. במסגרת התביעה ביקשו המבקשים, כסעד ביניים, צו מניעה זמני למשך תקופות ההגבלה שהמשיב קיבל על עצמו, או עד החלטת בית המשפט בתביעה העיקרית.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שלו), בהחלטתו מיום 22.3.98, דחה את הבקשה לצו מניעה זמני ומכאן בקשתם של המבקשים להרשות להם לערער. המשיב השיב על הבקשה.

2.אכן, השאלות שמעוררים באי כוח בעלי הדין הן שאלות מענינות, הראויות לדיון, אולם לאור הזמן שחלף - כשנתיים ימים ושלושה חודשים מיום שעזב המשיב את משרדו של המבקש וכשנה וארבעה חודשים מיום שניתק את קשריו עם המשרד - אינני מוצא עוד טעם להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולתת צו מניעה זמני.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

הוצאות הדיון בבקשה בסך 10,000 ש"ח יחולו לפי תוצאות הדיון בתביעה העקרית.