בבית המשפט העליון
רע"א
8998/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשים:
1.AL ZAFAR GENERAL CONTRACTING
2.NOHAMMED BAHJAT IBRAHIM
3.HNMOHAMAD OWDA
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א9025/07 שניתנה ביום 28.9.08 על ידי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ
בשם המבקשים:
עו"ד אבי אביטל
בשם המשיבה:
עו"ד מיכל שרביט
פסק-דין
1.
ה מבקשים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבה, היא הנתבעת בתובענה, עתרה בבקשות נפרדות לסילוק התובענה על הסף ולחיובם של המבקשים במתן ערובה להוצאות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) נעתר לבקשות בחלקן. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.
2.
בכתב התביעה נטען כי המבקשים 1 ו-2 הם בעלי המניות של המבקשת 3, שהינה חברה הרשומה ברשות הפלשתינית. בשנים 2003-2000 הקימה החברה שלושה בנייני מגורים בתחומי רצועת עזה, בסמוך ליישוב נצרים. על פי הנטען, הרסו כוחות צה"ל את הבניינים ביום 26.10.03. בתביעה נטען כי כתוצאה מכך נגרם למבקשים נזק בסכום של 45,000,000 ש"ח. הסעד שנתבקש בתובענה היה הצהרה כי על המשיבה לפצות את המבקשים בסכום של 45,000,000 ש"ח. בראשית התובענה תואר הסעד הנתבע כ"פסק דין הצהרתי". המשיבה עתרה תחילה לסילוק על הסף בשל העדר עילה ובגין אי תשלום אגרה מספקת. בהמשך ביקשה המשיבה שהמבקשים יתנו ערובה להוצאותיה.
3.
בית המשפט המחוזי פסק בהחלטתו כדלקמן:
א.
לא ניתן לעתור לסעד הצהרתי, שכן המטרה הסופית של המבקשים הינה כי יפוצו על הנזק הנטען.
ב.
התביעה, בין אם במתכונתה המקורית ובין אם ייתבע במפורש סעד כספי, טעונה תשלום אגרה על פי הסכום הנתבע למעשה. אין המקרה בא בגדר תקנה 3(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987. (נעיר, כי תקנות אלה היו בתוקף בעת הגשת התובענה אלא שלאחר מכן באו תחתן תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007).
ג.
אף שכתב התביעה הינו דל וחסר פירוט, אין הפגם מצדיק סילוק על הסף.
ד.
על המבקשים להפקיד ערובה להוצאות. אולם, שיעור הערובה ייקבע אם וכאשר תוגש תביעה מתוקנת.
בהחלטתו של בית משפט קמא הוא לא התיר, משום מה, לתקן את התביעה לעניין הפגמים שנמנו בהחלטה אלא הורה למבקשים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת פירוט ונקיבה בסעד כספי ממש.
4.
המבקשים משיגים על ההחלטה ומעלים טענות בעיקר נגד הקביעה כי עליהם לשאת באגרה בגין תביעה כספית רגילה וכן נגד הקביעה העקרונית כי עליהם להפקיד ערובה להוצאות.
5.
אין ספק כי צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי לא ניתן לבקש סעד הצהרתי בתובענה ממין זו שהגישו המבקשים. דומה, שכל המטרה של נקיבה בסעד הצהרתי הייתה על מנת להימנע מתשלום אגרה לגבי סעד כספי. כנראה שרק לאחר הגשת התובענה נתגלתה למבקשים האפשרות להסתמך על תקנה 3(א) לתקנות האגרות הקודמות ובהקשר זה על פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 3899/04 מדינת ישראל נגד אבן זוהר (לא פורסם, 1.5.06). כפי שיוסבר בהמשך, סבורני שטרם הגיעה העת להכריע בנושא האגרה.
6.
כאמור, ככל שמדובר בנושא של ערובה להוצאות לא קבע בית המשפט מה יהא סכום הערובה וגם לא את מהותה או סוגה. איני רואה כל טעם בדיון תיאורטי בנושא זה, שהרי אין ספק כי לסוג הערובה ולסכומה עשויה להיות השלכה מהותית ביותר עת שערכאת הערעור נדרשת לנושא. במלים אחרות, אין כל טעם בבחינה של השאלה העקרונית במנותק מפרטיה של הערובה הנדרשת.
7.
כפי שכבר נרמז, הערכאה הדיונית ראתה לנכון להורות למבקשים להגיש בקשה לתיקון התובענה בעוד שניתן היה לקבוע כי המבקשים רשאים להגיש כתב תביעה מתוקן, בהתחשב בפגמים שנמצאו בכתב התביעה. השאלה הנשאלת היא האם ראוי לבחון כבר עתה בערכאת הערעור את נושא האגרה. סבורני שטרם הגיעה העת לעשות כן. שיקולים של יעילות דיונית מוליכים למסקנה כי ראוי שנושא האגרה והערובה להוצאות ייבחנו יחדיו, לאחר שיוגש כתב תביעה מתוקן. בעקבות הגשת כתב התביעה המתוקן יידרש בית המשפט המחוזי לנושא סוגה של הערובה וכן לסכומה. לא יהא צורך לדון פעם נוספת בעניין האגרה. או אז יוכל כל אחד מבעלי הדין לפנות לבית משפט זה. כמובן, שהמבקשים יוכלו להעלות השגות לא רק בעניין הערובה אלא גם בנושא האגרה.
8.
החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. הערעור מתקבל בחלקו אך במובן זה שאם המבקשים מעוניינים שתביעתם לא תסולק על הסף עליהם להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 20 ימים מהמצאת פסק דין זה לידיהם. במסגרת קדם המשפט, עליו כבר הורה בית המשפט, תידון תחילה הסוגיה של סוג הערובה וסכומה. לאחר מכן ניתן יהיה לפעול כאמור לעיל. אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז בשבט התשס"ט (11.2.2009).
ש
ו פ ט