רע"א 3497/98 חנן רזין נ. המגן חברה לבטוח בע"מ

1.המבקש נפגע ביום 1.11.91 בתאונת דרכים. בתביעה שהגיש נגד המשיבים לבית משפט השלום בגין נזקיו בתאונה זו, עתר למינוי מומחים רפואיים בתחומים שונים. בית המשפט מינה מומחה רפואי בתחום הפנימי, אך דחה את הבקשה למינוי מומחים בתחומים רפואיים נוספים, לרבות בתחום האורטופדי.

בקשת רשות ערעור על החלטה שהוגשה על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי, נדחתה. על כך הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

בקשתו של המבקש מתמקדת בטענה שטעו הערכאות הקודמות בכך שדחו את הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי.

2.בסיכום המחלה של בית החולים בו אושפז המבקש למשך שבעה ימים עקב התאונה, מוצאים אנו, בין היתר, את הממצא הבא:

"בצילום אגן - נמצא שבר ברמוס פוביס מימין ומשמאל אשר טופלו סמפטומטית".

עוד מסתבר מסיכום המחלה, שבשל כאבים מהם סבל באגן ניתנו למבקש כדורים נגד כאבים וכן הוא הוזמן לביקורת אורטופדית כעבור עשרה ימים.

בהחלטתו של בית משפט השלום לדחות את בקשת המבקש למינוי מומחים רפואיים נוספים (בנוסף למומחה רפואי בתחום הפנימי), אומר בית משפט השלום:

"מגליון סיכום המחלה עולה, כי יש ראשית ראיה לגבי פגיעה פנימית. אין שום מסמך שיש בו ראשית ראיה כלשהי לגבי כל המומחים המבוקשים מלבד המומחה ברפואה הפנימית".

אין בהחלטתו של בית משפט השלום כל התייחסות לממצא בסיכום המחלה אשר צוטט לעיל.

בית המשפט המחוזי היה ער לממצא האמור. אך בהחלטתו קבע, שאין בו לבדו הצדקה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי. אלה דבריו בעניין זה:

"אמנם בגליון סיכום המחלה מצויין כי נגרם שבר באגן, אך בכך עדיין אין ראיה לנכות, והעובדה שפרט לציון עובדה זו אין כל אינדיקציה נוספת, משמיטה הבסיס מתחת לבקשה".

3.לדעתי, שגו שתי הערכאות הקודמות כשסרבו לבקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי.

הנני סבור, שקיומו של שבר בעצם מהווה ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה רפואי. ככלל, אין לבית המשפט ידע רפואי מספיק להכריע בשאלת תוצאתו של שבר עקב תאונה. כדי להכריע בשאלה זו, יש צורך במינוי מומחה רפואי. כידוע, בתביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא רפואי אחר שאינו נכות, לרבות דרכי השיקום של התובע, היא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על ידי בית המשפט. התובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה. לפיכך, אי מינוי של מומחה רפואי על ידי בית המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו.

אכן, בשל חשש זה והעוול העלול להגרם לתובע בעקבות סרוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי בראשית ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסויים כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פ"ד מד(2) 216). אין צורך ב ראיה בדבר קיומה של נכות, כפי שסבר בית המשפט המחוזי. די ב ראשית ראיה .

4.נזכיר, שאם בסופו של דבר יוברר שבקשתו של התובע למינוי מומחה רפואי היתה מיותרת ובלתי מוצדקת, הוא עלול לשאת בהוצאות הכרוכות במינוי המומחה הרפואי. הידיעה כי הוא עלול לשאת בהוצאה של אלפי שקלים אם יוברר כי בקשתו למינוי מומחה רפואי לא היתה מוצדקת, תביא בהרבה מן המקרים לכך שיוותר על מינויו של מומחה שלא לצורך. מכל מקום, הנזק העלול להגרם במקרה כזה הינו בודאי קטן מהנזק העלול להגרם לתובע אם בקשה שלו למינוי מומחה רפואי תדחה. דחיית בקשה למינוי מומחה, כשיתכן ונותרה לו נכות עקב התאונה, או כשקיים צורך מבחינתו להוכיח עניין רפואי במסגרת הוכחת חלק מפרטי הנזק להם הוא טוען, עלולה לגרום עוול ונזק לתובע, אשר לא יהיה ניתן לתיקון.

5.איני מתעלם מכך שהבקשה היא לרשות ערעור לערכאת ערעור שניה. אך במקרים מתאימים בהם ברור שנפלה טעות באי מינוי מומחה רפואי, וכתוצאה מכך עלול להגרם עיוות דין, כבר אמר בית משפט זה את דברו, כשהחליט גם ליתן רשות ערעור וגם לקבל את הערעור (ראה רע"א 5495/95 נקש נ' דולב, חברה לביטוח בע"מ , דינים עליון מד' 391).

6.על סמך כל האמור לעיל, הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל, במובן זה שעל בית משפט השלום למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדי אשר יבדוק את המבקש ויתן חוות דעת בדבר מצבו הרפואי עקב התאונה.

המשיבים ישאו בהוצאות המבקש בסך 10,000 ש"ח.