פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2705/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
איל בר לב
נ ג ד
המשיבה:
תמר ליכט
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ע"א
3325/06 שניתנה ביום 20.2.07 על ידי כבוד השופטת ש' דותן
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 3325/06 (השופטת ש' דותן) מיום 20.2.07, שלפיה החליט בית המשפט
כי יש לו סמכות לדון בערעור שהוגש על החלטת הרשם ד' גולדשטיין שהורה על מחיקת ערעור בהעדר טעם מיוחד להארכת מועד להגשתו.
2.
המשיבה הגישה ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום בפתח-תקוה (א' לושי-עבודי), לפיה נדחו התנגדויותיה לשתי בקשות לביצוע שטרות שהגיש המבקש. המבקש הגיש בקשה למחיקת הערעור בשל איחור בהגשתו. רשם בית המשפט המחוזי (ד' גולשטיין) קבע כי הערעור הוגש באיחור וכי בהעדר טעם מיוחד להארכת מועד הערעור נמחק.
3.
על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקש טען כי יש לדחות את הערעור על הסף בהעדר סמכות עניינית. בית המשפט המחוזי (השופטת ש' דותן) קבע כי מדובר ב"החלטה אחרת" ולכן הסמכות לדון בערעור עליה היא לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע זאת על יסוד החלטת השופט א' רובינשטיין ברע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נט(3), 189 (2005)) ( להלן: ההחלטה ).
מכאן הבקשה שבפניי.
4.
המבקש שב וטוען כי החלטה המוחקת ערעור מהווה "פסק דין" ולכן הסמכות לדון בערעור עליה היא לבית המשפט העליון. עוד משיג הוא על קבלת הערעור לגופו – בכך שבית המשפט המחוזי לא התחשב ב"כלל הידיעה" הגובר על "כלל ההמצאה" של החלטת רשמת בית משפט השלום, ולפיו היה מקום לקבוע כי הערעור הוגש באיחור.
5.
עיינתי בבקשה על נספחיה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, בית המשפט המחוזי הסתמך בהחלטתו על האמור בהחלטת השופט רובינשטיין. בהחלטה זו, שעניינה דחית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור קבע השופט א' רובינשטיין כך:
"(1)
כשהמדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי שדחה הרשם ובכך גם מחק את הערעור, המקום להשיג על כך הוא בבית המשפט בו מכהן הרשם, בערעור בזכות. החלטה זו על הרשם להכתיר כ"החלטה" ולא כ"פסק דין" (אף כי הכותרת אינה עיקר, עלולה היא להטעות).
(2)
כשהמדובר בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי והוגשה בקשה למחיקתו בשל איחור במועד והרשם מקבל את הבקשה, עליו למחוק את הערעור. לא אדרש כאן לשאלה שאינה צריכה לגופו של תיק זה, של ההבחנה בין מחיקה לדחיה באשר לכתובת להשגה, אך דומה שיהא מקום להידרש לעת המתאימה אף לשאלה זו. אף אין נצרכת בתיק זה הכרעה בשאלה, שדומה כי אף היא טעונה עיון, היש הבדל דיוני לעניין השגה בין דחיית הבקשה להארכת מועד לבין החלטה המקבלת בקשה למחיקה בשל איחור במועד.
(3)
מכל מקום, ראוי להקפיד כי החלטה בבקשה להארכת מועד או בבקשה למחיקת ערעור בשל איחור במועד, ככל שהבקשה להארכה נדחית או שהבקשה למחיקה מתקבלת, תהא החלטה למחיקה" .
6.
אכן, בהחלטה זו לא נקבע חד משמעית כי גם החלטת רשם שעניינה קבלת בקשה למחיקת ערעור בשל איחור בהגשתו, כמו החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הינה "החלטה אחרת" שהערעור עליה הוא בזכות לבית המשפט בו מכהן הרשם. ואולם, בהחלטה מאוחרת (רע"א 9000/06 גליק נ' ויוטל (2000) בע"מ (לא פורסם), 8.1.2007), הובהר במקרה דומה לענייננו, בו נמחק ערעור עקב איחור בהגשתו ובהעדר בקשה להארכת מועד, כי " הואיל ובסופו של יום עסקינן ב'החלטות אחרות' של הרשם", "הערכאה המתאימה אליה היה צריך המבקש לפנות, בדרך של הגשת ערעור בזכות, היא בית המשפט בו מכהן הרשם". לפיכך, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי "דחית בקשה להארכת מועד להגשת ערעור כמו גם קבלת טענה לפיה הערעור הוגש באיחור ומתן פסק דין בהמשך להחלטה זו הינם החלטה אחרת, ולפיכך הערעור הוא לבית המשפט המחוזי", כאמור בסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להתערב בעצם התערבותו של בית המשפט המחוזי בשאלה האם הוגש ערעור המשיבה באיחור, אם לאו.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' באלול תשס"ז (19.8.2007).
ש ו פ ט ת